לנהל ארגון חכם

אנחנו מרבים לבוא בטענות ל"מדינה", ל"חברה", ל"צבא", ל"כולם", ל"מישהו שהגיע הזמן שיעשה משהו" וכדומה. גם אם הטענות מוצדקות ונכונות ונובעות משילוב מוצלח של הרגש והמחשבה והן מגובות בהסברים מבוססים ומנומקים - הן כמובן חסרות תועלת. ה"מדינה" וה"חברה" ה"צבא" וה"מישהו" הם כתובות ערטילאיות שאף בר דעת שרדן לא יקח על עצמו לעמוד במקומן.

וכאשר פונים ישירות למישהו בשמו או בתפקידו הנוכחי (ראש ממשלה, שר ביטחון, רמטכ"ל) - לא דורשים תיקון או מתן פתרון מוגדר, אלא דורשים את הפתרון האולטימטיבי - התפטרות ו"נטילת אחריות אישית". במאמר מוסגר: התפטרותו של אלוף פיקוד הצפון מתפקידו איננה בבחינת "נטילת אחריות" אלא בדיוק ההפך - בריחה מאחריות והטלת כל כובד משימת תיקון הליקויים הרבים על אחרים. עכשיו הוא בצד של המתלוננים.

נוח לנו להתלונן נגד החברה או המדינה - זה לא מחייב, זה גם לא יביא תגובות נגד. מי ייעלב בשם המדינה או החברה ויגיב? אף אחד. זה לא אני, זה הם.

אז אם זה כדי לשחרר קיטור - בסדר. אבל אם זה כדי להביא תועלת - חבל על הזמן ועל הנייר והדיו. הדרך צריכה להיות על-ידי חתירה לשינוי בסיסי בכל המוסדות שאנחנו באים אליהם בטענות - המדינה, המוסדות החברתיים, וגם הארגונים הכלכליים, הביטחוניים, המוניציפליים - כל אלו שאנחנו כל כך תלויים בהם, נמצאים בהם, אולי גם עובדים בהם וודאי שאנחנו מתלוננים עליהם.

המטרה צריכה להיות להביא לביטוי את דרישתנו מהארגונים כולם להיות יותר חכמים ולפעול בהתאם למטרותיהם המוצהרות או הידועות, אותן מטרות שאנחנו מעונינים בהן.

כדי שארגון יהיה חכם הוא צריך לסגל לעצמו נהלים ותרבות התנהגות שיאפשרו לו לנהל את הידע הטמון בו, ובעיקר באנשים המרכיבים אותו, בצורה יעילה ומתאימה שתביא אותו למצב של שיפור מתמיד ושל מינימום חזרה על טעויות ועל שגיאות.

הוא יעשה זאת (כמובן, בעיקר ובראש ובראשונה בהחלטה של המנהלים/המנהיגים ובהובלה שלהם) אם ימסד כלי ניהול קיימים וידועים המרכיבים, כל אחד בנפרד וכולם ביחד, את יכולת הלמידה שלו, כלומר - את האינטליגנציה הארגונית שלו.

- על-ידי הפקת לקחים נכונה ולא על-ידי עריפת ראשים.
- על-ידי העברת המידע והידע והמסקנות הנובעות מהם ממי שיודע למי שצריך לדעת ולבצע ולא על-ידי תלונות ערטילאיות.
- על-ידי מחויבות משותפת לשיפור מתמיד ולא על-ידי שאיפת נקם.
- על-ידי שיתוף פעולה בין כל גורמי הידע ולא על-ידי מריבות הדדיות ורצון לפגוע זה בזה (וכבר למדנו בטירונות - אם לא נהיה תלויים זה בזה, נהיה תלויים זה ליד זה...).
- על-ידי משמעת עצמית וארגונית ומחויבות למטרות משותפות (גם אם השגתן כרוכה בתחרות עסקית הוגנת) ולא על-ידי דריכה זה על ראשו של זה כדי "להשיג את השמים", תוך כדי מלמול המנטרה הישראלית כל כך של "FUCK THE SYSTEM" על-ידי כל מי שיכול.

הכלים הללו קיימים, הם תורמים להצלחתם של הארגונים המשתמשים בהם, אפשר ללמוד מהם הרבה. זה לטובת כולנו.