אז מי תרצו שאהיה?

גיל ההתבגרות מאופיין ברצף שינויים - גופניים, רגשיים, שכליים וחברתיים. השינויים הגופניים הנראים לעין מתחילים כיום כבר בבית הספר היסודי, בעוד השלמת גיל ההתבגרות בכל הנוגע לעצמאות חברתית ובשלות רגשית נדחית לסוף שנות ה- 20.

הופעת סימני המין המשניים, התעוררות תחושות חדשות כלפי בני המין השני, התפתחות הדרגתית של יכולת החשיבה המופשטת ועליית החשיבות המיוחסת לדעותיהם של החברים - הן רק דוגמאות לשינויים המאפיינים בנים ובנות בשלבי גיל ההתבגרות.

שינויים אלו מתפרשים לעיתים קרובות על-פני תקופת זמן ממושכת, ומעלים בקרב מתבגרים והוריהם שאלות רבות הקשורות לגיבוש זהות עצמאית, לבחינת גבולות ולקיחת אחריות וליחסים עם הסביבה הקרובה (משפחה, בית הספר, חברים, בני המין השני). מציאת התשובות לשאלות הללו נעשית במקרים רבים בנסייה וטעייה.

בתקופה זו, המכונה גם תקופת מורטוריום (תקופת דחייה שבה המתבגר לוקח פסק זמן כדי לברר לעצמו היבטים שונים של זהותו המתגבשת), מתבגרים עשויים לאמץ ולהשליך מעליהם זהויות אידאולוגיות שונות (כמו חזרה בתשובה וחזרה בשאלה), להתנסוֹת בחוויות מגוונות (דיאטות, צמחונות, נטילת תרופות לעיצוב הגוף) ולהתעמת עם גורמי סמכות בבית, בבית הספר או בצבא.

תהליך ההתבגרות מלווה באופן שכיח למדיי בהתנהגויות סיכון. ההבשלה הגופנית המוקדמת לדוגמה, מאפשרת למתבגרים לבחור אם לקיים יחסי מין בגיל צעיר יותר מבעבר, לעיתים עוד בטרם קיימת ההבשלה הרגשית המתאימה כדי לקבל החלטה שקולה המביאה בחשבון את הסכנות האפשריות של יחסי מין שאינם מוגנים (היריון לא מתוכנן, הפסקת היריון או לידה בגיל צעיר).

השילוב בין הרצון לעצב את גורלם בעצמם, לבין חוסר היכולת לעיתים להביא בחשבון את תוצאות מעשיהם (לדוגמה סכנת ההידבקות במחלות כמו צהבת או איידס בגלל פירסינג או קעקועים במקומות שאינם מקפידים על חיטוי והיגיינה) גורם דאגות להורים ולמחנכים כאחד.

אחד הגורמים המעודדים התנהגויות סיכון בגיל ההתבגרות הוא לחץ חברתי. הלחץ לקונפורמיות - להתנהגות שתואמת את ציפיות החברים והחברות - גבוה במיוחד בגיל ההתבגרות, והוא נובע מעליית החשיבות שמייחס המתבגר לנורמות של קבוצת השווים לעומת החשיבות שהוא מייחס לנורמות שהוא מכיר מן הבית.

עישון סיגריות, שתיית אלכוהול, שימוש בסמים, יחסי מין שאינם מוגנים, הרגלי אכילה לא בריאים והתנהגויות נוספות העשויות לפגוע בבריאות המתבגר - נגרמים לעיתים קרובות מתחושת המתבגרים שעליהם להוכיח את בגרותם לפי הסטנדרטים שמגדירים החברים.

חשוב לדעת, כי התנהגויות סיכון רבות המתרחשות בקבוצה, או על-מנת להרגיש חלק מקבוצה - דיאטות חריפות, שינויי לבוש קיצוניים, הסתכנויות (כמו נהיגה לאחר שתיית אלכוהול) ועוד - הן תופעות חברתיות. התחושות עקב כישלון (לדוגמה בתחום היחסים החברתיים), אי-עמידה בציפיות (בבית הספר או בצבא), קשיי התמודדות עם פרידה (גירושי הורים, פרידה מחבר/ה או שינוי אזור מגורים) עלולים להביא בני נוער לנקוט התנהגויות קיצוניות עד סיכון חיים.

על-רקע מקור זה להתנהגויות סיכון בגיל ההתבגרות, בולטים שני גורמים מגִנים: תחושת הקשר לבית, ותחושת הקשר לבית הספר. במחקרים נמצא, כי בקרב מתבגרים שחשו היטב שהם יכולים להסתמך על הבית ועל בית הספר כמקורות לתמיכה ולסיוע, שכיחותן של התנהגויות סיכון היתה נמוכה לעומת חבריהם שחשו קשרים פחות חזקים לבית או לבית הספר. כך, הורים ומחנכים יכולים לתרום לתהליך חיפוש הזהות וגיבושה, לא באמצעות התערבות והכוונה לתוצאות מסוימות אלא ביצירת בסיס בטוח, מקור תמיכה שאליו יכולים המתבגרים לפנות בעת הצורך. הדאגה לנוכחותו של מבוגר משמעותי (מדריך, מורה, יועצת, הורה או קרוב משפחה אחר) עשויה לאפשר ליבון והתמודדות עם שאלות המתבגרים בטרם יפנו לדרך של פעולה.

נוכחותם וערנותם של מבוגרים משמעותיים לתחושות בני הנוער ולתלונותיהם ביחס לגופם ולהרגשותיהם, הכרתם את מערכות החיים החברתיים של הנער והנערה ואת הדרכים שהם יוצרים קשרים חברתיים (כמו אינטרנט) - חשובות ביותר למניעת הסלמת אותות המצוקה של מתבגרים.

הערכת תפקודם בחיי הבית, בבית הספר ובחברה עשויה ללמד על כוחותיהם או על משבר המאיים על רווחתם ושלומם. מרפאות הנוער הרב-מקצועיות, שהוקמו כדי להקל על בני הנוער לפנות בשאלות המעסיקות אותם בגיל ההתבגרות, משמשות ערוץ אפשרי - נוסף על ערוצי הבית ובית הספר - לעיבוד שאלות גיל ההתבגרות.

מתבגרים או הורים יכולים לפנות לרופא בשאלות 'גופניות' כמו בעיות גובה ומשקל, בעיות בקצב ההתבגרות הפיזית ואיחור בקבלת המחזור החודשי או סוגי כאבים המפריעים לתפקוד היום-יומי.

הצוות הכוללני במרפאות הנוער יודע כי קיימת אפשרות שיש למתבגר/ת שאלות רבות הדורשות טיפול מעבר לסיבת הפנייה המוצהרת למרפאה. הרגישות והידע לצרכים הייחודיים של גיל ההתבגרות, המחייבים להקצות זמן מתאים, אפשרות לדיסקרטיות ונכונות להקשיב לנער/ה, מעלים את הסיכוי שהרופא ישמע על התנהגויות הסיכון של העומד/ת לפניו ולכן ינסה לתת מענה הולם.

לסיום, חשוב לדעת שהאופי והקצב של השינויים משתנים ממתבגר למתבגר. כשם שקצב ההבשלה הגופנית שונה מאחד לאחד, כך גם השינויים הרגשיים, השכליים והחברתיים עשויים להתרחש בתזמון אחר אצל כל מתבגר.

מלבד זאת, לא כולם יעברו את אותו התהליך במדויק; יש מתבגרים שייקחו לעצמם פסק זמן ממושך יותר בטרם יגבשו את זהותם הבוגרת, והם עשויים להגיע למחוזות קיצוניים יותר של בחינה עצמית ובחינת הסביבה הקרובה, ואילו אחרים עשויים שלא לצאת ל"מסע חיפוש" כזה כלל, ולאמץ ללא בחינה עצמאית את הערכים שקיבלו בבית. ידיעת השונוּת הרבה הזאת עשויה להקל במקצת את הלחץ שחשים מתבגרים, הורים ומחנכים כאחד, נוכח הקצב והסגנון הייחודיים של תהליך ההתבגרות לכל מתבגר.