הממשלה של אהוד אולמרט אינה יכולה לשווק עוד את ההתכנסות. אי לכך נעלמת זו מן העולם עוד בטרם הצלחנו להבין לאן היו אמורים להוביל את המתכנסים ובמקומה מתחילים לגלגל שוב, ככלב שב על קיאו, את מפת הדרכים. זו עם האופק המדיני, אותו קו שיש ונדמה שנוגעים בו שמים וארץ והם נותרים לעולם רחוקים זה מזה.
לצערנו חסרים אנו היום מנהיגות אמת ואלה האוחזים ברסן השלטון אינם אלא אופרטיוניסטים המבקשים לשמר רק את כיסאם ושררתם, תוך שהם נעזרים בשומרי אתרוגים למיניהם, האמונים לזרוע בלבול מכוון כדי להטעות את לב העם, וכך באות לעולם מלים שונות ומשונות שאינן אומרות דבר. אך תכליתם אחת - תאוצה מהירה אל אובדן העצמאות של מדינת ישראל ולבסוף אל אובדנה המוחלט.
לקורא את המסמך הקרוי מפת הדרכים, נדמה כי כל תכלית קיומה של מדינת ישראל היא אך ורק כדי להקים לערבים עוד מדינה (ולא, זה לא נכתב במגילת העצמאות), שאחרת אין להבין את המסמך הנ"ל, המדבר על הסכם שיושג כדי להביא למדינה פלשתינית עצמאית, ישים קץ "לכיבוש" שהחל בשנת 1967, אדמה תמורת שלום, חברי הקוורטט (נציגי ארה"ב, האיחוד האירופי, רוסיה והאו"ם), יקדמו הכרה בינלאומית במדינה פלשתינית לרבות חברות אפשרית באו"ם, תוך שמדינת ישראל נוקטת בכל הצעדים הדרושים לסייע לנרמול חיי הפלשתינים.
השלב הסופי במפה אליו אמורה להגיע ישראל, הוא להביא לפתרון מוסכם והוגן לגבי נושא הפליטים והחלטה לגבי מעמד ירושלים, תוך שיקולים פוליטיים ודתיים של שני הצדדים, והכול כדי שנוכל לקיים את החזון המופלא של שתי מדינות, ישראל ופלשתין הריבונית, העצמאית ובת קיימא. ממש מפת כוכבים.
היש מי שמאמין באמת ובתמים שיכולה לצמוח טובה למדינת ישראל מדבר שכזה? כאשר ישראל חוזרת למצב של לפני 1967, רק יותר גרוע? כאשר יותר ערבים חיים היום בתוך תחומי הקו הירוק, כאשר הם כובשים אותנו מבפנים ואנו ממשיכים להתכנס לתוך גבולות צרים של גטו? ומה על כל הקורבנות שמסרו נפשם, במלחמות, בפיגועי טרור, האם כל הדם היה לשווא? על מה נלחמנו? למען מה? כדי לחזור למצב קטסטרופאלי של הקמת מדינה ערבית נוספת שכל קיומה יהיה מכוון נגד מדינת ישראל? מדינת אויב פלשתינית החברה בליגה הערבית ושולטת מן ההרים על כל רצועת החוף?
האמנה הפלשתינית זו אמונת חיים, הקמת מדינה כזאת פירושה חזרה למערכה על חלוקתה הראשונה של ארץ ישראל, כי מדוע רק חלק זה ולא חזרה לגבולות ההם של 1947? שהרי קיימות שתי החלטות של האו"ם בנושא החלוקה וזכות השיבה, 181, 194 וע"פ החלטה 181 כל מה שמעבר להחלטת גבולות החלוקה הם שטחים כבושים שכבשה ישראל במלחמת העצמאות, השטחים שישראל כבשה במלחמת 1967 זהים לחלוטין מבחינת המשפט הבינלאומי לשטחים שכבשה ב- 47, 48 ובתחילת 49. כלומר עם כינון מדינה פלשתינית תידרש ישראל לביצוע בפועל של החלטת האו"ם 181.
ומה על בעיית הפליטים? הלא מדינת ישראל חייבת ע"פ מפת הדרכים לפתרון מוסכם, הוגן ומציאותי וצודק , ונשאלת השאלה מהו פתרון הוגן וצודק ע"פ הערבים, אם לא להחזיר את כל הפליטים לבתיהם? זכות השיבה המעוגנת בהחלטה 194 תצטרך להיות ממומשת ע"י ישראל ברגע שמעבר לדרישה תעמוד מדינה ריבונית.
כלומר 'ששלום כולל' הוא מילת קוד לחיסול המדינה היהודית, כפי שהנאצים המציאו את מילת הקוד פתרון סופי ואיש לא ידע מה הכוונה.
בכלל, מושג השלום אינו קיים בתפיסה האיסלאמית. שלום מתקיים רק בעולם האיסלאם הנשלט ע"י מוסלמים. וכל שטח שעליו ישבו מוסלמים אי פעם הוא הקדש של האיסלאם ולאיש אין זכות לוותר עליו, וגם אם נכבש ע"י אויבי האיסלאם, חובה על כל מוסלמי להחזירו לרשות האיסלאם. מבחינת הערבים ישראל היא נטע זר באזור ומתקיימת על אדמת ווקף, והם לעולם לא יוותרו. המטרות שלהם לא השתנו. רק אנחנו אלה שתמיד ויתרנו, תמיד נסוגונו, תמיד הונינו את עצמנו, והבאנו אסון על אסון.
ראש הממשלה אהוד אולמרט מסובך בחקירותיו ומבקש לזכות שוב באהדת התקשורת ובגיבויה, אך מדוע על חשבוננו? האם נניח לו ולהם למכור את המדינה בלא מחיר?
במשפט הישראלי מוגדרת המילה בגידה כך: "כל מי שמתכוון לעשות או עושה ששטח ריבוני של מדינת ישראל יעבור לריבונות זרה - דינו מיתה או מאסר עולם". חד וחלק.
בקצב הזה של ראשי ממשלה מסובכים ומתחלפים, נכנעים ומתרפסים, עד אנה נגיע?
