האירוע בכפר כנא שבו נהרגו כ-30 לבנונים כתוצאה מהפצצת חיל האוויר, היה אחד האירועים שזכו ליתר תשומת לב במלחמה האחרונה. התקשורת העולמית ו'דעת הקהל' שלה מיהרו כהרגלם להאשים את ישראל ב'טבח' וב'רצח-עם'.
השאלה היא מדוע אנחנו תמיד אשמים? למה ישראל מואשמת ב'רצח-עם' כאשר נהרגים כמה עשרות ערבים בכנא ואילו כאשר האמריקנים מוחקים כפר שלם באפגניסטן או הורסים אולם חתונות בעירק על החתן והכלה ומאות החוגגים, זה פשוט לא מעניין את התקשורת העולמית?
שלא לדבר על מעשי טבח חוזרים ונשנים בין הערבים לבין עצמם (אסד האב חיסל קרוב ל-30 אלף בחמה ב-82) או בין שבטים אפריקנים ההורגים זה בזה במאות-אלפים.
התשובה לכך מורכבת במקצת ואולם היא מתבררת במקורות, למשל אצל הנביא עמוס. בפתח ספרו, בפרקים א-ב, מדבר עמוס על פשעי העמים באזור, פשעים שבין אומה לאומה, שרקעם לאומי, והיום היו מוגדרים 'פשעים נגד האנושות'. דמשק ורבת-עמון מואשמות בשפיכות דמים וברצח-עם אכזרי, עזה וצור מואשמות בהגליית-עם. העונשים לעמים אלה יהיו הרס וגלות.
לעומת זאת (ב-4 ואילך), יהודה וישראל נענשים אף הם בהרס על מעשים פחותים, לכאורה, בהרבה. מעשים שאין בהם שפיכות דמים ואינם בגדר של 'פשעים נגד האנושות'. יהודה נענשים משום שמאסו בתורה ובאלהים וישראל נענשים על עבירות במישור החברתי ובזה האמוני.
השאלה היא מדוע העמים נשפטים רק על פשעים 'גדולים', פשעים של עם ביחסו לעם אחר ואילו יהודה וישראל נשפטים ונענשים כעם אפילו על עבירות בין אדם לחברו או בין אדם למקום שביצעו פרטים ולו גם רבים?
התשובה לכך ניתנת ע"י עמוס עצמו (ג,2): "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על-כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם". דהיינו, מבחינה מוסרית נמצא עם-ישראל במדרגה אחת גדולה מאוד של מהות מעל ומעבר למדרגת שאר העמים. הללו נשפטים כעמים בלבד, על פשעים כנגד עמים אחרים,
פשעי מלחמה. לעומתם, עם-ישראל, בחיר העמים, למרות היותו עם, נשפט כאינדיבידום אנושי, כאדם, בבחינת 'אתם קרויים אדם'. יש חשבון אחד לעמים וחשבון שונה לישראל: "... עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב" (במדבר כג,9). משמע, לא ילקח באותו חשבון.
ובכן, מבחינה מוסרית עם-ישראל הוא בעצם אדם, אדם גדול מאוד, אבל אדם. ישראל הוא אביהם הרוחני והערכי של שאר העמים ולבטח של עמי ערב והמערב. עמוק בפנים הם חשים ויודעים זאת היטב ולכן בוחנים את ישראל השכם וערב, באים בטענות ומגישים קובלנות על כל פגיעה זעומה וכל עוול קטן שנגרמים מצידנו בהגנתנו על חיינו בארצנו. וזה בסדר גמור! עלינו לקבל בהבנה את תלונותיהם והאשמותיהם ובתנאי שנזכור תמיד ונבין היטב את דברי עמוס וכל המשתמע מהם כי אכן "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על-כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם". הקיום הגדול תמיד 'אשם'. ואילו הקיום הקטן אינו אשם בכלום.
אכן כן, ישראל 'אשמה' בהרג 30 לבנונים בכנא, האמריקנים אינם אשמים בהרג מאות-אלפי יפנים במלה"ע השניה והאנגלים אינם אשמים בהרג מיליון גרמנים. והערבים? נו טוב, הערבים אינם אשמים בשום דבר. כך יאה וכך נאה, זהו החשבון המדויק והנכון, שנאמר: " עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב".
