המלחמה בצפון הסיטה לקרן זווית את המתרחש במערכת המשפט, אך כדאי מאוד לשים לב למתרחש בה. הנשיאה המיועדת דורית ביניש הצליחה לסכל מינוי שהתנגדה לו [פרופ' נילי כהן] ולגרום לפרישתו של מנהל בתי המשפט המוערך ביותר,השופט בעז אוקון, בטענה שזו "משרת אימון" וכן להודיע מראש למי מהמועמדים יסכימו שופטי בית המשפט העליון.
זה מכבר הצבעתי בשני מאמרים שהתפרסמו באתר, כי במערכת המשפט ישנן שתי רעות חולות והן
סמכויותיו המופרזות ביותר של נשיא בית המשפט העליון, סמכויות המבוזרות במספר רב של הוראות חקיקה והגורמות לנשיא העליון להיות דיקטטור בפועל של מערכת המשפט. רק על-רקע זה ניתן להבין את הטענה שמנהל בתי המשפט אינו אלא זרועו של נשיא בית המשפט העליון.
הרעה החולה השניה הינה עצם מעורבות שופטי בית המשפט העליון המכהנים
בהליכי המינוי של שופטים ובמיוחד השפעתם המכריעה בכל הנוגע לשאלה מי ימונה לכהן עמם במועדון. שופטים כמשאל חשין מצהירים בגלוי כי יש להקנות לשופטי העליון מעמד מכריע בשאלה מי צריך להצטרף לשורותיהם. מכיוון שבית המשפט העליון אינו מועדון סגור של חבריו ואינו צריך להיות כזה, יש לדחות השקפה זו לחלוטין ויש לדאוג לכך שלשופטי בית המשפט העליון לא תהיה כל השפעה בכל הנוגע למינוי חבריהם.
אין פלא כי אל מול העוצמה החוקית של נשיאת בית המשפט העליון המיועדת נחל שר המשפטים מפלה קשה, אך ניצחונה של השופטת ביניש עלול להתגלות כניצחון פירוס. יש להצטרף לקריאתו של פרופ' אמנון רובינשטיין, איש שמחויבותו למערכת אינה מוטלת בספק ולהחליט כי אין השופטת ביניש ראויה לתפקיד הרם של נשיאת בית המשפט העליון. הרעיון להחזיר את השופט שמגר לתקופת חירום הינו נכון ביסודו.
מעל לכל, יש לבצע ובדחיפות רפורמה מקיפה שתכלול צמצום סמכויות מהותי של נשיא בית המשפט העליון וביזור סמכויותיו במערכת. את השופטים המכהנים בוועדה למינוי שופטים יש להחליף ומיד בשופטים בדימוס, שאין להם אינטרסים אישיים והם בעלי כשירות זהה בכל הנוגע לבחירת שופטים.
כשאנו קוראים כי שופט כל כך מוערך אשר היטיב כל כך לבצע את תפקידו כמנהל מערכת בתי המשפט נאלץ לפרוש מאחר שיחסיו האישיים עם נשיאת העליון המיועדת אינם תקינים, הדבר גורם לזעזוע קשה ולאבדן אמון. מערכת המשפט אינה ממלכה של נשיא העליון ואינה אחוזה פרטית של איש. המערכת גם אינה לשכה לתיאום התאמות אישיות וליצירת תנאים של חיבה אישית. באותה מידה הייתי מזדעזע עם שר הביטחון היה מדיח רמטכ"ל רק מפני שאין הוא מחבב אותו.
על הנושאים באחריות להתעלות מעל נושאים של יחסים אישיים. אי יכולתה של השופטת ביניש לעשות זאת היא שחייבת לפסול אותה לחלוטין לכהן בתפקיד נשיאת בית המשפט העליון, שכן ברור שתחת שרביטה מערכת המשפט תהיה מערכת של אומרי הן וחנפנים שינסו להתחבר אל הקליקה של השופטת הנכבדה, אם רצונם בקידום. האם לא ברור לכל מה משמעות הדברים ביחס לאמון במערכת המשפט?
על שר המשפטים מוטלת כעת אחריות כבדה. עליו לפעול ובכל עוצמתו למנוע מינוי השופטת ביניש לנשיאת העליון ולהנהיג רפורמות מרחיקות לכת. לשר יש תמיכה רבה במערכת המשפט ואסור לו להירתע מעימות חזיתי עם השופטת ביניש ועם בית המשפט העליון. זו מערכה על דמותה וכבודה של מערכרת המשפט ויש לנהלה ללא רתיעה.
