בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
את האמת, אין לי שום דבר נגד מתנחלי יו"ש, אבל אם הם עומדים כחיץ בין טילי קסאם לעיר שאני גר בה (כפ"ס), אז לא איכפת לי שיעקרו אותם. אני רוצה את אותו הריגוש, שיש בשדרות. גם אני אזרח, וגם לי מגיע...
שלום, קוראים לי יוסי וזיילין, ואני חולה נפש. מאז שאני קטן, חיפשתי בלגנים. לא היה סיכון שלא לקחתי על עצמי. בניגוד לילדים אחרים, הפחד שלי לא שיתק אותי. להיפך, הוא גרם לי לריגוש, שלא יכולתי לוותר עליו. התמכרתי לו. כמה דוגמאות: לא פחדתי מילדים יותר גדולים ממני. בגיל 12, הלכתי מכות עם ילד בגיל 14. הוא פוצץ אותי ממכות. יום אחד אחרי, ארבתי לו מאחורי עץ ליד ה"ברזייה", וכשראיתי אותו מגיע לשתות, יצאתי מאחורי העץ, ועם קרש, בכל הכוח דפקתי בו בראש - מאחורה. השיניים שלו נתקעו בברז ונשברו. הראש שלו נפתח, ואני ברחתי. מאז, אף אחד "בביצפר" לא התעסק איתי. גם לא הגדולים. כשהייתי בכיתה ח', נסענו לטיול שנתי ברמת הגולן. בשלב מסוים, הגענו לגדר שעליה כתוב בשלוש שפות: "עצור! זהירות, שדה מוקשים". המדריך הסביר שמדובר במוקשים שהשאירו הסורים, וצה"ל הקיף בגדר את כל השטח. פתאום חשתי בדחף חזק, לנסות ולחצות את השדה הזה. ידעתי שמול העיניים של המורים והמדריך, אין סיכוי שיאפשרו לי. כמה שעות אחרי, הצלחתי לחמוק מהקבוצה, לא לפני שגיליתי לחברי הטוב נימרוד על תוכניתי. ראיתי פרצה בגדר, והזדחלתי דרכה. אחרי שעשיתי כמה עשרות מטרים, ראיתי את כל הכיתה מאחורי הגדר, והמורה שלי צרח לתוך המגפון "עצור, אל תזוז"! עצרתי, הסתכלתי עליהם, ו...המשכתי ללכת. ראיתי את מבטי האימה של הבנות - ומה זה נהניתי. לעולם לא אשכח את הכמויות העצומות של האדרנלין שהציף אותי. לא אלאה אתכם בכל הסיפור, רק אומר שמחלץ עם מסוק, שלף אותי בעיצומו של הטריפ. תוך כדי זה שהמורה צרח עלי, צחקתי לו בפנים, והזהרתי אותו שלא יעז להרים יד, מפני שזה יהיה סופו. הוא ידע שאני רציני. בתקופת הטירונות, בעיצומו של משחק שש-בש, הצמדתי רובה לרכה של המפקד שלי. ארבעה חודשים ביליתי כמו מלך, בכלא ארבע- ושוחררתי. חבל, דווקא התאים לי הכלא - עשו הרבה כבוד. חמש שנים אני מתפוצץ מקנאה בתושבי שדרות. כולם קוראים לה "עיר הקסאמים", ואני קורא לה "עיר האקשן". יש משהו מטריף חושים בידיעה שעשרים שניות אחרי ששומעים "שחר אדום", נופל טיל. חיים בתוך רולטה - מה יכול להיות יותר מגניב מזה? עכשיו אני שומע, שראש הממשלה אולמרט, מתכוון לבצע תוכנית מדינית שהוא קורא לה "התכנסות". יעני, לעקור עוד ישובים. את האמת, אין לי שום דבר נגד מתנחלי יו"ש, אבל אם הם אלה שעומדים כחיץ בין טילי קסאם, לעיר שאני גר בה (כפ"ס), אז לא איכפת לי שיעקרו אותם. אני רוצה את אותו הריגוש, שיש בשדרות. גם אני אזרח, וגם לי מגיע... ואם יש בין הקוראים שמאמינים שההתכנסות תביא שקט, להם אני אומר: אתם יותר חולים ממני...
|
תאריך:
|
27/06/2006
|
|
|
עודכן:
|
27/06/2006
|
|
נרי אבנרי
|
|
רפואת התדרים התחילה בגרמניה בתחילת שנות החמישים של המאה ה- 20. הוגה הרעיון והמפתח היה ד"ר וול, רופא מדיציני, מומחה ברפואה סינית ופיסיולוג.
|
|
|
לאחרונה רשמו קיבוצניקים ומושבניקים ותיקים את עמותת "התנועה למען א"י השלמה", ששאלה את שמה מן התנועה ההיסטורית בשם הזה שקמה מיד אחרי נצחון ששת הימים, ונתפרסמה בהכרזה שבה נאמר "שום ממשלה בישראל אינה זכאית לוותר על שלמות ארצנו...", וזאת בחתימת יוצרים דגולים מימין ומשמאל כמו ש"י עגנון, אורי צבי גרינברג, נתן אלתרמן, משה שמיר, יהודה בורלא, חיים הזז, יעקוב אורלנד, יצחק שלו, ישראל אלדד, דב סדן וזאב וילנאי.
|
|
|
לפני מספר ימים הגעתי לבית המשפט בשעות אחר-הצהריים. מאחורי נשמע רעש עקבים מעצבן. "בטח פרחה שבאה לשחרר את בעלה בערבות", חשבתי לעצמי.
|
|
|
קבלתי בתודה את מכתבך מ-7 לנובמבר ש.ז., בו אתה מזמין אותי להשתתף "למרות כל ההבדלים" בקבלת הפנים שקהילתך עורכת ב-27 לנובמבר. "תודה", בגין הרצון הטוב שאני קולט מהזמנתך. למרות זאת לצערי חייב אני לענות להזמנתך שנוסחה בצורה כה לבבית ב-"לאו" תקיף. אמרתי "לצערי" כי כואב לי, שכאשר יהודי אחד שמח, אינני יכול להשתתף בשמחתו, ומצער אותי נורא, שאינני יכול להענות להזמנה, כאשר יהודי מזמין אותי לשמחתו, ועוד בצורה כה לבבית, כמו שאתה עשית זאת. מצטער אני מכל הלב ששמחתך לא יכולה להיות שמחתי.
|
|
|
עד לפני שבוע-שבועים היה עודד דסאו, 45, משקיע מכובד לכאורה, בעל השליטה בחברת גולן הבורסאית, עם שורת עסקות רציניות: הוא קנה 50% מחברת א.מ.ד. נדל"ן, ב- 75 מיליון דולר, והביא משקיעים מחו"ל שישתתפו איתו בעיסקה, אמנם, העיסקה בוטלה, אבל הוא קיבל פיצוי של 2.4 מיליון דולר מחברות אוסיף וקרדן.
|
|
|
|