דומה שמתוך הרעש וההמולה של ההפגנות והעצרות, קשה היה למצוא סדר והיגיון במחאת הסטודנטים. רבים שואלים את עצמם נגד מה בדיוק הפגינו הסטודנטים אשר יצאו לרחובות בקול תרועה רמה.
מובן שהתשובה המיידית היא "נגד העלאת שכר הלימוד". צופה מן הצד יכול רק לשער לעצמו, כי שרי הממשלה רעי הלב וחסרי המצפון החליטו להתעלל בציבור הסטודנטים ולהקים ועדת רשע אשר תמליץ להעלות את שכר הלימוד.
על פניו, נראה כי כל מה שנדרש מהממשלה הוא להכריז על הורדת שכר הלימוד בכדי שכולם יהיו מרוצים. אבל הבעיה היא שהממשלה כלל לא קובעת את שכר הלימוד. כלומר - היא כן קובעת, אבל הקביעה הזאת אינה מבוססת על מצב הרוח של השרים, אלא על גובה הסובסידיה הניתנת לאוניברסיטאות מדי שנה מתקציב המדינה.
מדי שנה חותם שר האוצר על המחאה בסך 5.5 מיליארד ש"חלערך, אשר מועברת לגוף הנקרא "המועצה להשכלה גבוהה". גוף זה מורכב מראשי שש האוניברסיטאות ועוד כמה נציגים של גופים שונים. את הכסף הזה מחלקת "הוועדה לתכנון ותקצוב" (הות"ת) בין האוניברסיטאות, והוא מצטרף לשכר הלימוד שמשלמים הסטודנטים בכל אוניברסיטה ולמקורות המימון הנוספים כגון קרנות מחקר תרומות ומענקים שונים. הכסף הזה מממן את משכורות הסגל המנהלי והאקדמי ואת הוצאות המחקר וההוראה השונות.
אז מה הבעיה במצב הקיים?
על-פי סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, אין הממשלה רשאית לקבוע מה יעשו האוניברסיטאות בכסף שמועבר אליהן. כתוצאה מכך קיימים פערים רבים בין המטרות שלשמן מעבירה ממשלת ישראל את הכסף לאוניברסיטאות, לבין השימוש שעושות האוניברסיטאות בכסף הזה.
בעוד שהממשלה שמה לעצמה כיעד להעלות את רמת ההשכלה ואת רמת הנגישות להשכלה, מטרתם של ראשי האוניברסיטאות היא להעלות את יוקרת המוסדות בעולם בתחום המחקר.
בעוד שהממשלה שמה לעצמה כיעד לאפשר לכל אזרח לרכוש לעצמו מקצוע מכובד, מטרתן של האוניברסיטאות היא לפרסם כמה שיותר מאמרים מדעיים, בין אם בנושאים מעשיים ובין אם לאו, בכתבי עת יוקרתיים ברחבי העולם.
בעוד שהממשלה שמה לעצמה כמטרה להביא לשיפור השרות שהאוניברסיטאות מעניקות לאזרח, שמו לעצמם המרצים והסגל המנהלי למטרה להגן על תנאי השכר והקביעות שלהם, אשר מונעת את פיטוריהם לא משנה מה יעשו או לא יעשו.
בעוד שהממשלה מעוניינת בהגברת השקיפות בהתנהלות האוניברסיטאות לטובת המשק, מעוניינים ראשי האוניברסיטאות בשמירה על סודיות מלאה בכל הקשור בניהול הכספים.
ועדת שוחט נועדה לסייע לממשלה לשרת את מטרותיה, ולהביא לידי כך שהכסף שהיא מוציאה ישמש אכן למטרות שלשמן הוצא. לפיכך הוועדה צפויה:
1. להפחית את דמי הסובסידיה שמקבלות האוניברסיטאות, ובמקומן להעניק מלגות ישירות לסטודנטים המתקשים כלכלית והלוואות מסובסדות לכל השאר. את ההלוואות יחזירו הסטודנטים כאשר יקלטו כעובדים בשוק העבודה. מובן שחלק מהסטודנטים, לרבות הטובים שבהם, יעדיפו להשתמש בהלוואות לטובת למידה במכללות ולא באוניברסיטאות.
2. להעלות את שכר הלימוד בהדרגה עד לביטול מוחלט של הפיקוח על שכר הלימוד, ולהביא בסופו של דבר ליצירת שוק תחרותי וחופשי ולהעלאת רמת השירות לסטודנטים.
ועדת שוחט היא הדבר הטוב ביותר שהסטודנטים יכולים היו לקוות לו. אימוץ המלצותיה יביא לשיפור איכות השרות הניתן לסטודנטים מצד אחד, ומצד שני יביא לכך שלא יצטרכו לממן את האוניברסיטאות כמשלמי מיסים, כאשר כבר יהיו אזרחים העובדים לפרנסתם.
גם אזרחי ישראל ירוויחו, משום שהאוניברסיטאות יאלצו להתייעל ולחסוך בהוצאות מיותרות ובזבזניות, ומאידך יספקו הוראה והכשרה מקצועית איכותיים יותר.
ומי יפסיד מאימוץ המלצות ועדת שוחט? ראשי האוניברסיטאות והסגל המנהלי, אשר יאלצו לקצץ בהוצאותיהם לרבות הוצאות השכר לחלק מהעובדים.
גם חלק מאנשי הסגל האקדמי יפסידו. אלה מהם אשר עוסקים במדע לא שימושי אשר תועלתו לא מוכחת ושרמת ההוראה שלהם נמוכה. שכרם של אלה יפחת והם יאבדו את הקביעות שלהם.
כך, אם כן, נפלו שוב הסטודנטים בפח, והשקיעו את כל המשאבים בהפגנה כנגד עצמם. אם תיכנע שוב הממשלה למחאה הרעשנית, ימשיכו האוניברסיטאות להתנהל בבזבזנות, ואנחנו, האזרחים משלמי המיסים, נמשיך לממן זאת.
