משחק השחמט הגדול

ב- 8 הימים האחרונים מתנהל במגרש הביתי שלנו משחק שחמט גדול. משחקי אליפות העולם הם כאין וכאפס לעומת המשחק הנוכחי. ליד הלוח מסובים שני השחקנים הפעילים (ישראל וחיזבאללה) ולידם המפעילים שלהם (אירן וארה"ב).

חלק ניכר מאוכלוסיית ישראל חושב כי הסיבה לקרבות היא חטיפת החיילים באזור זרעית וההסלמה בעקבות החטיפה. גם רוב הדיווחים מגורמי השלטון שלנו, שרים, אלופי הצבא, ואפילו ראש הממשלה ממוקדים בחטיפה ובירי הטילים. אך זוהי רק מחצית האמת. כוחות נוספים בעלי השפעה מבקשים מזמן להנחית את המהלומה הצבאית הזו על ארגון החיזבאללה, כדי לפגוע בסוריה ודרכה - באירן. הערכה זו מבוססת על ארבעה נתונים שהצטברו באזור שלנו ובעולם כולו.

א. אירועי ספטמבר 2001 ומלחמת עירק - המלחמה האמיתית הוכרזה למעשה במתקפת הטרור על מגדלי התאומים ואתרים נוספים בארה"ב, בספטמבר 2001. המלחמה נובעת ממלחמת תרבויות בשאיפה לחלוקה מחדש של נכסי העולם ויצירת דור חדש של גורמים משפיעים.

בעקבות אירועי ספטמבר, רותקה ארצות הברית למה שכינתה: ציר הרשע. לאפגניסטן תחילה ולעירק אחר כך. הריתוק הזה תובע משאבים ניכרים, יוצר שחיקה מתמשכת, ואינו מאפשר הכרעה חדה. מה שקרוי במקומותינו: ניצחון. אין מנצחים ואין מפסידים. ישנה שחיקה שבה הצד הפולש הולך ונשחק, ובדרך כלל הוא מחליט בשלב מסוים להרפות ולעזוב. זה קרה לנפוליאון ולהיטלר ברוסיה. ולהבדיל, זה קרה לארצות הברית בקוריאה ובויאטנם. זה גם קורה כעת לרוסים בצ'צנייה, ואילו ארצות הברית ובריטניה חוות חוויה דומה בעירק. אך ציר הרשע כולל מדינות נוספות שלא ניתן להתעלם מהן לאורך זמן.

ב. שאיפותיה של אירן - היעלמותה של עירק יצרה הזדמנות לשכנתה, אירן. שאיפותיה כוללות סדר חדש בעולם המוסלמי בכלל, במסגרתו אירן משתמשת בכל מנוף אפשרי שנקרה בסביבתה כדי לזכות במעמד של שחקן ראשי שיש להתחשב בו. קשה גם להתעלם מהעובדה שמשחק השח הוא משחק פרסי עתיק.

היעלמות עירק ככוח אזורי וריתוקן של ארה"ב ובריטניה לבוץ העירקי הם אירועים שמשרתים את רצונות טהרן. הזדמנות נוספת היא חולשתו ובידודו של שליט סוריה, בשאר אסאד, שנמצא במקום רב חשיבות. הוא שכן ללבנון ויש לו נמל בים התיכון. אירן מגבה את סוריה ומקבלת את התמורה באמצעות מעבר חופשי ללבנון. ארגון חיזבאללה בלבנון הוא שלוחה מטעמה של אירן. מזכ"ל חיזבאללה הוא קודם כל נציגו הרשמי של איש הדת האירני חומנאי - בלבנון. הוא מקבל תקציב שנתי הנאמד ב- 100 מיליון דולר בשנה. עם תקציב שוטף כזה ניתן ליצור תשתית אוהדת באוכלוסיה החלשה ותשתית צבאית מקבילה לפעילות נגד ישראל.

אירן מבצרת את כוחה גם במישור הגלובלי. אחד האמצעים להשגת המטרה הוא חימושה בנשק גרעיני. אירן מנהלת קרב מאסף פסיכולוגי מול העולם המערבי שמנסה למנוע ממנה את החימוש הגרעיני.

כינוס ה- G8 של 8 המדינות העשירות בעולם בסנט פטרבורג, רוסיה, תוכנן לדון בצעדים שיש לנקוט מול סירוב אירן לעצור את החימוש הגרעיני. ימים אחדים לפני הכינוס, בשובו מישיבת עצרת האו"ם בניו-יורק, עצר השר האירני לענייני גרעין בדמשק במטרה ליזום פעולת הסחה בלבנון שתדליק את הגבול הלבנוני, באמצעות שליחו - ארגון החיזבאללה. לא היתה זו פעולת רפלקס. זו היתה פעולה, שתוכננה על בסיס הנחות יסוד, מזה חודשים. וחיכתה למועד ההפעלה.

ג. נקודות תורפה של ישראל - ארגון החיזבאללה מכיר היטב כמה נתונים שמהווים נקודות תורפה לישראל. הרגישות לכל חייל גבוהה יותר בישראל לעומת הארגון. לישראל יש טראומה קשה מכניסה קרקעית ללבנון בפרט ולשטחי מגורים צפופים בכלל. ידוע גם מניסיון עבר כי חייל סדיר ישראלי יתקשה לעמוד מול לוחמי הגרילה של חיזבאללה, הנתמכים באוכלוסיה המקומית. זאת מבלי לדבר על השחיקה המתמדת ברמת החיילות של הלוחם הישראלי הרגלי. הדגמות לכך - לא חסרו.

ד. חששות מפני הסלמה אזורית - ישראל חוששת מפתיחת חזית נוספת מול סוריה. למרות הערכה זו, נחתם לאחרונה (עיתוי מעניין) הסכם הגנה בין אירן לסוריה. לסוריה, זוהי תעודת ביטוח. כך שתקיפה ישראלית על סוריה מכניסה למשחק את האירנים.

בין שני השחקנים על לוח השחמט, ישראל מצויה במצב הכי תמוה. החיזבאללה יודע מי שלח אותו ומי מפעיל אותו. הוא התכונן למשחק היטב, חקר על היריב ואסף מידע. הוא משתמש בלוחמה פסיכולוגית, ומנגן להפליא על עצביו של היריב.

ישראל למעשה נתמכת מרחוק על-ידי המערב. במפתיע, ניתנת לה אורכה של זמן כדי לעשות את עבודתה של ארה"ב במלחמתה באויב האמיתי: אירן.

הבה ננתח את הנושא: בשתי החזיתות שבהן מעורבת ישראל, רצועת עזה ולבנון, ישראל דורשת אחריות ונקיטת סדר מהגורם הרשמי השולט: אבו מאזן ברשות הפלשתינית, וממשלת לבנון במלחמה בצפון. אולם הגורם הרשמי שאחריו רודפת ישראל איננו הגורם השולט. והפנייה לא מופנית לכתובת הנכונה. אם נתמקד בצפון, ברור לשחקנים ולצופים במשחק כי הכתובת במקרה זה היא: אירן.

נו אז מה אם זו אירן. ממשלת אירן לא תוותר על ההשקעה שלה בחיזבאללה. ההשקעה המוצלחת היחידה שלה. ישראל לא תעז לפתוח חזית מול כתובת זו. גם לא מול הגרורה האירנית, סוריה. את זאת יודעים השחקנים והצופים במשחק.

בהתאם לנתונים הללו, נמשך משחק השחמט והוא מצוי כעת בהתשה הדדית. הוכח לכל צופה במשחק השחמט, כי 3,000 לוחמי חיזבאללה, עם הארסנל שלהם, קווי האספקה מסוריה, ובעיקר עם רוח הלחימה שלהם, יכולים להעסיק ולהתיש צבא מודרני גדול ואת העורף שלו במשך שבועות אחדים, אם לא יותר.

ברור כעת כי ראשי הצבא הישראלי לא הטמיעו את תרחיש המלחמה מול ארגון החיזבאללה. שיטת הלוחמה שנבחרה, המבוססת ברובה על לוחמה מהאוויר קרוב למגוחכת כשמדובר בארגון גרילה המתפזר בריכוזי אוכלוסיה. עוד יום יומיים של הפצצות תהיה לבנון הרוסה ומבין ההריסות יצאו רוב לוחמי חיזבאללה, יחד עם רוב נשקם. אני משאיר לכם לנחש מי יצטייר אז בעולם כ"איש הרע" של האירוע.

לכל צופה במשחק השחמט ברור כעת לחלוטין כי לא הערכנו את כוחו של הארגון. לו הערכנו, היינו משלבים מלכתחילה פעילות קרקעית יחד עם פעילות אווירית לריכוך וסיוע. החשיבה הטאקטית, שמלחמה מול אויב גרילה, תתנהל מרחוק, מול מוניטורים, מבלי לנוע על הקרקע העוינת - מתאימה לסרטים ואיננה מציאותית.

עוד יום יומיים תיכפה הפסקת אש. אנו נאלץ להתחיל בתהליך המדיני מבלי שנוכל להצביע על הישגים מהותיים. מה שבטוח הוא ששחקן השח השני הצליח לגרום לנו נזקים מהותיים בנפש, ברכוש, במורל. ומה שגרוע עוד יותר, הוכח לראשונה כי ניתן בקלי קלות להמטיר אלפי טילים על חלק ניכר מישראל. כשלישראל אין מענה לטילים, פרט מלשבת במקלטים (אם ישנם) ולהתפלל. דמיינו לעצמכם מה היה קורה לו הטילים היו נורים מגורם עוין, מיומן יותר ומדויק יותר.

אני לא תבוסתן. אני מאד רוצה שישראל וצה"ל יצליחו לשמור על אורח החיים שאני ומשפחתי מנהלים במדינה. אבל, זה לא אומר שאני צריך לעצום את עיני ולהתעלם מכל המחדלים הצבאיים שנערמים לעיניו של כל מי שעקב אחר האירועים במשך החודש האחרון.

במשחק השח המתנהל עדין לא נראה לי שהגענו אפילו לתיקו. אם מישהו יוכל לכפות את החלטת האו"ם 1559 בלבנון, זוהי רק ארה"ב. וגם אז זהו תהליך ארוך שידרוש מישראל להקריב לא מעט בתחום המשא-ומתן על החלפת השבויים.

לעיתים ההיסטוריה חוזרת. הנה גם עכשיו הכתובת היתה על הקיר מול עינינו ולא ראינו. חבל. אולי, לפחות, נפיק לקחים?!