בניסיון לקעקע את אמינותן של הנשים שהעידו נגד הנשיא קצב, נשמעות טענות - בעיקר מצד מקורביו של הנשיא - שאף לא אחת מהנשים התלוננה ביוזמתה היא על מה שלכאורה עולל לה הנשיא.
בהקשר זה ראוי לציין, שטומי לפיד - שר המשפטים לשעבר, יש להדגיש - תומך במתן חנינה לנשיא, אם ולאחר שיורשע, וזאת כיוון שלטעמו, אין זה יאה שמי שהיה נשיא המדינה יובל באזיקים אל מאחורי סורג ובריח.
לפיד אומנם איננו מחבק את הנשיא בפומבי, אבל לחיזוק תמיכתו בחנינה לקצב הוא מגייס, בין היתר, את הטענה - אותה טענה - שאף לא אחת מהנשים התלוננה כנגד הנשיא ביוזמתה.
האם יש קשר בין אמינותן של הנפגעות לבין העובדה שהן לא התלוננו ביוזמתן כנגד הנשיא?
בסיפור שיובא להלן יש כדי להשיב על השאלה:
לפני שנים רבות פעל באזור תל אביב אנס שנהג לגרור את קורבנותיו לחצרות אחוריות של בנייני מגורים, ושם - לאנוס אותן באכזריות.
המשטרה הציבה מדי לילה מארבים באזורים שונים בתל אביב, עד שלבסוף לכדה את האנס.
בחקירתו הודה האנס בשישה מעשי אונס - כולם באותה שיטה: גרירת הקורבן אל החצר האחורית של בניין מגורים ואינוסה שם - תוך איום בפגיעה בה במברג שאחז בידו.
לאחר שמסר את הודאותיו הובל האנס עם חוקריו לזירות השונות של מעשי האונס שביצע, ושם שיחזר לפרטים את מעשיו.
והנה התברר, שלגבי אחד מתוך ששת מעשי האונס - שכאמור שוחזרו ע"י האנס לפרטי פרטים - לא נמצאה במשטרה כל תלונה של האישה שנאנסה על-ידי האנס - על-פי פרטי הפרטים שהוא עצמו מסר בהודאותיו ובהליך השיחזור.
במילים אחרות, מבין שש הנאנסות נותרה אחת - שנאנסה באכזריות כמו שאר הנשים - ובכל זאת לא פנתה למשטרה ולא הגישה כל תלונה על שאירע לה, וכך היא נותרה באלמוניותה עד היום.
מדוע הנאנסת העלומה לא התלוננה? נראה שלעולם לא נדע.
אבל דבר אחד ברור: ההימנעות של אותה נאנסת מלהתלונן - אינה נובעת מבעיית אמינות.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
