עניין התנהלותם הקלוקלת, אם לא למעלה מכך, של בני הזוג דורית ויחזקאל ביניש נידונה כאן באתר 'מחלקה ראשונה' בהרחבה יתירה. בסיפור הזה מעורבים יחדיו כל המרכיבים ההכרחיים לבניית רומן מטוסים זול או, לחלופין, רב מכר מותח: כסף; קשרי הון ושלטון; חבירה של גורמים בפרקליטות ובעליון - בייחוד הגב' עדנה ארבל והגב' ביניש עצמה - להגן על חברי הגילדה, ובייחוד על יחזאל ביניש ועוד. כל המרכיבים הללו עתידים להתגמד אם אכן הדברים הבאים, הנשענים על מקורות אמינים, ימצאו נכונים, ויזכו להרחבת עיון ובחינה על-ידי עיתונאים אמיצים.
בשנת 1984 הגיע ארצה לביקור רשמי אחד האנשים הידועים לשמצה והמושחתים ביותר שידעה דרום אמריקה אי פעם, הגנרל מנואל אנטוניו נורייגה שמו. הגנרל נורייגה, שבאותם ימים זכה לתמיכה ישראלית ואמריקנית על פעולותיו האנטי קומוניסטיות בפנמה, נהנה לאורך רוב שנות שלטונו המושחת מחסינות בין לאומית, ומהתעלמות אמריקנית מוחלטת ממעשי הטבח שחולל בארצו, ומן הסחר הענף בסמים שניהל, בין היתר עם גורמי פשע בארה"ב.
הכל היה שולי אז בעיני האמריקנים, לאור הסלידה והפחד המיתי שלהם מן האיום הסובייטי. לצד המסחר הענף בסמים ובנשק והמלחמה בקומוניסטים, הגנרל נורייגה סייע גם בעסקות הנשק של ישראל וארה"ב עם משטר השאה באירן, כך שלכולם היה נוח להתעלם ממעלליו האיומים של האיש המופרע הזה.
הקשר הישראלי עם נורייגה היה רב משמעות ומסועף. איש הקשר החשוב ביותר, שעמד מאחורי גנרל הדמים והסמים היה אדם ששמו מיכאל הררי, מי שהיה בעברו האחראי על הפעולות החשאיות של המוסד וגיסה של הגב' ביניש. פעולותיו של מייק הררי, או כפי שכונה ע"י הפנמים 'מייק המטורף', כיד ימינו של ברון הרצח והסמים נורייגה, תוארו בהרחבה בספר שהגיע לידי לפני כמה שנים.
הספר, 'יחסים מסוכנים' שמו, נכתב ע"י זוג העיתונאים/תחקירנים האמריקני אנדרו ולסלי קוקבורן והוא יצא לאור בהוצאת מעריב בעברית. בעמ' 233 ואילך, מוצאים אנו את הדברים הבאים: "מיכאל הררי היה בעבר האחראי על הפעולות החשאיות של המוסד. עכשיו הוא היה חלק בלתי נפרד ממנואל נורייגה... המרגל המזדקן, המוכר לפנמים בכינוי 'מייק המטורף', ביצר לעצמו עמדה רבת עוצמה ועתירת רווחים כידידו הטוב ביותר של הגנרל, כשותפו לעסקים, וכן - כפי שאמר פעם הגנרל - כ'איש סודו'... איש המוסד לשעבר הצניע את מעלליו ואת מעמדו בפנמה סיטי... הררי עשה את רוב שנותיו בעסקי המודיעין.
הוא נולד למשפחה ספרדית ידועה בתל אביב בשנת 1927, הצטרף לפלמ"ח בגיל שמונה עשרה... השם שיצא לו בתוך סוכנות הריגול היה של אדם לא מתבלט לחלוטין. 'איש שטח מופנם ואפור'., כפי שניסח זאת אחד מעמיתיו לשעבר: 'לא הועידו אותו למסלול המוביל לצמרת'... הררי צף ועלה בראשית שנות השבעים כאדם המופקד על חוליות הרצח של המוסד, שסרקו אז את אירופה בחיפוש אחר מטרות פלשתיניות...".
בהמשך מתואר הררי כמי שעמד בראש מבצעי החיסול שניהל המוסד כנגד המעורבים בטבח שביצעו חברי ארגון 'ספטמבר השחור' בספורטאי ישראל במינכן. "כנופיית הררי", כותבים בני הזוג קוקבורן בעמ' 235 בספרם, "נחתה על ראשי תושביה השלווים של לילהאמר כדי ללכוד את 'הנסיך האדום'... לאחר שהם איתרו אדם שהתאים לדיוקן...הם ירו בו בדם קר. הצרה היתה, שהררי וידידיו הרגו את האדם הלא נכון. פשעו היחיד של אחמד בושיקי היה עובדת היותו מלצר מרוקני. אשתו הנורבגית ההרה חזתה במו עינה במותו."
אנשיו של הררי פעלו בצורה שלומיאלית. הם לא הצליחו לטשטש את עקבותיהם, והמשטרה הנורבגית הצליחה ללכוד שישה סוכני מוסד בקלות רבה. שני סוכנים נעצרו כאשר החזירו מכונית ששכרו על שמם! בנמל התעופה של אוסלו. בחקירתם הם הודו שהם מרגלים ישראלים, ומסרו שמות של אנשי קשר ושל אנשי מוסד אחרים. אחד מאותם אנשי מוסד, דן ארבל, נשבר מיד בתחילת חקירתו, כתוצאה מן הקלסטרופוביה שבה לקה כאשר הכניסו אותו לחדר אפל. הררי הועבר מתפקידו והפך לראש התחנה במקסיקו סיטי.
ממקום מושבו החדש הוא החל בפיתוח קשרי ידידות עם גורמים מפוקפקים בכל רחבי אמריקה הלטינית כשהוא מקדם במקביל עסקות נשק רחבות ממדים. באותם ימים הכיר הררי את הגנרל נורייגה, וכך החלה ישראל לסחור בנשק עם ברון המוות והסמים נורייגה דרך יד ימינו מייק הררי. לפי בני הזוג קוקבורן, הררי היה אחראי על עסקות נשק שבוצעו גם לאחר שוועדת יחסי החוץ של הסנט חשפה את נורייגה כמעורב בהברחת סמים קשים לארה"ב, בראשית 88'.
הררי טרח לצייד את הבונקר של נורייגה במיטב הטכנולוגיה הישראלית. בבונקר, אגב, תלה נורייגה שתי תמונות, זו לצד זו, האחת של משה דיין והשנייה של אדולף היטלר. ממקורות עיתונאיים ישראלים נמסר למחברים כי הררי סיפק את האמצעים ל'הלבנת' רווחי הסמים של נורייגה בבנקים זרים, והשתמש בכסף לרכישת נשק.
במסווה של חלקי חילוף של מטוסים, עליהם היה הררי האחראי הבלעדי, הועברו כספי סמים מארה"ב לפנמה ולהפך לצורכי הלבנה: "כך היתה להררי - שותפו לעסקים של הגנרל, שארצו תהיה כעבור זמן יעד לפלישה במטרה להביא אותו למיאמי כדי לעמוד למשפט על עבירות סמים - שליטה בצינור בטוח להעברת כספים ונשק בין ארצות הברית ופנמה..." (שם עמ' 238).
לצד עסקות הנשק הללו היה הררי מעורב עד צוואר בהעברת נשק ישראלי ללוחמי הקונטראס הידועים לשמצה, וחלק לא מבוטל של הנשק הזה נקנה בכספי קרטל הסמים הקולומביאני. מעדויות הזוג קוקבורן עולה כי: "... בהסדר של הררי היתה בעיה עדינה במקצת: הדיווחים על מעורבותו בסחר קוקאין... הררי היה חלק מהעסקה של נורייגה. הם העבירו את הקוקאין מקולומביה לפנמה... משם... המוצר היה מועבר למסלולי נחיתה בקוסטה ריקה או בהונדורס והלאה לארצות הברית. מאז תחילת אספקת הנשק לקונטראס, אותה תשתית ששימשה להעברת נשק שימשה גם לסמים. אותם טייסים, אותם מטוסים, אותם מסלולי נחיתה, אותם אנשים..." (שם עמ' 249).
ברי, אפוא, שהררי, יד ימינו של ברון הרצח והסמים הגנרל נורייגה, לא היה טלית שכולה תכלת בלשון המעטה. עסקות הסמים והנשק שהעשירו אותו הפכו אותו למטרה לרשויות החוק האמריקניות, שהחלו לפעול נגד נורייגה וספיחיו עם התמוטטות ברה"מ והעלמות האיום הסובייטי. ב- 28 בדצמבר 89' הודיע סגן ראש הנציגות הדיפלומטית של ארה"ב בפנמה, כי יד ימינו של נורייגה והאיש מספר שניים בפנמה, מייק הררי, הוא 'שבוי מלחמה'. אבל הררי היה כבר באותה עת מוגן ובטוח בביתו שבתל אביב.
כאן מגיע קשר השחיתות לשיא חדש שאיננו מרכזי לבני הזוג קוקבורן, אך הוא ללא ספק חשוב ביותר לאזרחי ישראל החוששים לשלטון החוק ולידים האמונות עליו. כספי הסמים והנשק של הררי, שימשו, בין היתר, לבניית ארמון חלומות מפואר בשכונת פאר ליד תל אביב: "בחודשים שלפני בריחתו מפנמה סיטי", כותבים בני הזוג קוקבורן בעמ' 244 בספרם, "הררי החל לבנות בית מרשים בשכונת פאר ליד תל אביב. זה היה מפעל משותף לו ולגיסתו, דורית ביניש - פרקליטת המדינה של ישראל. ליד ביתו השני בתל אביב חנתה מכונית אאודי חדשה, ולידה מכונית וולוו יקרה שהיתה מצוידת בלוחות רישוי דיפלומטיים, הודות למעמדו של הררי כקונסול כבוד של פנמה בישראל... ביתו של הררי לא נשא שם או מספר. המבקרים בו התפעלו מן האוסף הגדול של חפצי אמנות מאסיה ומאפריקה, וכן מאמריקה המרכזית...".
אם הדברים נכונים, והתחקיר של בני הזוג קוקבורן מבוסס דיו, הרי שהפרויקט הנדל"ני המשותף לביניש ולהררי, נבנה בכספי סחר בנשק וסמים, ועליהם להודות לנורייגה על שהפך עשרות אלפי אמריקנים לנרקומנים, ועשרות אלפי אזרחים בדרום אמריקה לאלמנות וליתומים שאיבדו את יקיריהם בנשק ישראלי עליו היה אמון הררי.
אם הדברים אכן נכונים, הרי שביניש, אז פרקליטת המדינה, והיום נשיאת ביהמ"ש העליון, האמונה על שלטון החוק, חיה את חייה, בעבר ובהווה, כשהיא מוקפת עבריינים ונהנית משכר עמלם המושחת, אם בגזל הפילהרמונית ואם בכספי עסקות הנשק והסמים של הררי בשירון ברון הרצח והסמים נורייגה.
אם הדברים אכן נכונים, הרי שאנחנו חיים באחת המדינות המושחתות ביותר בעולם המערבי, בה האמונים על שלטון החוק הם ראשי הנהנים מהגנת החוק על פשעיהם הרבים והכבדים.
אם הדברים אכן נכונים... רק אם. מזל שעוד קיים הספק הקטן והסביר שלא כאלו הם פני הדברים, ואנו יכולים כולנו להירגע ולהמשיך בשגרת חיינו האפטית והרדומה.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
