איני משוכנע כלל ועיקר כי משא-ומתן מדיני בין ישראל לשכנותיה הוא הכלי הכי יעיל, במסגרת ניסיונותינו להגיע אל יציבות וביטחון, מבחינתה של מדינת ישראל. יתירה מזאת, במקרים מסוימים משא-ומתן כזה עלול לגרום להחלטות הרות אסון לבטחון המדינה. לדוגמא, המו"מ בין אהוד ברק, בכהנו כראש הממשלה, לבין ערפאת - היה מתקיים ומתמשך, לאחר שכבר הגיעו הצדדים להסכמה על מסירת 95% משטחי עיו"ש לחבורת המחבלים כדי שייסדו בשטחים אלו מדינת טרור חדשה, ועדיין המו"מ הזה לא הסתיים - כי הקומץ לא השביע את הארי הרעבתן...
ובכל זאת, סביר שעוד נחווה במקומותינו גיחות של דיבורים, דיונים, ישיבות, ועוד תהיה הידברות.
אף ללא כל קשר לנושא המהותי, שהוא כידוע מפולג בין הימין לבין השמאל בישראל, אין עוררין כי צריך לנהל את המו"מ בתבונה, והתבונה בענייננו היא לא רק הבנת הצד השני, אלא גם דיבור בשפתו, לאחר שינון ולימוד מעמיק של אותה שפה מזרחית שהיא כה שונה משפת המערב.
צריך לנהל משא-ומתן מזרחי, בו שולט מילון מונחים אחר מהידוע לנו, מילון המונחים המזרחי.
במילון זה, "שואף לשלום" = פחדן ומוג לב.
במילון זה, כינוי כלשהו לנסאראללה שאינו הכפשה מפורשת כפי שמתבקש ממעלליו הנפשעים = חנופה והתרפסות, וחבל שהרב מאיר לאו פנה אל נסראללה תוך כיבודו בתואר "אב שכול", ובקשת מחווה שיעשה הנ"ל כלפי ישראל...
במילון המונחים המזרחי, "איפוק" = חולשה, וכה פשוט, "כוח" = "כוח", ללא התחכמות.
במילון המונחים המזרחי, הצעה לפיתוח חבל עזה כדי שישגשג ויהיה אתר תיירותי ו/או בירת היי-טק באזור, כמוה כהזמנת עוד נגיסה ועוד נסיגה.
"הינתקות" ו"התכנסות" - עם או בלי התואר הנלווה של "חד-צדדית" = בריחה בגלל הטרור, והזמנת טרור מוגבר.
אם הכוונה עדיין לא ברורה לכל מי שמופקד על המו"מ, כנראה שיהא דרוש להעביר את הנושאים ונותנים במרחב מטעמנו - קורס פרשנות מזורז, בטרם פציחת פיות ושחרור הצהרות מזיקות לחלל.
חשוב מזה - יש לדעת כי כל משא-ומתן ואף כזה שבסופו יש הסכם כתוב וחתום, אינו ממש מקודש, ואין ולא תהיה כל בעיה לצד השני [הפלשתיני] להפר ההסכם ללא עכבות, כאותה תקיעת סכין בגבו של עורך דין שמאלני אשר הגיע לעזה כדי לעזור לפלשתינים במאבקם נגד רשויות מדינת ישראל - רצח של עוד יהודי היה חשוב ומקודש לפלשתינים מכל הסכם, בכל צורה שהיא.
מה שחשוב - זה המצב. השאיפה צריכה להתמקד ביצירת מצב בו מדינת ישראל לא תהיה תלויה ברצון טוב ובכיבוד הסכם. תלות כזו היא הרת אסון. יצירת מצבים היא מהווה את התחליף למו"מ במזרח התיכון החדש.
עם זאת, אין לבטל את המו"מ, ואפילו אין צורך לקבוע כי לא יהיה משא-ומתן תחת אש.
יהיה משא-ומתן תחת אש, תחת האש שלנו.
