טרמפ לגן עדן

קיתונות של דיו נשפכו מעל דפי המדיה במתקפה חסרת תקדים נגד הצעירים "חסרי האחריות", הנוטלים נפשם בכפם ופושטים ידיהם אל הכביש בתקווה כי מי מאיתנו יואיל לעצור להם בדרכם לאן שרק יהיו. בראש החץ היו הצעירים הדתיים. רבנים מכל הסוגים ומכל הגוונים עטו עליהם כמוצאי שלל רב, ובמסע צלב, סליחה - מסע מגן דוד, דקרו בהם מסמרות אין-ספור.

ולמה דווקא כלפי הרבנים מופנות טענותי? לאו דווקא, אלא בעיקר. משום שמהם אני מצפה לקצת יותר הבנה ורגישות מאשר משאר אוחזי מיקרופונים היודעים לבוא בטענות כל היום.

מה לא אמרו רבנים על הטרמפיסטים? שהם כמו מתאבדים, שמה שהם עושים זה איסור מן התורה, שהם מטריחים אחרים, שהם מסכנים מדינה שלמה, ועוד כהנה וכהנה אמירות מסיתות ופוגעניות.

ואני שואל: הכצעקתה? האם אכן מסוכן לנסוע בטרמפים? האם טחו עיניהם של אותם רבנים מלראות את שלדי הברזל של הרכבים הנערמים יום יום בצדי הכבישים ואת הפיגועים באוטובוסים - וכל שהם רואים זה פעם בעשור טרמפיסט שנרצח? אם ה- "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" הוא נר לרגליהם, מדוע לא יוציאו פסק-הלכה האוסר לנסוע לכל נסיעה שאינה חיונית, ויכריזו על כך בראש חוצות השכם והערב.

תשובתם תהא מן הסתם שזוהי גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, וכשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך יש מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. אבל גם הם יודעים שבאיסורי תורה, כמו סכנת נפשות, המצווה היא לומר ולהוסיף ולומר, גם אם אין הדבר נשמע.

היו אפילו שהפליגו ואמרו שלא זו בלבד שלטרמפיסט אסור לתפוס טרמפים, אלא אסור לנהגים גם לעצור לטרמפיסטים, משום שזה נותן כביכול לטרמפיסטים לגיטימציה להמשיך ולעצור טרמפים. מאחורי גישה זו מסתתרת נימה לא מבוטלת של קהות חושים. הנהג ינסה "לחנך" את הטרמפיסט בכך שלא יעצור לו. האם הוא יפסיד בזה מצוות חסד? מה פתאום! הרי זה החסד - שאינו עוצר לו ודווקא כך הוא לומד לקח להבא. איזה עיוות! איפה הדרך ארץ שקדמה לתורה, איפה הישראל רחמנים בני רחמנים? איפה ה"והתעלמת מהם?!" יפה ה"עזוב תעזוב עימו?".

משהו נשחק במוסר הטבעי, ועל כך יש לבכות מרה. אם במקום להיות בעל נטייה נפשית של חסד, גוברת מידת הדין - משהו פגום. לראות טרמפיסט שנצרב בשמש או נרטב בגשם ומיד להסיט מבט מבלי שהרחמים בלבך ייכמרו, זה אומר דורשני גדול באשר לעומק הסדק בלב.

האם הטרמפיסט אכן "יתחנך" ויחשוב: "ההוא עם הכיפה הגדולה והזקן, שכרגע חלף פה ברכב המשפחתי הריק וראה אותי, פשוט רצה לחנך אותי לא לתפוס טרמפים", או שהוא עלול לחשוב "איזה ____ (השלם את החסר) האיש הזה. העיקר זקן וכיפה גדולה וכולו דיבורים, אבל תאכלס הוא יהיר כמו כולם".

אלא מה, במקום להביט על הטרמפיסטים כהזדמנות לחסד הנקרה בדרך, ולצפות ל"אנשים טובים באמצע הדרך", כמאמר השיר - אנו רואים אותם כמיטרד, כעצם בגרון שמציקה לנו לנהל חיינו באגואיסטיות". חייבים להבין, לא הכל כמותנו זכו למתת פרנסה בריווח, ולחמם צר. אז הם חוסכים מעצמם במותרות - בנסיעה בתחבורה הציבורית היקרה.

לא יהא חלקי עם אלו שבמקום לנסות ולעזור להם - שופטים אותם, תוקפים אותם ומביישים אותם. חייבים לנקות את האוויר מהזוהמה הזו ולפעול למען הטרמפיסטים, אם על-ידי קריאה להוזלה משמעותית בתחבורה הציבורית, שתהפוך אותה לשווה לכל נפש ואם בהתארגנות בהסעת טרמפיסטים.

ישנם יישובים שבהם אף קיימות טבלות בהן כותבים נהגים את הימים והשעות שהם נוסעים בהם ולאלו יעדים, וכל הרוצה ליטול - בא. כך בדיוק בונים חברה עם ערבות הדדית ואיכפתיות מהזולת, כאשר כל נהג פותח דלתו לרווחה במקום לסגור את כל החלונות וליהנות לבד מאווירו הצונן של המזגן.

ממה בדיוק החשש? מנהגים מסוכנים וחוטפים? מסכנות האורבות בדרך? אדרבה, שתי דרכי פתרון: מצד הנהג - טול יוזמה והקם מערך לאומי של "נאמני דרך". חלק תעודה שכזו לכל מי שאינו נהג בעל עבר פלילי או לפי קריטריונים אחרים שתקבע, ורק עם אותם אנשים ניתן יהיה לנסוע (הערת אגב: על צה"ל לחייב בפקודה כל רכב צבאי לעצור לחיילים בטרמפיאדות, כפי שהיה נהוג בעבר).

מצד הטרמפיסט - נקוט משנה זהירות. לנסוע בטרמפים זה לא מסוכן, אך מחשש לדבר הכי קל, סע בזוגות או בשלשות, נהל שיחה קצרה עם הנהג לפני היציאה אל הדרך ועוד כללים ידועים.

בכל פעם שאני רואה טרמפיסט ועומד על טיבו, אני אוסף אותו עמי לדרך. אם אני נוסע לבדי, אני מוצא בו בר-שיח מעניין שאפשר ללמוד ממנו לא פעם, אף הרבה יותר ממקלט הרדיו המלעיט אותי באין-ספור שטויות והבלים. השיחות לא פעם קולחות ומחכימות, עד שפעמים שבהן אצה לי הדרך ואין עיתותי בידי לאסוף טרמפיסט - אני חש כמי שוויתר על אוצר על שתיים.

אני, הדל, ממליץ לרבנים שבמכוון אינם לוקחים טרמפיסטים ולא רק מפני שאינם זקוקים לשיחות נפש איתם - לחדול בהם ממנהג נפסד זה.

הדרך לגהינם רצופה כוונות טובות.