עלי להקדים ולומר כי למעט העובדה שאנו משתזפים באותה שמש ונוסעים באותם כבישים, אין לי כל קשר לקלגסבלד, לסובבים אותו ולתאונה בכלל, לא בעקיפין ולא במישרין, וכל המאמר נועד לא יותר מאשר להעלות תהיות ואולי לגרום לדיון.
כידוע, ביום 21.4.06, התרחשה תאונת דרכים שכתוצאה ממנה נהרגו אם ובנה. בתאונה הזו, להבדיל ממאות התאונות המתרחשות בשנה, היה מעורב עורך דין נוצץ, עשיר ומקושר, שבמשרדו אף עובד בנה של השופטת העליונה מרים נאור.
מיד לאחר התאונה, נזעק הציבור הרחב לטעון שקלגסבלד בוודאי יזכה לזכויות יתר לעומת כל בוזגלו מצוי. זוהי טענה שקשה לחלוק עליה, ואם היו למישהו ספיקות ופקפוקים, הלכה השופטת העליונה מרים נאור, לנחם אותו בחיבוקים ובנשיקות על לחיו בפני ציבור מכובד.
לגבי תאונות בכלל, אקדים ואוסיף אמירה מעצבנת. האמת היא שאיני מכיר מי שתשומת לבו לא הוסחה לרגע זה או אחר תוך נהיגה, ותאונות מסוג אלה, הן טרגדיות העלולות לנחות על כל אחד מאיתנו, כפוגעים או כנפגעים. אז כיצד לנהוג במי שהפך לקורבן, כפוגע או כנפגע? באלו מקרים החמרה בענישה תגרום להפחתת התאונות מהסוג הזה? באלו מקרים החמרה בענישה, לא תמנע תאונה? ובכמה להחמיר? קשה לדעתי למצות את הנושא במסגרת הדיון הנוכחי ובוודאי שהדיעות יהיו חלוקות.
אך לעצם העניין! כל עורך דין החוקר עד בבית המשפט, יודע שיש להיזהר ולא לשאול את העד "למה..." אם אינו יודע את התשובה. כך ראוי היה שייעשה לפני שהקולות הורמו, כדי לדרוש שעל קלגסבלד יחול דין בוזגלו, כי משום מה יש לי תחושה, שכל הזועקים, אינם מודעים באמת לעונשים המוטלים על מי שהרגו אחרים בתאונות דרכים.
והרי שני מקרים לדוגמא, הממחישים את סגנון הענישה למי שהרגו אחרים בתאונות.
דוד נבון, הרג שניים ופצע שניים קשה לפי ידיעה מיום 23.5.05 מאת ישראל מושקוביץ מידיעות אחרונות, דוד נבון מירושלים נהג בשנת 2003 בעפולה במכוניתו וחיטט בתיקו. עקב כך איבד שליטה, עלה על ספסל ליד בית אבות, הרג שני קשישים ופצע קשה שניים נוספים.
השופט כתילי, נשיא בית משפט השלום בנצרת, כתב: "המלחמה בתאונות הדרכים, צריך שתבוא לידי ביטוי הן באכיפה הולמת והן בענישה הולמת". בגזר הדין, הוא דן אותו ל- 14 חודשי מאסר, מהם שישה בפועל שאותם ירצה בעבודות שירות. כמו כן הטיל עליו שבע שנות פסילה ו- 10,000 שקלים קנס.
לפי הידיעה, המדינה ערערה על קולת העונש, אך בית המשפט המחוזי בנצרת הותיר את גזר הדין על כנו.
דליה שטרית נדרסה למוות לפי ידיעה מיום 3.8.01 מאת מוטי גילת מידיעות אחרונות, נסע נהג מונית בשם חגי ג'ספן, 27, ברחוב דיזנגוף מצפון לדרום. לפתע סטה ממסלולו, נכנס לנתיב הנגדי, ופגע חזיתית בדליה שטרית, 24, רוכבת קטנוע, שנהרגה במקום.
השופט יצחק גרטי, ציין שלנאשם הרשעות קודמות של אי-ציות לתמרור עצור, עבירות מהירות מופרזת, ונסיעה שלא בכיוון החץ, וכי "מדובר בנהג העושה דין לעצמו ונוהג תוך הפרה בוטה של חוקי התעבורה. מטעם זה, ברור לי מדוע לא יכול היה להסביר את סטייתו מנתיב הנסיעה".
השופט גרטי גזר על הנהג שמונה חודשי מאסר בפועל, שלילת רישיון לתשע שנים וקנס של 5,000 שקלים.
פרקליטת המחוז מרים רוזנטל, אישרה ש"התאונה הזאת היא סיפור קשה וכואב ואני מבינה ללב המשפחה" למרות זאת, הפרקליטות סירבה לערער על פסק הדין וטענה... שימו לב... "גזר הדין אינו חורג במידה בלתי סבירה מרמת הענישה הנהוגה והמקובלת".
המסקנות השאלות העולות משני המקרים לעיל, מביכות בלשום המעטה. מה שברור הוא, שקשה להניח שאלה הדורשים שינהגו בקלגסבלד מנהג בוזגלו, מודעים לכך שזו הענישה המקובלת.
מכיוון שפרקליטת המחוז אף אישרה במקרה של דליה שטרית ז"ל, שגזר הדין אינו חורג במידה בלתי סבירה מרמת הענישה הנהוגה והמקובלת, ראוי אולי לפתוח את הנושא לדיון רחב ומעמיק.
את השאלה לגבי בוזגלו, צריך אולי לבחון מהכיוון של זהות הנפגעים. האם מערכת המשפט היתה מתייחסת באותה מידה אילו ההרוגים לא היו סתם בוזגלואים, אלא יקירי המערכת וילדיהם? הריני מודה שלא בדקתי ואין לי תשובה, ולדעתי ישנם תקדימים לא מעטים שמהם אפשר ללמוד אם קיים שוני בענישה, כאשר הנפגעים היו יקירי המערכת וקרוביהם.
