דיני המלחמה מחייבים, כידוע, יחס מידתי בין אמצעי המלחמה הננקט על-ידי צד לוחם לבין האיום הקונקרטי הנשקף ומחייבים לעשות כל שניתן למניעת פגיעה בלתי הכרחית באוכלוסיה שאינה לוחמת, או מה שקרוי במקומותינו "חפים מפשע".
מכוח עיקרון זה הוגשו עתירות רבות לבית המשפט הגבוה לצדק. העתירה המפורסמת הינה העתירה התוקפת את חוקיות החיסולים ["סיכולים ממוקדים"] על-רקע חיסולו של ראש הזרוע הצבאית של החמאס- סלאח שחאדה - שהיה כרוך בהריגת 14 אזרחים. עתירות רבות נוספות הוגשו ובין היתר נגד הורדת טווח הביטחון של הירי הארטילרי ל- 100 מטר, נגד "הבומים" העל קוליים מעל העיר עזה ועוד. סביר להניח כי כניסה קרקעית לשטח בנוי בעזה תיתקל בעתירה לצו על תנאי וצו ביניים שימנע כניסת כוחות לשטח הבנוי בטענה כי מדובר בהפעלת כוח בלתי מידתית שתגרום לפגיעה מוגזמת בלא לוחמים.
יתר על כן אם תקרה תקלה ופגז שנורה במרווח הביטחון המתאים יחטיא את מטרתו, או שיפגע במקום הנכון, אך יגרום להרג אזרחים, סביר שתקום דרישה לחקירה בינלאומית בלתי משוחדת [עיין ערך ח"כ זהבה גלאון] להעמדת הקצינים האחראיים לדין ואולי גם את הדרג המדיני.
בכלל המצב המשפטי העדין דורש כי לכל יחידה יוצמד עו"ד הבקיא בדיני המלחמה ואשר יאשר ביצוע כל פעולה קרבית. איני חושב שאני מפריז שכן, למשל, דווח שהיועץ המשפטי ממשלה קבע הנחיות מדויקות ביחס לירי הארטילרי המותר לצה"ל במצבים שונים. נדמה לי שבצבא ארצות הברית כבר הנהיגו ליווי משפטי ליחידות קרביות ובישראל קיים עודף גדול בעורכי דין שבוודאי יסכימו, תמורת שכר ראוי, לשרת בקו המשפטי הקדמי.
דבר אחד ברור - אין לעיקרון המידתיות דבר עם המטרה הבסיסית של צד לוחם והיא ניצחון במלחמה. "אין תחליף לניצחון" קבע ובצדק הגנרל האמריקני דאגלס מקארתור במהלך מלחמת קוריאה ועל תפיסה ברורה זו חזר ובצדק הרמטכ"ל הקודם משה יעלון. ניהול מלחמה מידתית, מוגבלת, ללא כוונת הכרעה, משמעו ניהול מלחמת התשה זעירה, שאין לה סוף, שאינה מאפשרת הצבת מטרה צבאית או מדינית ברורה והשגתה. בסופו של יום התוצאה הצפויה הינה שפיכות דמים גדולה יותר וסבל קשה יותר לשני הצדדים.
אם זקוק מישהו להוכחה קרובה יותר יש להפנותו למבצע "חומת מגן". אם נבדוק את מספר ההרוגים הישראלים והפלשתינים במבצע ואת תוצאותיו, נגלה כי המספר היה נמוך בהרבה ממספרי האבדות בהקזת הדם בתקופה שקדמה למבצע. לו היו נוקטים באמצעים דומים בתחילת העימות, ברור שהיה מדובר בתגובה "בלתי מידתית" אבל סביר כי עלותה במונחים של פגיעה בחיי אדם ברכוש ובסבל היתה נמוכה יותר.
מהי הגדרת הניצחון במלחמה שבה אנו נתונים כ- 6 שנים? גם כאן היטיב לנסח זאת רב אלוף יעלון. הניצחון יושג כאשר יובהר לגמרי כי לא ניתן להשיג מישראל דבר בכוח, כי הפעלת אלימות נגד ישראל רק מחזקת את נחישותה, כי נקיטת אמצעי אלימות נגדה תגרום לכך שהפלשתינים ייאלצו להיפרד מחלום העצמאות לשנים רבות ועד שיוכיחו כי ביכולתם לחתום על הסכם שלום ולקיימו. ניצחון פירושו גם כי משטר הנוקט נגדנו באלימות ובטרור והכופר בזכות קיומנו לא יוכל להתקיים.
היום, פחות משנה לאחר תוכנית ההינתקות מעזה, שהיתה אמורה להביא אותנו למצב צבאי נוח ביותר, יש להודות כי לא יצאנו מעזה וזו רודפת אותנו לתוך גבולות 1967. ככל הנראה ניאלץ לחזור ולשלוט צבאית ברצועת עזה, שכן האלטרנטיבה מבחינה ביטחונית היא התגברות הטרור ומתקפת רקטות על יישובי ישראל. בסופו של יום יתברר כי אלו שדרשו מאתנו בעבר לרסן את התגובות ולהימנע מכל הפעלת כוח בלתי מידתית, הם שיהיו האחראיים, למעשה, לדם שצפוי להישפך בעזה ולא רק בה. כבר היה מי שאמר כי הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות.
