ישראל ניצחה במלחמת לבנון השנייה. ממשלתנו שבראשה מנהיג נבון, נחוש ונמרץ השיגה את כל יעדיה: שלושת חיילינו החטופים שוחררו מן השבי ושבו לחיק משפחותיהם, מבלי לשלם בשחרורם של מאות טרוריסטים פלשתינים, בדיוק כפי שהבטיח לנו ראש ממשלתנו כשהחליט לצאת למלחמה. נאסראללה המובס, שכוחותיו הוכו שוק על ירך על-ידי חיילי צה"ל, נמלט בעור שיניו מלבנון, ומסתתר אי שם במרתפי דמשק. החיזבאללה פורק מנשקו ו- 20,000 טילים אינם מאיימים עוד על צפון ישראל. כוחות בינלאומיים סוגרים את גבול סוריה לבנון ומונעים הברחת נשק לשיקומו של החיזבאללה.
הניצחון המוחץ משיב לצה"ל את כושר ההרתעה שלו, אחמדינג'אד לומד את הלקח, מצהיר שליהודים שהצליחו לשרוד את השואה הנוראה, יש זכות לחיות במדינתם הריבונית במזרח התיכון, ולפיכך הוא מוותר על תוכנית הגרעין שלו.
כמעט חזון אחרית הימים, שרת החוץ שלנו הגב' ציפורה לבני, נינוחה בלשכתה, החליטה שהגיעה העת לחשוף בפני עם ישראל את האג'נדה שלה בראיון מיוחד לנחום ברנע, במוסף השבת של ידיעות אחרונות. הנושא המטריד ביותר את מנוחתה של שרת החוץ שלנו בימים רגועים שכאלה, הוא לא אחר מאשר המתנחלים.
יצא המרצע מתיקה של ציפורה... המתנחלים היו ונותרו האויב מספר אחת שלה בבחינת "הכה במתנחלים ותציל את ישראל". ובראש התור כמובן המאחזים, שלדבריה: "צריך לפנות מאחזים אתמול, היום, ומחר". ואם מישהו משלה את עצמו שהיא תנוח על זרי הדפנה לאחר סילוק המאחזים היא מוסיפה ומבהירה: "העתיד של ההתנחלויות איננו עניינו של מי שגר שם אלא של אזרחי מדינת ישראל כולה".
את המשפט האומלל הזה היא אומרת מבלי להניד עפעף תוך התעלמות מגונה ממצוקתם של 8,000 יהודים יקרים שגורשו מבתיהם, החיים יותר משנה בקרוונים ובמגורים זמניים, שהפכו למובטלים ולפליטים בארצם, כשהיא אומרת בעזות מצח לאלה שהיא מייעדת גורל דומה שעתידם: "אינו עניינו של מי שגר שם", אלא של מי, הגב' צפורה לבני, של אלה הגרים בהרצליה, ברעננה או בכפר שמריהו?
בימים הנוראים האלה לפני יום כיפור, עליך להכות על החטא הנורא שגרמת את ועמיתיך בממשלה למגורשים יקרים אלה, ראוי שתתפני מכל עיסוקיך, ותעמלי ימים ולילות כדי לשקם את אותם עקורים, קודם שאת מטיפה לגרושם של עמיתיהם מיהודה ושומרון. בושי והיכלמי!!!
זאת ועוד הגב' לבני, במקום אחר את אומרת ביוהרה מגונה: "במערכת הפוליטית אין היום פערים אמיתיים במה שנוגע לפתרון הסכסוך עם הפלשתינים, כולם חושבים אותו דבר פחות או יותר. הויכוח הוא בין הציבור האמוני לשאר הישראלים".
ואני הקטן השייך "לשאר הישראלים" שאינני נמנה עם "הציבור האמוני", אומר לך שרת החוץ הנכבדה, מי שמך לדבר בשמי, ולשסות אותי ושכמותי בציבור האמוני, אלה הם מלח הארץ, אני יכול רק לקנא באמונתם ובאהבתם לארץ ישראל. ובערב יום כיפור אני אומר, מי ייתן ויירבו כמותם בישראל ויתמעטו כל אלה החושבים שבעקירתו ובהריסת בתיו של "הציבור האמוני" תבוא לנו הישועה.
