אספקטים אקולגיים של ענף הרכב

מדי שנה כ-1500 איש כתוצאה ממחלות הקשורות בזיהום האוויר הנגרם מתחבורה פרטית וציבורית. באיזור גוש דן לבדו, מתים בשל כך כ-300 בני אדם בשנה.

המסקנות אליהן מגיעים חוקרי איכות סביבה וארגונים ירוקים המודאגים מהמצב, מובילות כולן לכיוון אחד: אכן יש להחמיר באכיפה, ואכן חייבים ליצור מודעות לבעיה, אך בכל מקרה במקביל חייבים לפתח כלי רכב אלטרנטיביים המזהמים פחות, אשר התעשיה שסביבם אף היא מזיקה פחות לסביבה.

האלטרנטיבות היישימות כיום לכלי הרכב המונעים דלק פוסילי - בנזין וסולר, אינן רבות: באוקטובר 2002 הודיע משרד התחבורה כי החליט לאפשר לייבא לארץ כלי רכב עם מנוע חשמלי.

בשורה מעודדת לשוחרי איכות הסביבה, אך עם סיכויי הצלחה לא גבוהים מראש. הרכב החשמלי יקר יותר מרכב רגיל, יש צורך להטעין אותו כל יום, טווח הנסיעה לאחר לילה טעינה הוא כ-100 ק"מ בלבד, מהירותו מוגבלת ל-100 קמ"ש ואסור להטעינו בבית, אלא למצוא תחנות הטענה - שכיום אינן בנמצא.

בארה"ב החלו לא מכבר לדון ברצינות רבה בכלי רכב המונעים באנרגיית שמש (הפיכה לחשמל של הקרינה האלקטרומגנטית המגיעה מהשמש), אנרגיית רוח ובאחרונה אף עלו לדיון כלי הרכב מונעי המימן. השימוש במימן מבטיח בעירה ללא מזהמים, אך עדיין קיימת בעיה מהותית הן בייצור המימן והן באופן שימורו לתקופת זמן.

תשומת הלב מופניית לפיכך אל פתרון מתבקש מסוג אחר: השימוש בגז הפחממני המעובה (גפ"מ), אותו רוב הציבור מכיר יותר כגז הבישול הביתי. הגפ"מ הוא תוצר לוואי של תעשיית הנפט, ומופק בבתי הזיקוק.

הנעת מכוניות באמצעות גז אינה חדשה. כלי רכב מונעי גז נסעו עוד בתחילת המאה ומכוניות 'פרטיזניות' מונעות גז ניתן היה לאתר פה ושם בישראל של שנות ה-60. עם עלייתו לסדר היום של נושא השמירה על איכות הסביבה וההבנה כי הישועה לא תגיע משיפורים במנוע עצמו, או מפתרונות דוגמת הנעה בחשמל, חוזרים כיום בעולם לגז. מכוניות הגז ברובן היברידיות, משמע משלבות הזנה בגז ודלק.

היתרונות רבים: תהליך הבעירה נקי ויעיל, פליטת הגזים נקיה יותר בהשוואה לשאר סוגי הדלק, רמות דו תחמוצת הגופרית נמוכות, לא ניגרם נזק לקרקע ולמי התהום שכן מדובר בגז המתאייד במהירות רבה. זאת ועוד: מכונית מונעת גז נהנית מזיהום נמוך של שמן המנוע, והמצתים נותרים נקיים כך שהרכב (ובעליו) נהנים מתוחלת חיים ארוכה יותר.

רוב המכוניות המונעות בבנזין מבוקרות כיום על-ידי מערכת ניהול מנוע ממוחשבת, ואין למעשה כל בעיה לציידן במערכת נוספת להזנת גז, כאשר מחשב ניהול המנוע מכוון את מערכת ההזרקה לשימוש בבנזין ובגז. הדבר מאפשר לעבור בלחיצת כפתור מבנזין לגז ובחזרה.

אחת החלוצות הישראליות בתחום, היא חברת אמישראגז, אשר מציגה מכונית מונעת גז, במסגרת התערוכה הבינלאומית השנייה - לטכנולוגיות סביבתיות, הנערכת השבוע במרכז הקונגרסים בתל אביב. התערוכה מאורגנת על-ידי מרכז הירידים והקונגרסים וחברת קונקספו ונערכת בחסות המשרד לאיכות הסביבה בשיתוף עם מכון הייצוא, משרד החוץ, התאחדות התעשיינים והאגודה הישראלית לאקולוגיה.

"ברחבי העולם נעים כיום על הכבישים למעלה מעשרה מיליון כלי רכב באמצעות גז בישול, או גז טבעי", אומר משה שפיצר, סמנכ"ל אמישראגז. "היתרון הגדול של הבערת גז, טבעי או פחממני מעובה, נובע מיעילות גבוהה על-ידי ניצול טוב יותר של הדלק, שמתבטאת בצמצום דרסטי של פליטת מזהמים ובעיקר של המזהמים האחראים לערפיח הפוגע בדרכי הנשימה".

לדברי שפיצר, הנעה באמצעות גפ"מ מצמצמת לעומת הנעה בבנזין את פליטת חד תחמוצת הפחמן ב-75%, את פליטת תחמוצות החנקן ב-40%, את החלקיקים יוצרי האוזון ב-87%, את ההידרוקרבונטים ב-85% ואת תחמוצות הפחמן בעשרה אחוזים. "לעומת מנועי דיזל, המונעים בסולר, המצב אף טוב יותר".

מהפיכת המעבר לגפ"מ, קלה לביצוע. אין צורך במכונית חדשה או במנוע חדש. בתא המטען מתקינים מיכל גז דחוס ומערכת להזנת גז. זו מתווספת למערכת הזרקת הדלק הקיימת. לאחר הליך ההסבה, הנערך כשש שעות והעולה כ-1500 דולר, תמצא בידי נהגה מערכת הברידית - משולבת. יתרון נוסף מצוי גם בנושא ההוצאות השוטפות. על-פי ההערכה, מכונית נוסעים ממוצעת תחזיר את עלות ההסבה שלה בנסיעה של כ-25,000 ק"מ, כשמנקודה זו ואילך תתחיל לחסוך כסף רב למשתמש בה.

המכונית שמציגה אמישראגז במסגרת התערוכה לטכנולוגיות סביבתיות, היא לדבריה המכונית הפרטית הראשונה בישראל המתודלקת בגפ"מ. את ההסבה ביצעו מהנדסי אמישראגז בסיוע מומחי החברה ההולנדית ויאלה, ובשיתוף פעולה עם חברת כלמוטור, אשר תרמה לצורך הפרויקט מכונית מיצובישי.

"בקרב יצרני הרכב בעולם הצטברו נסיון וידע בתחום ההנעה בגז, העולים בהרבה על הידע שיש על דלקים אלטרנטיביים אחרים", אומר שפיצר. "תמהיל זה בצירוף מחיריו של הגפ"מ וזמינותו בכל מדינה, עושים אותו לחלופה מהירה ומיידית בכל מדינה שיש לה עניין בטיפוח אלטרנטיבת דלק ידידותית לסביבה".

באשר לתשתית של התחנות למילוי הגז, מציין שפיצר, כי תחנת מילוי גז, אינה אלא צובר גז, כמוהם פרוסים כיום אלפים ברחבי ישראל וכי המועצה הארצית לתכנון ולבניה אישרה באחרונה להכניס את הגפ"מ לתחנות הדלק הקיימות. האישור ניתן על-פי דרישת המשרד לאיכות הסביבה ובמשרד התשתיות אף מעריכים כי בתוך שנה יוכנס הגפ"מ לתחנות הדלק לצד הבנזין והסולר.

חברת יפנאוטו המתחרה, מהווה אחד ממוקדי העניין בתערוכה. החברה פרסה מספר מכוניות מדיגמי פורסטר סובארו B4 ואימפרזה, ואין איש שאינו מגיב כלפיהן באופן זה או אחר.

מנכ"ל יפנאוטו, יונתן ולד, הספיק להתפנות לשוחח עם מחלקה ראשונה, תוך כיכובו בצילומי רשתות טלוויזיה מקומיות המסקרות את הארוע. לדבריו בתי הזיקוק חזקים אף מכוחות של הטבע, והגפ"מ אותו הם מפיקים, יעיל בבעירה פי שלושה מהגז הטבעי.

"לו היינו שואפים להגיע לטווחי נסיעה זהים בעזרת גז טבעי", אומר לנו ולד, "היינו נאלצים לשלש את גודלו של מיכל הגז". וזו בדיוק הבעייה המהלכת איימים על מתנגדי הגז, הפוחדים מגז נוסף על מדורת הפיצוצים המאיימת על המזרח התיכון.

כאשר ביקר באחרונה מנכ"ל משרד התחבורה, סלמן בן-ציון במפעל האוטובוסים של וולוו בשבדיה, הציגו בפניו אוטובוס מונע גז, המיועד לטהר את האוירה בערים הצפופות. רוב המבקרים שואלים על ביצועי האוטובוס, אך את בן-ציון הטרידה בעייה אחת, והיא כיצד להגן על האוטובוס בפני פיצוץ בלתי מבוקר.

סובארו הסתירה את מיכל הגז עמוק בתוך השקע המיועד לצמיג רזרבי באחורי המכונית, דבר המבטיח הגנה מסויימת על המיכל. המנכ"ל ולד מייעד את המכוניות החדשות לציי רכב גדולים, להם אין בידו להציע מנועי דיזל. סובארו אינה מייצרת מנועים צורכי סולר, והגז מהווה עבורו תיקווה גדולה. כיון שהייעוד הינו לציי רכב, גם העבודה שאין כיום תחנות תידלוק לגז אינה מטרידה את יפנאוטו, שכן חברות מסחריות יוכל להניח בחצרן מיכל מילוי גדול, ולתדלק בעצמן את צי הרכב.

ולד מקווה כי יפנאוטו תחל לשווק ולהתקין ערכות ג.פ.מ. למורי נהיגה ולנהגי מוניות, אשר יחזרו לרכוש מכוניות סובארו שנעלמו כמעט מהמפה הענפית.

צריכת הגז לק"מ דרך, גבוהה לפי חישובי יפנאוטו מצריכת הבנזין ב-5% בלבד. עלות התקנת מערכת הג.פ.מ. נאמדת בכ-10,000 שקלים. הפרש העלות בין בנזין לג.פ.מ. מביא לכך שהמערכת משלמת את עצמה בתוך כ-45,000 ק"מ, ולדברי וולד היתרון לגודל ברכישת כמויות גז גדולות, עשויות לשפר את הנתונים עוד יותר. גם רכב הנוסע רק 20,000 ק"מ בשנה, ישלם בחישוב כולל פחות תמורת ג.פ.מ., מאשר תמורת סולר.

ולד מספר על ביקור שערך בהולנד לשם סקירת המערכות, והוא מקווה לסיוע ממשלתי. לדבריו בטוקיו קיימת תקנה המחייבת מוניות בשימוש במערכות גז, וממשלת אנגליה מחזירה 75% מעלות ההתקנה לבעלי הרכב. ממשלת איטליה הקצתה לשנת 2002 סך 40 מליון יורו לעידוד השימוש במערכות גז.

חשיפה ראשונה בתערוכה לפרויקט מוסך ירוק בישראל

גרינאל אקולוגיה חושפת לראשונה במסגרת התערוכה את פרויקט מוסך ירוק. מטרתו של הפרויקט המתבצע בשיתוף עם איגוד המוסכים והמשרד לאיכות הסביבה, היא מתן פתרון כולל לנושא איסוף ומיחזור מסנני שמן משומשים ממוסכים וסדנאות רכב. על-פי נתוני המשרד לאיכות הסביבה, חלק נכבד מכ-4 מיליון מסנני שמן המושלכים מדי שנה לאשפה ועשרות טונות של שמן מינרלי, אשר טיפטף מהם לקרקע יצרו זיהומים סביבתיים חמורים.

בבדיקות פתע שקיימו נציגי המשרד בחודשים האחרונים, במוסכים ברחבי הארץ, נמצא כי 90% מהמוסכים אינם מקיימים את ההוראות והתקנות, המחייבות פינוי של מסנני שמן משומשים לאתר הפסולת הרעילה ברמת חובב, או למתקן מיחזור מאושר.

במסגרת פרויקט מוסך ירוק הוחלט לטפל בצמד בעיות: פינוי מוסדר של מסנני שמן משומשים ממוסכים וסדנאות ומיחזורם והתקנת מפרידי שמן תקניים במוסכים ותחזוקתם. מנהלי הפרויקט, שכבר החל לפעול בשטח, מדווחים כי לעומת שנת 2001 במהלכה נאספו רק כ-15,000 פילטרים בצורה לא מוסדרת, מתחילת פעילות הפרויקט ועד עתה נאספו כ- 150,000 פילטרים. עד סוף 2003 מעריכים כי ייאספו כמיליון וארבע מאות אלף פילטרים.

הפילטרים נאספים כיום במיכלי איסוף מיוחדים. פעם בחודש אוספת אותם משאית תקנית להובלת חומרים מסוכנים המסיעה אותם לנקודת איסוף למיחזור. הפילטרים מפורקים למרכיביהם - שמן מתכת ונייר, ממוחזרים ומוחזרים לתעשיה כחומר גלם.

ראש אגף חומרים מסוכנים במשרד לאיכות הסביבה, מיכל בר-טוב, ציינה שבישראל נמכרים מידי שנה כ-45,000 טון שמן לצרכי כלי רכב, מתוכם ניתנים לאיסוף במוסכים כ-25,000 טון וכ-3 מיליון מסנני שמן. כיום, המורשע בעבירה על תקנות השמן המשומש צפוי לשישה חודשי מאסר או לקנס בסך 9,600 ש"ח.

מפריד דלק / שמן לתחנות דלק ולמוסכים

הפרדת שמן ודלק ממערכת הביוב העירונית היא חלק בלתי נפרד ממערכת הביוב המחוייבת על-פי חוק במקומות דוגמת תחנות דלק ומוסכים. חברת רומולד טכנולוגיות מציגה בתערוכה סידרה של מפרידי דלקים קלים ושומן מינרלי.

המפרידים עומדים בתקן EN 858 Class 1, המחמיר, נבדקו על-ידי הרשות הלאומית להסמכת מעבדות ואושרו לשימוש על-ידי המשרד לאיכות הסביבה.

מפרידים אלה עמידים בתנאי קורוזיה, בעלי משקל קל ונוחים לשינוע, וניתן להתקינם בהתקנה עילית או תת - קרקעית.