הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
מאמרים
ראשי  /   צבא וביטחון  מדיני/פוליטי 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
לקראת מפגש הקצוות
04/08/2017   |   נסים ישעיהו
 
 
 
אנחנו מסכימים על הרבה
04/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
איוונקה היא חלק מהבעיה
04/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
"המדינה מטעה את הציבור"
04/08/2017   |   אלעזר לוין
 
 
 
לזה פייסבוק עדיין טוב
04/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
ג'יהאד עד מוות - המניע הדתי

באדיבות מרכז אריאל למחקרי מדיניות

▪  ▪  ▪
כאשר ווּפָא אִידרִיס פוצצה עצמה ב-27 בינואר 2002 בחנות הבגדים שבמרכז ירושלים, היא יצרה תקדים. היא היתה המתאבדת הראשונה שפוצצה עצמה בשירות אינתיפאדת אל-אקצה, ולקחה עִמה אל מותה הרוג אחד ו-131 פצועים. אחריה פעלו (עד לכתיבת שורות אלו, אמצע יולי 2002) עוד 5 מחבלות-מתאבדות נוספות, אשר 4 מהן התפוצצו ואחת נתפסה טרם ביצוע משימתה.

זהו מספר קטן, אם נשווה אותו לסך כל 120 המחבלים-מתאבדים הגברים שפעלו עד כה. גם אם נוסיף את מספר הנשים שנעצרו בעת מבצעי "חומת מגן" ו"דרך נחושה" בחשד להתארגנות לביצוע פיגועי התאבדות, הרי שמשקל הנשים המתאבדות הוא קטן, ועיקרן הצהרתי.

נשק המחבלים-המתאבדים אינו חדש ואינו מיוחד לזירה הפלשתינית, אך הפלשתינים עשו חידוש רב בנפח השימוש בו. בהגדרה - טרור מתאבדים הוא נשקו של עם או של תנועה נואשת הנאבקים בחזק מהם. בעידן המודרני, בעקבות לקחי מלחמות העולם העקובות מדם של המאה העשרים, מעצמות ומדינות אחראיות שוב אינן ששות להיכנס למלחמה כוללת, ועל כן משמש הטרור כתחליף למלחמה לשם השגת מטרות מדיניות-פוליטיות.

הטרור המודרני התגבר במיוחד מאז הצלחת מאבקו של פידל קסטרו בקובה וצ'ה גווארה במדינות דרום-אמריקה. מדֶגם זה נלמד הלקח של הפעלת מוקד כוח קטן להנעת המונים ולהפלת משטרים עוינים.

במלחמת העולם השנייה פעלו בזירת האוקיינוס השקט טייסי קמיקאזה יפניים, שיצאו למשימות התאבדות נגד אוניות מלחמה אמריקאיות - בבחינת מעשה נואש, שכן גם לפי הערכת מפקדי הצבא היפני לא נותר אז עוד סיכוי ריאלי לניצחון. גם במלחמת איראן-עיראק פעלו צעירים איראניים (מוג'הדין), מצוידים בנשק מינימלי אך מלאים בהקרבה דתית, ובכך שינו את פני המערכה בקרבות על הדלתא של הפרת והחידקל.

פיגוע ההתאבדות הפך לרווח מאוד בשנים האחרונות בזירה הפלשתינית, משום הצלחותיו בפגיעה במרקם העדין של החברה הישראלית. הישגי הפיגועים בבנין המארינס האמריקאי בלבנון (אפריל 1983) ובמתקני הצבא הצרפתי שם, נטרלו את השפעת המערב בלבנון והביאו ליציאת הכוחות הזרים ממדינה זו. כך גם נסוגו הכוחות האמריקאיים ממוגדישו, עקב פיגועי הטרור.

הישגים אלה הביאו את ארגוני הטרור הפלשתיניים לבחור בטרור ההתאבדות כנשק אסטרטגי במאבק הלאומי והדתי שלהם. יחזקאל דרור משייך את המתאבדים לסוג הטרור ההשקפתי הקשה. המתאבדים הפלשתינים רואים עצמם כמשרתי האל וחובתם המוסרית, לטענתם, היא לפגוע בכמה שיותר אזרחים וחיילים ישראלים, לפגוע ולגרום הרס ואבדון.

מאמר זה ינסה לעמוד על שאלת זיהוי המניע הדתי אצל המתאבדים המוסלמים, עם תשומת לב נוספת למניעים דתיים ואחרים אצל המתאבדות. נבדוק את חוקי הקוראן ונוהגי ה"שריעה" (ההלכה שבעל-פה), הקוראים ללוחמי הג'יהאד להתאבד במערכה; מהו השכר המוענק ללוחמים אלה בעולם הזה ובעולם הבא; ואת מעמד האישה באיסלם והיחס אליה על-פי הקוראן.

לבד מהיות שאלת המניע נושא מחקרי רב-עניין, יש לכך גם פן מעשי, שהרי זיהויו של המניע יכול לסייע בזיהוי הגורמים שיכולים לנטרל את המניע של המתאבדים טרם צאתם. שהרי ידוע לכל, כי מתאבד המצויד במטען נפץ דרוך לפעולה, הריהו כרובוט מתוכנת - בלתי ניתן כמעט לעצירה, מרגע שיצא למשימה.

המיוחד בפעילות המתאבדים הפלשתינים הוא מספרם הרב. ראשון המתאבדים באינתיפאדה הראשונה היה טאהר אל-נאבולסי, שפוצץ עצמו ב-16 לאפריל 1993 בתוך מכונית תופת בסמוך למחולה שבבקעת הירדן. מאז ועד תחילת האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000, נרשמו כ-30 ניסיונות לפיגועי התאבדות, אשר 24 מתוכם יצאו לפועל, במיוחד בתקופת שרשרת הפיגועים הנוראה בפברואר-מרס 1996, לאחר חיסול 'המהנדס' יחיא עיאש. מטרת הפיגועים היתה לפגוע במורל הלאומי, לזרוע פחד בלב אזרחי ישראל ולהחליש את הרצון למאבק בקרב ההנהגה.

מראשית אינתיפאדת אל-אקצה ועד דצמבר 2001 - "השלב המטורף" - נרשמו 48 פיגועי התאבדות (אפשר גם לתארך שלב זה עד יום חיסולו של רַאאֵד כַּרמִי באמצע ינואר 2002). בתוך כשלושה חודשים, מראשית 2002 ועד אפריל 2002, הכפילו עצמם המספרים, ובסה"כ נרשמו 153 ניסיונות לפיגועי התאבדות, אשר 102 מתוכם יצאו לפועל ו- 51 נלכדו לפני ביצוע זממם.

הנתון המשמעותי הוא יעילות השימוש במחבל-מתאבד. לפי מחקרם של עמי פדהצור ואריה פרליגר, מגיע מספר הנפגעים הממוצע בפעולת טרור ל-2.4 ואילו בפעולת התאבדות המספר מגיע ל-17.6; דהיינו, כמעט פי 8.

הגדרת טרור

ד"ר אלי כרמון, מומחה ישראלי לטרור, טוען כי קיימות יותר ממאה הגדרות שונות לטרור. ההגדרה הקלאסית אומרת, כי טרור הוא "פעולה אלימה או אִיום בפעולה אלימה, כדי ליצור פחד או שינוי במדיניות, וצייתנות אצל הקורבן". הטרור, לטענתו, פוגע בדרך-כלל בחפים מפשע או בסמלים מייצגים. מטרתו אינה לפגוע במשאבים החומריים של המדינה, אלא במטרות שהפגיעה בהן תיצור פחד ובהלה, וכן לפגוע בסמלי המדינה.

המכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי בהרצליה, מגדיר פיגוע התאבדות כ"פעולה אלימה, מוּנעת פוליטית, שמטרתה לגרום להרג מקסימלי, כשהפוגע מתכנן מראש ויודע על מותו".

הטרור יכול להתבצע בידי מדינות ומשטרים, כמו גם בידי ארגונים ופרטים המוּנעים באידיאולוגיה משותפת. לצורך העניין נחלק אידיאולוגיה זו לשניים: אידיאולוגיה דתית ואידיאולוגיה אזרחית. האזרחית כוללת את כל סוגי האידיאולוגיות שאינן לשם שמים, ובהן: לאומיוֹת ופוליטיוֹת.

הדת כמניע לטרור

אחת השאלות הקשות להבנה היא עתוי עלייתו של הפונדמנטליזם האיסלמי הרצחני. ההשערה הרווחת היא כי הדבר קשור לקריסתן של ברית-המועצות ואימפריות הלוויין שלה, אשר "התירו את הפיקוח וההשפעה המרסנת העצומה שהיתה להן על עשרות יריבויות אתניות ודתיות".

העמים בברית-המועצות-לשעבר גילו כי אין להם עוד כל מכנה משותף המגדיר ומלכד אותם. עם השחרור מהאידיאולוגיה הקומוניסטית, שָׁבו רבים לזהותם הדתית אשר דוכאה משך זמן רב, והפכה מקור להתארגנות פוליטית וכאמצעי להבנת עצמם ועולמם.

אפשר לטעון כי האיסלם ממלא את החלל הריק האידיאולוגי שלאחר המלחמה הקרה. מנהיגים רבים במזרח התיכון המוסלמי, בצפון אפריקה ובאסיה התיכונה, שָׁבים אל "השורשים המוסלמיים" כדגמי ממשל וכדרך לשמירת הרלבנטיות שלהם בעיני ההמונים, שרובם מוסלמים. אין זה מפתיע כי בחוקת הרפובליקה האיסלמית של איראן קיים סעיף הקורא להפצת המהפכה האיסלמית לארצות אחרות.

לבד מאידיאולוגיה, המתאבד או המתאבדת מוּנעים גם מסיבות פסיכולוגיות. קארל יאספרס, ממבשרי האקזיסטנציאליזם, קורא למניע זה בשם "ודאות המוות". עקב ודאות זו מחפשים בני-האדם משמעות לחייהם מעבר לחיי היומיום. אצל חלק מהווה השאיפה למוות חלק מובנֶה מאישיותו של האדם.

טרור מוזן ממניעים דתיים התרבה מאוד בעשורים האחרונים של המאה העשרים. בשנת 1980 רשם משרד החוץ האמריקאי רק קבוצת טרור דתית אחת ברשימת ארגוני הטרור הבינלאומיים; ב-1998, 18 שנה מאוחר יותר, רשם משרד החוץ האמריקני כבר 80 קבוצות טרור דתיות ברשימה הבינלאומית; רישום דומה, שנערך בידי מכון ראנד-סנט אנדרוז, העלה כי ב- 1994 נמנו 16 ארגוני טרור בעלי מניע דתי מתוך 49 ארגוני טרור מזוהים; שנה מאוחר יותר גדל מספרם לכדי 26 ארגונים מתוך 56 ארגונים מזוהים.

שאלה אחרת היא עוצמת הטרור הדתי לעומת הטרור האזרחי. בדיקת טרור הנובע ממניעים דתיים, אינה מראה הבדלים בעוצמת השנאה לעומת טרור הנובע ממניעים אזרחיים. עם זאת, קיים הבדל יסודי ביניהם: השימוש במחבל-המתאבד. המתאבד שיבוא מתוך האסכולה הדתית, נותן כמעט תמיד ערך מוסף לרמת האפקטיביות בביצוע פעולות הטרור.

הגדרת הג'יהאד באיסלם

כשאר הדתות המונותיאיסטיות, גם האיסלם רואה בנטילת החיים בידי האדם עצמו - פעולה פסולה. עם זאת, זהו קורבן מותר ואף רצוי בעת מלחמת מצווה - "אלה המאמינים באללה וביום האחרון אינם מבקשים רשות להימנע מלהשתתף במלחמת מצווה בנפשותיהם וברכושם".

האנציקלופדיה לאיסלם מגדירה את הג'יהאד כ"מאמץ המכוון לשם השגת שלמות דתית או מוסרית". "המסורת ההיסטורית", ממשיכה האנציקלופדיה, רואה בג'יהאד "פעולה צבאית הבאה למטרות התפשטות האיסלם, ואם יש צורך בכך, לשם הגנה עליו".

תופעת הג'יהאד היא תוצר התחושה האינהרנטית באיסלם כדת אוניברסלית "שצריכה להיות דתם של כל המאמינים, ואם יש צורך, גם בדרך הכוח". כלומר, "דין מוחמד בסַיף" - יש להפיץ את דת האיסלם, וכל בני-האדם חייבים לקבל עליהם את האיסלם. המטרה הסופית של מדיניות החוץ של המדינות הפונדמנטליסטיות המוסלמיות היא - המרת דת או השמדה של כל העמים הלא-מוסלמיים.

עומר עבד אל- רחמן, השייח' המצרי העיוור, שהורשע לימים במעורבות בפיצוץ במרכז הסחר העולמי בניו-יורק, צוטט בעמוד השער של ה-וול סטריט ז'ורנל, באומרו כי מטרתו היא להראות לכל האמריקאים ש"לעולם לא יהיו מאושרים אם לא יצטרפו אל האיסלם".

מהי דמות הג'יהאד שמצייר הקוראן? ובכן, הקוראן חוזה יום דין קשה לאותם כופרים העומדים בדרכם של המאמינים. בפרשת "בשורת תמרות עשן" הוא מציין: "רובם אינם יודעים שיום הדין הוא יום פגיעה לכולם והוא היום שבו לא יועיל פטרון לבן-חסותו ולא יוכל להינצל בחסדי אללה העזוז והרחמן".

ומהי אותה פגיעה שמזכיר הקוראן? בפרק "בשורת מוחמד" מצווה הקוראן נחרצות: "בהיפגשכם בקרָב עִם עובדי האלילים, הַכו על כל צוואר עד שתגברו עליהם ושִמרו היטב על השבויים, למען תשחררום תמורת פדיון או בלעדיו עם גמר הקרבות".

גזרת הכָּרֵת שגוזר הקוראן על הכופרים היא משום היותם "עובדי אלילים" ולא "בני-ברית" או "אל-ד'ימה", כמו היהודים לדוגמה, המאמינים באלוהים אך לא בקוראן. התנאי השני הוא השימוש בשבויים כקלף מיקוח לשם שחרור המאמינים שנִשבו בקרב, או פדיונם בכסף מלא.

מה יעשה לוחם למען הג'יהאד העומד מול אויב קשה? ובכן, מוחמד לימד את המונח "ר'אדר" שפירושו, באם אינך יכול להתגבר על אויבך - אתה מתחבר אליו, תוך העמדת פנים ובמרמה, עד שלא ייזהר, ואז תוכל להפתיעו ולהורגו. דוגמה לכך היא הסיפור על ראש השבט היהודי החזק ששלט על אזור מֶכה ומדינה. מוחמד, שחשש מעוצמתו של אותו שבט, הזמין את ראש השבט לארוחה ולכריתת ברית. בתום הארוחה והטקס יצא ראש השבט מאוהלו - אך נרצח על-ידי שליחי מוחמד שארבו לו. בדרך זו לימד מוחמד את טקטיקת הר'אדר כהוראה איסלמית לדורות.

הקורבן העילאי

חובתו של האיסלם היא לצאת למלחמה על "ארץ המלחמה" (דאר-אל-חארבּ), שעליה נמנות כל אותן הארצות שבקרב תושביהן שוררת עדיין הכפירה. מלחמה זו היא "מן הדרכים הבטוחות ביותר למות על קידוש השם"... הלוחם בג'יהאד ומקריב את חייו לשם גדולת אללה, מקריב את הקורבן הגדול ביותר.

לכאורה, קורבנו הוא ללא תמורה בעולם הזה, אך עם זאת מציע הקוראן למתאבד כמה גמולים: תגמול לשאהיד בעולם הבא, ותגמול למשפחת השאהיד בעולם הזה ובעולם הבא. בבואו להציע פיתוי לשאהיד עבור קורבנו האולטימטיבי, מצייר הקוראן בצבעים בהירים את מנעמי העולם הבא, עליהם בוודאי חלם השאהיד, ואולי לא הצליח לממש בעולם החומרי הזה.

כמה תיאורים כאלה מצויים בקוראן:

"אך ליראים יהיה זה מקום בטוח על יד גנים ומעיינות בגן עדן, שבו יהיו מסובים לבושי משי ורקמה, זה לעומת זה עם בנות זוג שחורות עין שבחרנו להם. ויוכלו להזמין פירות שונים, ויתענגו בשקט ובביטחון. בגן עדן לא יטעמו טעם מיתה, חוץ ממיתתם הראשונה, ועונש מוקד הגיהינום יהיה רחוק מהם בחסד ריבונך וזהו האושר העצום".

"אלה שהאמינו והיגרו ויצאו למלחמות מצווה למען אללה, ברכושם ובנפשותיהם, מקומם אצל אללה במדרגה הגבוהה ביותר, והם המאושרים שריבונם מבטיח להם חסד ורצון ממנו בגן עדן, שבו צפוי להם אושר נצחי ובו יישארו לעולמים כי אצל אללה השכר הרב ביותר".

"האמינו באללה ושליחו והילחמו למענו מלחמת מצווה בגופכם וברכושכם, כי זהו לטובתכם, אם רק מבינים אתם. הוא יסלח לחטאיכם ויכניסכם לגן עדן שממנו יוצאים הנהרות ובו תשכנו. כתוספת על אושר עצום זה, צפויים לכם עוד חסדים שאתם אוהבים בעולם הזה! עזרה מאללה עם ניצחון קרוב על אויבכם ובשורות טובות אחרות".

שלושה קטעים צבעוניים, אידיליים, מתוך הקוראן, המציירים תגמול קורץ במיוחד למאמינים המצויים במצוקה חומרית, ובמיוחד במצוקה נפשית. אלה ישוו את מצוקתם בעולם הזה לעומת הצפוי להם בעולם הבא, ומטבע הדברים ישמשו מאגר למחבלים-המתאבדים, שההקרבה משמשת להם גאולה לנשמה ופתח לעולם שכולו טוב.

לצד התגמול המובטח בעולם הבא ללוחם מלחמת הקודש והמתאבד, הוא יכול להיות סמוך ובטוח כי גם בני משפחתו יזכו למקום בעולם הבא, עוונותיהם יימחלו להם, ואף בעולם הזה ישתפר מעמדם, משום הזכות שלהם בהבאתו לעולם וחינוכו של השאהיד.

התאבדות לשם שמים הותרה על-ידי מקצת מכוהני הקודש בזמן המודרני, כמו בפאת'ווה מיוחדת שהוציא ד"ר יוסוף קארדווי, מגדולי הפוסקים הסוּנים, שקבע כי "פיצוץ עצמי של מוסלמי נגד הכובשים הוא מעשה לגיטימי של התנגדות ורחוק מלהיות התאבדות".
דהיינו, חשוב להבחין כי מדובר במלחמה בכובש, ולא במאבק פוליטי פנימי, וכן מדובר במאבק בין מוסלמים לבני דתות אחרות (הכובשים).

יחס האיסלם ליהודים

היחס ליהודים באיסלם הוא אמביוולנטי מאוד. מצד אחד מצווה הקוראן על המאמינים לאהוב אותם - "ומי זה ימאס את דת אברהם, אם לא סָכָל אין לב". יחס אוהד זה נובע מהאמונה באב קדמון משותף ואהוב - אברהם, אביהם של ישמעאל ויצחק.

הקוראן מספר: "אברהם היה 'חניף' - בן עדה נכנעת לאללה והיה מתנגד לאלילים ואסיר תודה על החסדים שהוענקו לו ועל הדרך שהדרכנוהו בדרך הישר, כי נתנו לו מטוב העולם הזה ובעולם הבא הוא בן הישרים".

דהיינו - החסד שהוענק לאברהם נבע משתי סיבות: מלחמתו באלילים ובעובדיהם, והליכתו בדרך הישר. מסיבות אלה ייהנה מחסדי האל בעולם הזה ואף בעולם הבא.

כאמור, יחסו של האיסלם ליהדות הוא דו-ערכי. לצד הכבוד שראינו כי הקוראן חָלק ליהדות, הרי שבמאבק עִמה על הזהות המוסלמית העצמית ועל השליטה בדתות המונותיאיסטיות, הוא קבע כי יהודי אינו יכול לשלוט על מוסלמי. יהודי יכול לחיות תחת שלטון מוסלמי רק כתושב במעמד מיוחד ולא כאזרח.

היהודים והנוצרים שחיו במדינות ערב נקראו "אהל אל-ד'ימה", שפירושו בתרגום חופשי "בני חסות" של האיסלם. פירושו של דבר כי מעמדם הנו כתושבים ממעמד נחות (סוג ב') הרשאים לחיות ולעבוד ללא זכויות שלטוניות. היהודי, "אל-ד'ימי", חייב בתשלום מס מיוחד ששמו "גִ'זיה" - מס הסובלנות שהיו "אנשי החסות" מעלים לשלטון המוסלמי.

ליהודי אסור היה לבנות בית גבוה מבית המוסלמי. ליהודי אסור היה ללכת מצד ימין להולך רגל מוסלמי, אלא רק לשמאלו. בפועל הוסיף העם הפשוט עוד גזרות משלו.כאשר נפגשים שני מוסלמים הם מברכים האחד את השני בברכת "אסלמו עליכום" (שלום עליכם), והמשיב עונה "עליכום א-סלאם" (עליכם השלום). אך כאשר נפגשים מוסלמי ויהודי, אוסרת השריעה על אמירת שלום ליהודי, ואף אוסרת להשיב על ברכת שלום של יהודי. לעתים יאמר הדיוט מוסלמי בהיסח הדעת ברכת שלום ליהודי מוּכר. עם זאת, אין זו ברכת השלום הרגילה, אלא קריאה סתמית של "אהלן" כלפי היהודי, שאינו בקי ואינו מבחין בהבדל ובמשמעותו.

האישה באיסלם

מעמד האישה בחברה המוסלמית נחות ממעמדו של הגבר. מעמד זה נקבע בקוראן: "ועל אשר מעליהן כאשר עליהן [להתהלך] במישרין, ולגברים יתרון עליהן" (פרשת הפרה, 2: 228). פסוק זה קצר, תמציתי וסתום, והרחבה ופרשנות לו מצויות בפרשת הנשים, שהיא הסורה העוסקת בדיני האישה, יחס החברה לאישה, יחסי בעלים-נשים, דיני ירושה ועוד.

הרחבת הפירוש כוללת גם את אלמנט השכר והעונש: "לגברים יתרון על הנשים, באשר ביכר אלוהים איש על רעותו ובאשר פיזרו מהונם [פרנסת האישה]. הנשים הישרות נכנעות לבעליהן, שומרות הפקד [בעליהן]... אך הנשים אשר פחדו [תפחדו] פן תמרינה, והזהרתם אותן והרחקתם אותן [מעליכם] בחדרי המשכב והכיתם אותן, והיה כי תשמענה לקולכם לא תבקשו תואנה [לענותן]" (פרשת הנשים, 2: 38).

האל בחר להעמיד את הגברים במעמד עליון על הנשים. על האישה לציית לבעלה, וזו אשר תסרב - רשאי הגבר לנקוט כנגדה סנקציה גופנית (להכותה) ואף סנקציה מינית (להרחיקה מחדר המיטות). חובת האישה, במקביל, היא להפיס את לב בעלה ולהחזירו אליה: "ואישה כי תירא פן יסור מעליה לב בעלה ... לא יהיה בה חטא, כי ישלימו. כי טוב השלום [משילוחים] כי החמדה הוטבעה בנפשות וכי תיטיבו [לנשים] ויראתם מאלוהים" (פרשת הנשים 2, פסוק 169). אגב, גם היהדות רואה בגירושין אקט קשה וחטא כבד: "אדם שמגרש אשתו, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות כמים" (תלמוד בבלי, קידושין).

לבד מהתפקידים הקלאסיים של האישה בחברה המוסלמית-מסורתית, הצופה הליכות ביתה ועוסקת בדאגה ובחינוך הדור הצעיר, האישה היא הגמול המובטח לגבר המאמין והצדיק. התגמול אינו בנשים-סתם, אלא בנשים טהורות: "אך אלה אשר האמינו ויעשו הישר, נביאֵם אל גנות ימשכו תחתיהן הגנות, לעולמים יהיו בתוכן לנצח ולהם בתוכן נשים טהורות" (פרשת הנשים 2: 60).

התגמול בקוראן הוא תגמול בשר ודם, המושך עין וגם לב. פרשנים מאוחרים יותר, שעמדו על התגמול הגשמי המתואר לעולם הבא, תיארו אותו רק כמטאפורה לבעלי אמונה. דוגמה לכך הוא השכר המתואר למאמינים: "לבשֵׂר את אשר האמינו ויעשו הישר, כי להם נכונו גנות, ייזלו מתחתן נהרות ומדי היות מהן למאכל ואמרו: "הלא זה מאכלנו לפנים" (פרשת הפרה 2: 23).

התגמול אינו מובטח רק לצדיקים ששמרו על מצוות אללה ועשו הישר בעיני אללה, אלא גם לשאהיד אשר קידש את שם אללה בג'יהאד (בערבית "מאמץ"): "הֵרים אלוהים במעלות את המחרפים נפשם במלחמות אלוהים בהונם ובנפשם, על היושבים בבית. ולשניהם גם יחד ציווה אלוהים את הטוב, אך המחרפים נפשם הִפלה אלוהים מהיושבים בית בשכר רב" (פרשת הנשים 2: 96).

מהו השכר ללוחם מלחמת קודש, שואל הקוראן, ועונה: השכר הוא מקום בגן העדן לו ולמשפחתו, וכן נשים טהורות וחסודות כתגמול על מה שהחסיר או מה שנמנע ממנו. וכאן עולה הפרדוכס: איזה תגמול יינתן למחבלת-מתאבדת בשכר מעשה הג'יהאד שלה, אם התגמול הקוראני מתואר כ- 72 בתולות חסודות?

אם כן, מעמד האישה באיסלם האורתודוכסי הוא משנִי לעומת מעמד הגבר, שפסגת תפקידיו היא מלחמת הקודש, ועל כן זכאי הבעל לבחור לו עד ארבע נשים, בתנאי שימלא מחסורן. לאישה מייעד האיסלם את תפקיד העמדת הצאצאים, טיפול בהם, חינוכם וטיפול בביתהּ, בדומה לתפקיד המסורתי של האישה ביהדות (משלי ל"א, י"א-ל"א), ולמעשה בכל דת אורתודוכסית.

זאת הסיבה לכך שמבחינה ארגונית כל המחבלות-המתאבדות היו שייכות לארגון הפת"ח. ארגון פונדמנטליסטי, דוגמת החמאס, אוסר על נשים להתנדב למשימות התאבדות, והג'יהאד האיסלמי, שהוא גירסה רכה יותר של האיסלם הפנאטי, אינו אוסר אך גם אינו מעודד את חברותיו להתנדב למשימות התאבדות.

מאפייני המחבל-המתאבד

לאחר שדנו בפיתויי הקוראן למאמינים שהוא רוצה לגייס למלחמת מִצווה, נבחן את דמותו ומאפייניו של המחבל-המתאבד בחזית הפלשתינית.

מחקר שנערך באמ"ן ועיקריו פורסמו במעריב, מעלה כי מאז הסכמי אוסלו ב-1993 ועד לראשית אוגוסט 2001, נמנו 83 מחבלים-מתאבדים, כאשר 20 מהם פוצצו עצמם בתקופה שמסוף ספטמבר 2000 ועד יום הפרסום. בפעולות התאבדות אלה נהרגו 307 אזרחים וחיילים ונפצעו 2235. מבחינה ארגונית השתייכו רוב המחבלים-מתאבדים (17 מתוך ה- 20) לארגון החמאס, ושלושת הנותרים לג'יהאד האסלמי. שני ארגונים פורשים אלה רואים בהקמת מדינה איסלמית בין הירדן לים את סופו של המאבק. אף אחד מבין אותם 20 לא השתייך לפת"ח או לתנזים.

מאז, השתנתה מאוד הפרופורציה בין הארגונים, וחלקם של ארגוני הפת"ח והתנזים גדל בהרבה. עם זאת, מפתיעה העובדה כי רוב המחבלים-המתאבדים היו נשואים (70 מתוך 83), מאחר שסביר כי עול המשפחה והאחריות לה עשויים להרתיע מתאבד מלהקריב עצמו ולסכן משפחתו. ההסבר לכך נעוץ בפיצוי הכספי המובטח למתאבד מאת משטרו של סדאם חוסיין, ובכבוד לו זוכים בני משפחת המתאבד בחברה הפלשתינית.

השכנוע הדתי הוא כנראה המניע החזק ביותר לפעולת ההתאבדות. משום כך, רוב המתאבדים הם צעירים דתיים, ובעיקרם בוגרי מוסדות להשכלה גבוהה. כך, 39 מתוך המחבלים-המתאבדים היו אקדמאים, 22 בעלי השכלה תיכונית ורק 22 היו בעלי השכלה יסודית ומטה. ההסבר שלי לריבוי בעלי ההשכלה הגבוהה הוא בריבוי פעולת הגיוסים והמצביעים בתוך בתי-הספר הדתיים, במסגדים ובאוניברסיטאות.

המניע הלאומי הוא המניע השני בחשיבותו, ומניעים נוספים הם כנראה משבר אישי של גיל ההתבגרות, ויכולת המגייסים בעלי האידיאולוגיה להשפיע על נפש המתבגר. ככלל, האיסלם אוסר על התאבדות קבוצתית למען הג'יהאד, אך המציאות בחזית הפלשתינית מראה, כי במספר מקרים יצאו יותר ממחבל אחד למשימת ההתאבדות. כך שני המחבלים שהתפוצצו בצומת השרון (22.1.1995), ושלושת המחבלים המחופשים שהתפוצצו במדרחוב בן-יהודה בירושלים (ספטמבר 1997). במקרים אלה היציאה למשימה הקבוצתית הותרה כדי שיחזקו איש את לב רעהו.

חוקרי אמ"ן סימנו שני אזורים ביו"ש כאזורי מוצא לרבים מהמחבלים-המתאבדים: אלה הם אזורי שכם וג'נין ובנותיה. שם התבססו החמאס והג'יהאד האיסלמי. ריכוז גיאוגרפי זה נובע, כנראה, מהאווירה השוררת בערים אלו ומשליטת החמאס על האווירה הציבורית וכשרון הגיוס של פעיליו, שחלקם הגדול למדו באוניברסיטת אל-נג'אח שבשכם, או היו קשורים אליה.

מאפייני המחבלת-המתאבדת

החברה הפלשתינית נמצאת בשלבי התהוות. בשלב זה קיים מאבק כוחות סמוי בין זרמים תת-קרקעיים המבקשים לעצב את דמותה. ובין הכוחות האלה - הנשים, הרואות בעיניים כלות נשים פוליטיקאיות-מנהיגות שעלו לגדולה במדינות מוסלמיות כמו בנזיר בוטו בפקיסטן וטנסו צ'ילר בתורכיה, ובמיוחד את מעמד האישה בחברה הישראלית-המערבית השכנה. נשים כמו חנן עשראווי, אום ג'יהאד ורימונדה טאוויל, הנן דוגמאות לאמביציה הנשית להיכנס למעגל ההנהגה הפלשתינית. לזרמים אלה אפשר לייחס גם את הזרם הפסיכולוגי שממנו יונקות המתאבדות, הרוצות לפלס לאישה מקום גבוה יותר במהפכה הפלשתינית, מקום שיש לקנותו בדם ואש ותמרות עשן.

הפלשתינים עצמם טוענים כי המתאבדות (וגם המתאבדים) הן אחת מתופעות הלוואי של התפוררות המשפחה הפלשתינית-המסורתית בתקופת האינתיפאדה הנוכחית, כשסמכותו של האב במשפחה, וסמכותה של הרשות הפלשתינית בחברה, הולכים ונמוגים, והוואקום שנוצר הולך ומתמלא בהנהגה דתית ובמנהיגות מהפכנית-רדיקלית.

בהשוואה מספרית עם מתאבדות מארגוני טרור כמו ה"נמרים השחורים" הטמילי, או ה- PKK הכורדי, נמצא כי שם מספר המתאבדות הולך ומשתווה למספר המתאבדים, בניגוד למספרן הזניח של הנשים המתאבדות בארגונים הפלשתיניים. ההשערה אומרת כי מעמד האישה בחברה הטמילית (שאינה מוסלמית) או הכורדית, גבוה מזה שבחברה הפלשתינית. בארגוני טרור אלה תופסות נשים גם תפקידי הנהגה, משום שהן הוכיחו עצמן בצד המבצעי והן נחושות מבחינה מבצעית לא פחות מהגברים.

למעשה, קיים דמיון רב בין ה"נמרים השחורים" לפת"ח, מאחר ששניהם מנהלים מאבק עקוב מדם לעצמאות מדינית, אך נחישות היֶתר הטמילית כוללת, למשל, שימוש בגלולת ציאניד התלויה על צוואר המתאבדים, ואמורה להבטיח את מותם בכל מקרה, גם אם הפיגוע אינו יוצא לפועל.

למרות מגבלות המסורת והדת, משתמשים ארגוני החבלה במתאבדות בשל הסיבות הבאות:

1. הרצון בהרמת מורל הלוחמים בכך שכל חלקי החברה הפלשתינית תורמים למאמץ המלחמתי.
2. הצורך בהסוואת מתאבדים שהפרופיל האישי-מבצעי שלהם ידוע למודיעין הישראלי, ובהפתעה באמצעות "נשק" חדש ולא צפוי.
3. זרמים חילוניים בחברה הפלשתינית הדורשים להעלות את המעמד החברתי של האישה, וזרמים מסורתיים המבקשים להשוות תרומתה גם בשטח המבצעי.

מניתוח זה עולה, כי גם בעתיד לא יגדל מספרן של המתאבדות, ורובן, אם תימשך התופעה, יגיע מתוך המאגר המשכיל-המודרני. בעיקר תהיה זו הצהרה כלפי פנים: של המגדר הנשי כלפי החברה הפלשתינית והנהגתה, בדבר קיומו של מגזר בלתי-מנוצל הרוצה ויכול לתרום למאבק; ופחות כלפי חוץ - כלפי ה"אויב הציוני" וכלפי העולם, העומדים משתאים מול כמותה והתמשכותה של התופעה.

אם ננסה לאפיין את המתאבדות (שמִספרן המועט אינו מאפשר אפיון דפוסי מוחלט), הרי שההשערות הן:

- השכלה: למתאבדות השכלה מעל הממוצע בחברה הפלשתינית. חלקן בוגרות אוניברסיטאות או סמינרים. ההשכלה נותנת להן את ממד ההקרבה שבמעשיהן וההצדקה המוסרית-דתית.

- אמונה דתית: המתאבדות הן חילוניות והמניע העיקרי למעשיהן הוא המניע הלאומי-אישי. עם זאת, הרקע למעשיהן הוא האמונה כי דרך ההקרבה יזכו לגאולה אישית. חלקן אכן באות מרקע של אכזבה בחיים האישיים (וופא אידריס, לדוגמה, היתה גרושה ואם לבן).

- השפעת המגייס: המגייס הוא דמות בעלת השפעה מכרעת על המחבלת. התלות שהיא מפתחת בו היא תלות נפשית וכלכלית. המחבלת עצמה היא, בדרך כלל, בעלת אישיות בלתי-בוגרת, בלתי-בשלה, ועושה את המצופה ממנה.

- מוטיב הנקמה: מוטיב חשוב שמשמש את המגייסים, בגיוס בחורים בעיקר. המתאבדת פועלת כדי לנקום על פגיעה בבן-משפחה או ידיד אישי, והנקמה היא הכוח המניע שלה. זהו אותו מוטיב מוסלמי עתיק של "נקמת דם", העומד בבסיס השכר והעונש והיחסים בין אדם לרעהו בחברה המדברית הקמאית.

- ליווי צמוד: על הבעיה ההלכתית של שימוש במחבלת-אישה התגברו אנשי הדת בכך שחייבו את האישה להיות מלוּוה בגבר שיאמץ רוחה וישגיח על ביצוע נכון של המשימה שלשמה הוכנה. לאחרונה פורסם, כי מתאבדת דרשה אישה לתפקיד המלווה האמורה להלביש את חגורת הנפץ על גופה - כדי שלא תיפגע תומתה.

- מניע כספי: במצוקה הכלכלית הקשה עד כדי רעב בחברה הפלשתינית, קורץ התגמול הכספי למשפחת המתאבדת. אף כי אין מניע זה ייחודי למתאבדת, הוא עוזר בקבלת ההחלטה הקשה.

- מידור וסודיות: כדי להתגבר על כבלי המשפחה המסורתית, המשגיחה ומפקחת על הנערה עד לנישואיה ואף לאחריהם, נוהגים ארגוני החבלה למדֵר את משפחות המתגייסות החדשות, ולא לערב אותן בתפקידן החדש. זאת, אגב, הסיבה שלתפקיד זה לא יקבלו הארגונים מחבלות נשואות, הכבולות בכבלי הבעל והמשפחה. עם זאת ידוע, כי רוב המתאבדות פנו ביוזמתן, וברוח הנואשוּת המאפיינת את החברה הפלשתינית דהיום, ביקשו להתנדב לתפקיד.

ההכשרה כיום אינה כרוכה באימונים רבים וממושכים, וזאת עקב הלחץ שמפעילים צה"ל והשב"כ, שאינם מאפשרים מחנות אימונים ואינדוקטרינציה ממושכת, אך בעיקר עקב מצב החירור שבו מוצאים עצמם הארגונים - חדירת השב"כ וסייעניו לתוכם. על כן הן יוצאות למשימתן תוך ימים מרגע קבלת התפקיד. עיקר ההכשרה כרוכה בהכנה דתית-נפשית והכרת מסלול התנועה שלהן ליעד, ומיעוטה בהסלקת חגורת הנפץ והפעלתה.

המגייסים - החוליה החשובה

הבנת תהליך גיוס המתאבדים וזיהוי המגייסים, היא נקודה קריטית בתהליך הלחימה בתופעת המחבלים-המתאבדים. ישנה הסכמה כמעט מוחלטת בין החוקרים, כי טרור המתאבדים, כפי שפותח על-ידי ארגוני הטרור הפלשתיניים, הנו יעיל בתוצאותיו ופגיעתו קשה במרכזי האוכלוסייה האזרחית.

אף כי אמ"ן וגופי המחקר מנסים לשרטט פרופיל של פוטנציאל המתאבד, אין לו פנים אחידות: לא בגיל, לא בהשכלה, לא במין ואף לא במוטיבציה, שהמניעים הדתיים הם רק חלק ממנה, ולעתים אף לא העיקר. על-פי גופי המחקר של אמ"ן, רשומים כיום כ-600 מתנדבים בגדה לפעולות התאבדות, ומספר דומה ברצועת עזה.

את השד הזה יכולים להחזיר לבקבוק רק המנהיגים הדתיים, שהתירו את ההתאבדות. מנהיגי דת לבנוניים כבר דיברו נגד תופעת ההתאבדות ממניעים דתיים, ועשו הבחנה ברורה בין "אינתיחאר" - התאבדות - שהיא פסולה, לבין "איסתישאהד" - הקרבה למען האל. עם זאת, יש לרתום את ההנהגה הדתית המצרית של אל-אזהר ואת זו הסעודית. הדרך לכך חייבת להתחיל בהידברות בין ההנהגה הדתית המוסלמית לזו היהודית והנוצרית, מתוך רצון לסיים את הסכסוך וולהעבירו למסלול פתרון מדיני-פוליטי.

פגיעה צבאית בתשתית הטרור חייבת להתחיל בחוליה הקריטית שמתפקידה להתניע את פעולות המתאבדים, קרי - המגייסים. מגייסים אלה הם דמויות אידיאולוגיות-כריזמטיות המזהות את פוטנציאל המועמדים, פונות אליהם, מגייסות אותם ומחזקות את המוטיבציה שלהם לקראת ביצוע מעשה ההתאבדות האולטימטיבי. פגיעה בהם תהיה פגיעה בחוליה החיונית, החשאית ביותר ואולי החשובה בשרשרת. פגיעה במיומנים שבהם, תביא לניתוק צינורות כוח-האדם העומדים לרשות ארגוני המחבלים, ותרתיע את המחבלים-המתאבדים העתידיים.

זהו אולי הפתרון לטווח קצר, פתרון שיענה על הצורך המבצעי הנוכחי. עם זאת, אי אפשר להתעלם מהצורך בפתרון יסודי לטווח ארוך, שיכלול את שיקום החברה המוסלמית-פלשתינית, בניית הנהגה חילונית-דמוקרטית שתטפל בראש ובראשונה בצורכי עַמה ושיקומו מבחינה כלכלית וחינוכית, והקמת דור חדש שיֵדע לחיות בשלום עם שכניו.
______________________

ד"ר אהרון יפה הוא חוקר בכיר במכון למלחמה בטרור של המרכז הבינתחומי בהרצליה וחבר הוועד המנהל של יד טבנקין. פרסם מאמרים רבים בנושאי גיאוגרפיה והיסטוריה של ארץ ישראל בירחונים ושנתונים בארץ ובעולם, וכן כמה ספרי מחקר. זהו מאמרו הראשון בנתיב.

הערות


1. למעשה, המחבלת הראשונה היתה צעירה לבנונית שנהגה מכונית תופת לתוך שיירה של חיילי צה"ל בתוך רצועת הביטחון בלבנון.
2. יחזקאל דרור, מדינות מטורפות, הוצאת מערכות, תל-אביב, 1972. לפי המודל של דרור ישנם שלושה סוגים של טרור: טרור פלילי, טרור השקפתי רך וטרור השקפתי קשה.
3. עודד גרנות, "החמאס תאב נקם", מעריב, יום שישי 3.9.2001, ע' 9-8.
4. רינגל-הופמן, אריאלה, "אי אפשר לפגוע בתשתיות הטרור", ידיעות אחרונות, יום שישי, 12.4.2002, ע' 13-12.
5. טענה זו הועלתה על-ידי ד"ר כרמון ביום עיון בנושא "מלחמה מהפכנית מודרנית, תיאוריה ומעשה", שהתנהל בסמינר אפעל ביום 1.11.2001.
6. Anthony J. Dennis, The Rise of Islamic Empire and the Threat to the West, Wyndham Hall Press, 1996.
7. אנתוני ג'יי דניס, "הג'יני המוסלמי הגיח - האיום על המערב", נתיב מס' 82-81, ספטמבר 2001, ע' 39-38.
8. "Constitution of the Islamic Republic of Iran", Middle East Journal, 1980, p. 185.
9. Karl Jaspers, Philosophy of Existence. Black Well, Oxford, 1971.
10. "Global Terror", Los Angeles Times, August 1998, p.16.
11. Bruce Hoffman, Inside Terrorism, New York: Columbia University, 1998, p. 91.
12. יוצא דופן לגבי טיעון זה הוא הסיפור על מתאבדת לבנונית בת 17 שנהגה במכונית תופת לתוך שיירה של חיילי צה"ל בדרום-לבנון בשנות השמונים, מתוך מניע של אהבה נכזבת לקצין סורי.
13. הקוראן הקדוש, תרגם מערבית אהרון בן-שמש, מסדה, רמת-גן, 1976, פרק 9, ע' 44 - 45.
14. Lewis B. Pellat, J. Schacht, The Encyclopedia of Islam, Vol. II, Tuta Sub Aegida, London, 1965, pp. 538-539.
15. Pellat-Schacht, Ibid., pp. 538-539.
16. "Egyptian Jihad Leader Preaches Holy War to Brooklyn Muslim", The Wall Street Journal, pp. Al, A5, Wednesday, January 6, 1993.
17. הקוראן הקדוש, תרגום בן-שמש, פרק 44, פסוקים 44-40, ע' 178-177.
18. הקוראן הקדוש, שם, פרק 47, פסוקים 6-5.
19. אל-קוראן, תרגום יוסף יואל ריבלין, דביר, תל-אביב: תשל"ה, פרק 44, פסוקים 58-51. מתוך תיאור ריאליסטי זה צמחה האמונה כי למתאבד מובטח שכרו בעולם הבא, שיהיה בדמות 72 בתולות שחורות עין.
20. הקוראן הקדוש, תרגום בן-שמש, שם, "בשורת החסינות", פרק 9, פסוקים 19- 21.
21. הקוראן הקדוש, שם, "בשורת המערך", פרק 61, פסוקים 13-10.
22. משה זונדר, "גן העדן האבוד", מעריב סופשבוע, אוגוסט 2001, ע' 26.
23. אל-קוראן, תרגום ריבלין, שם, פרק ד' פסוק קכ"ד.
24. הקוראן הקדוש, שם, פרק ט"ז "פרשת הדבורה", פסוק קכ"א, ע' 178-177.
25. פולק אברהם, דברי ימי הערבים, מוסד ביאליק, ירושלים: מסדרה, תש"ו, ע' 68-67.
26. גרנות, עודד, מעריב, יום שישי, 3.8.2001, ע' 9-8.
27. שארין אבו רביע, נערה צעירה בת 15 שנתפסה בבית לחם מעט לפני שעמדה לפוצץ עצמה בירושלים, הסבירה בחקירתה כי היא נבחרה משום ש"אני הצעירה ועדיין לא נשואה... הסכמתי, כי קרוב-משפחתי שכנע אותי שאגיע לעולם טוב יותר בגן-עדן". ידיעות אחרונות, 10.7.2002 ע' 5.
28. בריאיון לעיתונות מספרת ערין אחמד, בת 20, שיצאה לפיגוע התאבדות ב- 22.5.2002 במדרחוב בראשון לציון והתחרטה, כי המניע שלה היה אישי לגמרי: "מותו של החבר שלי ג'אד שבר אותי. ביקשתי נקמה במי שחיסלו אותו". ידיעות אחרונות, יום שישי, 21.6.2002, ע' 15
29. אם כי השאהיד, על-פי המסורת האיסלמית המפורטת בחאדית' (אוסף מסורות ואמרות המיוחסות למוחמד עצמו), צריך להתכונן למעשה השוהאדה - לטהר עצמו ולהתפלל רבות כי האל יקבל את הקרבתו. מעשה חד-פעמי, ללא הכנה וכוונה מראש, אינו מתקבל כשלעצמו על-ידי האל כג'יהאד, אינו נסלח ואינו מתוגמל.

תאריך:  26/12/2002   |   עודכן:  27/12/2002
אהרון יפה

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
ג'יהאד עד מוות - המניע הדתי
הודעות  [ 5 ] מוצגות  [ 5 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
נטוש
27/12/02 10:46
2
אברשה
29/12/02 15:29
3
שמעון ביטון
29/12/02 20:47
4
דוד קולקר
25/09/04 10:22
5
דני123
1/05/07 13:51

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות

באתר שינוי מתפרסמת לקראת הבחירות, תעמולה נמרצת. שלילת מקומם של החרדים בכנסת, מלחמה בכפייה הדתית וחתירה להפרדת הדת מהמדינה, הם תכנים ידועים מהמצע של שינוי. אך באתר מתפרסמים מסרים אשר חלקם פוגעים במיעוט הדתי, מבזים אותו, ואף יוצרים מקבילה בין דתיים למוסלמים.
26/12/2002  |  ענבל אביב  |  מאמרים

מאז הפעם הראשונה בה מימשתי את זכותי הדמוקרטית להצביע בבחירות הכלליות לכנסת ישראל, לא האמנתי שתוצאות הבחירות יציגו בפני הציבור את "נבחרת החלומות", כיוון שכבר מגיל צעיר הבנתי שבכל בחירה פוליטית קיימת פשרה כזו או אחרת ועל כן גם תהיה התוצאה של הבחירות "הטוב ביותר האפשרי" ולא בהכרח הטוב ביותר.
24/12/2002  |  גיל מקוב  |  מאמרים
ענף ההיי-טק הישראלי נכנס בימים אלה, של פוסט המשבר הגדול, לדפוסי חשיבה חדשים. תם עידן החברות 'השמנות' ו'השבעות', שנהנו ממרווחי רווח עצומים. היום החשיבה היא כיצד להתייעל במהירות ולהפוך לארגונים 'רזים'. חברות ההיי-טק נדרשות היום לשינויים מבניים מרחיקי לכת, משום שהמשקיעים התרגלו למרווחי רווח גדולים שהצטמקו מאוד בשל משבר היי-טק העולמי. התחרות בין החברות גוברת, הפערים הטכנולוגיים בין חברות ומדינות מצטמצמים ולכן המאבק הוא על התייעלות.
24/12/2002  |  קובי בן משה   |  מאמרים



בלוגרים נוספים ברשת 
חדשות טלוויזיה: שובו של קראטה קיד המקורי!
04/08/2017  |  18:26  |  אפי טריגר
חדשות טלוויזיה: הפרק הבא הודלף לרשת
04/08/2017  |  17:58  |  אפי טריגר
היפוך שולחנות
04/08/2017  |  17:37  |  אליעזר יערי

איתמר לוין
יוסי דר
צ'לו רוזנברג
פורומים
מדיני/פוליטי
צבא וביטחון
כתבות מקודמות
מלון כורש
כורש - מלון בוטיק חדש
עמינח
הגיע הזמן להחליף מזרן
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט