מלחמה, הרוגים, פצועים, צפירות עולות ויורדות. שירים ישראלים עצובים שמתנגנים ברדיו וכתבים חמורי סבר המבשרים על עוד אירוע קשה עם נפגעים. איפה השלום שהבטיחו לנו לא פעם? איפה המזרח תיכון החדש שיביא קץ למלחמה ופריחה כלכלית לעמי האזור? נמאס כבר לחיות באי הוודאות הזו, של המחר שלא ידוע מה יוליד, מהציפיה לבשורה הבאה. לא אמרו שהמשיח צריך להגיע בקרוב?
לא קל לחיות במדינה הזו ואל תבינו אותי לא נכון, אני באמת אוהב וגאה להיות ישראלי, רק שלפעמים, גם שאוהבים, מותר להוציא קצת קיטור. טיילתי בהרבה מקומות בעולם ופגשתי בהרבה מאוד אנשים ובאמת, באמת, הישראלים הם הכי מיוחדים. אז למה דווקא לאנשים הכי מיוחדים יש את החיים הכי פחות יציבים?
מי הים די מלוחים כך שלא נהנה לשתות אותם
אדם חכם אמר לי פעם, אימא שלי, שאדם מתנסה רק בקשיים שהוא יכול להם. אז אולי בגלל שאנחנו כל כך מיוחדים, עקשניים, עם היסטוריה מפוארת ועתיד ורוד, ההווה שלנו כזה לוט בעפלה, ממש נמצא בעיצומו של ערפל קרב.
מנסים לטפטף לנו עכשיו, אולי כדי שנתחיל להתרגל לרעיון, שגם סוריה יכולה בטעות להצטרף למעגל הלחימה. הסורים מזיזים כוחות, אנחנו מגייסים אוגדות וכדברי ח"כ שטייניץ, החיזבאללה הוא בסדר גודל של אוגדה סורית אחת וקשה לנו. אז מה יהיה עם שלושים אוגדות סוריות?
אבל אין לי ספק, אין לנו ספק שאם נצטרך נשמיד שוב את צבאות ערב בלי להניד עפעף. הרי אין לנו בית אחר ומי הים די מלוחים כך שלא בטוח שנהנה לשתות אותם וחוץ מזה, הרי יש לנו את צה"ל, אנחנו צה"ל. אז למה אי אפשר למחוץ את החיזבאללה ודי?
עולם אחר לגמרי
אולי אנחנו רחמנים מדי, מוסרים מדי. הרי אם זו מלחמה למה לא להשתמש בכל הכוח ולמחוק אותם. הרי הזהרנו את האזרחים הלבנונים לא פעם שיתפנו מבתיהם. הם אלה שהכניסו לביתם את החיזבאללה אז למה חיילי גולני והצנחנים האמיצים צריכים לשלם את המחיר? למה הפחד מגינוי עולמי שגם כך יבוא בשלב זה או אחר מונע מאיתנו להפעיל את הנשק שיחסוך בחיי אדם, לפחות בצד הישראלי, והרי זה מה שחשוב, לא?
אבל בצד הישראלי יש את החלק שמסתכל בטלוויזיה ורואה עולם אחר לגמרי. רחובות נטושים בקריית שמונה ונהריה, צפירות מפחידות בחיפה ובכרמיאל. אבל זה בטלוויזיה, כל כך קרוב, כל כך רחוק. בתל אביב, בירושלים ועוד מקומות שהמלחמה בשבילם היא רק בטלוויזיה, יוצאים כרגיל, נהנים מהקיץ.
שר ביטחון שרק מזכיר את יצפאן
באחד ממקומות הבילוי בירושלים ניסה צעיר חיפאי להיכנס למקום שנחשב, לא בצדק, יוקרתי. החיפאי טען שהגיע מחיפה והשומר בכניסה הביט בו מגבוה, והכניס ארבעה מחבריו. "אם אני הייתי בחיפה", אמר לו, "גם אתה היית מכניס את החברים שלך קודם". החיפאי הביט בשומר כלא מאמין, סובב את גבו והלך יחד עם חבריו. אולי זו לא דוגמא הכי טובה אבל האם באמת יש הזדהות אמיתית עם המתרחש בצפון?
הרבה שאלות ומעט מאוד תשובות, אם בכלל. יש לנו ארץ נהדרת מסיים קיציס את תוכניתו הנהדרת. הפערים בין העניים והעשירים צומחים, הפוליטיקאים ממשיכים במלחמות אגו על חשבונם של האזרחים, הצבא החזק במזרח התיכון נראה כמתקשה מול 4000 לוחמי גרילה מאומנים בדרום לבנון, בממשלה מתחילים להיות בקיעים ושר ביטחון שבאמת עובד קשה אבל מזכיר את יצפאן.
רק אל תשכחו, יש לנו ארץ נהדרת.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
