מקום המשפט שם הרשע
האירוע שהתרחש בנובמבר 94, פורסם בכל העיתונים, גם אם המשטרה או העיתונות בחרו להעלים מהציבור כי מדובר ברכב שנשא לוחית רשות מזויפת, שחמקה בנסיעה בדרך עוקפת את הבדיקה במחסום צה"ל, כאשר חלקו האחורי של הרכב המסחרי מלא בארגזים שאת תכולתם המקורית ניתן רק לנחש. הרכב נעלם לו עם הפצוע האנוש, למשך למעלה מחצי שעה עלומה, כך עולה מהעדויות שבית המשפט בחר להתעלם מהם ביודעין, השד יודע למה.
על-פי הממצאים המוצגים בדוח המצורף, הפלשתינים ניצלו, כך נראה, את פציעתו של הנהג הערבי וסיימו את המלאכה, כמו שהם יודעים, ובכך הפלילו את הנאשם - יהושע אליצור, גר צדק. נוצרי מגרמניה שבחר להצטרף אל העם היהודי, עלה לישראל והתגייר, עד שנלכד במלתעות הצדק הישראלית.
להלן דוגמאות פשוטות מתוך צבר ההוכחות שהיו מזכים את הנאשם בכל בית משפט הגון:
א - ממדי חור כניסת קליע הרובה בידו של ההרוג מתאימים לחדירת פגז טנק!
לפי פסק הדין של השופט דוד רוזן הירי פגע בזרוע במאונך, חדר את הזרוע, ואח"כ חדר את הגוף. אבל כאשר קליע פוגע אנכית בגוף - שטח חור הכניסה המכסימאלי צריך להיות קטן מ-1 עד 2 סמ"ר (שזהו שטח הפציעה המכסימאלי בפגיעה צידית של הקליע, ופחות מ-0.25 סמ"ר בפגיעה ישרה היוצרת קוטר חור הקטן מ-0.5 ס"מ כפי שניתן לראות בחוברת ההדרכה של המז"פ). בפועל על-פי הצילומים התואמים את דוח הפתולוג ד"ר חן קוגל שטח חור הכניסה היה 85 סמ"ר!!! (10 ס"מ על 8.5 ס"מ) ממדים המתאימים לחדירת פגז טנק!!
ב - מחצית-השעה החסרה
לפי עדויות הערבים ברכב, מיד עם פציעתו הפאטאלית של הנהג הם נסעו במהירות אל מחסום צה"ל הקרוב (מחסום בית פוריק) בדרך לבית החולים בשכם.
מעשה פלא, בעוד זמן הנסיעה למחסום לפי החישובים הפיזיקאליים קטן מ-2 דקות (2.1 ק"מ במהירות הנסיעה המותרת 80 קמ"ש), הרכב הגיע למחסום רק לאחר כ-40 דקות!! לאן החברה הטובים נעלמו עם הפצוע הקריטי למשך חצי שעה ויותר? אולי כמעשה חסד אחרון, יצאו להם הצדיקים לטייל עם הפצוע האנוש בחיק הטבע?
ניתן לנחש, מה קרה לתכולת הארגזים העלומים שאיפסנו את אחורי הרכב המסחרי בעל הלוחיות המזויפת, עוקף מחסום הבדיקה הצה"לי.
ואני האיש הטיפש לא מבין למה התעלמה המשטרה הפרקליטות ובית המשפט מהלוחיות המזויפת והזמן החסר?
למה הצדיקים (עקיפת הבדיקה במחסום הצהלי עם ארגזים עלומים) לא נחקרו על ההעלמות?
ואם כן נחקרו, למה הממצאים הוסתרו מהסנגוריה?
ג - בית המשפט נגד חוקי הפיזיקה
הממצאים הפתולוגים\בליסטיים מוכיחים שהנהג הפלשתיני נפצע מקליע ששפשף את הזרוע מלמטה למעלה. חוק שימור התנע מוכיח שהקליע המשפשף את עצם הזרוע היה צריך להתפזר כלפי חוץ ועל כן לא היה יכול לחדור את הזרוע ובהמשך את הגוף בכיוון המנוגד, תוך שבירת כיוון התנועה וחוקי הפיזיקה.
מישהו, כך נראה על-פי הממצאים הבליסטיים, השלים את העבודה, בדרך גסה למדי, גם אם לא גסה דיה לגאונים בכנופיית הצדק הישראלית.
כל הממצאים הללו עמדו בפני הפרקליטות והמשטרה, אבל החברה הטובים העדיפו להתעלם מהזמן האבוד ומחוקי הפיזיקה.
הפרקליטות המלומדת והשופט המכובד בחרו להתעלם מרישומי הפלאפון שהחזיק הנאשם, המחוזקים ברישומי צה"ל והמוכיחים שהנאשם דיווח בפלאפון (מרצונו!!) על הירי כבר בשעה 11:51 (מספר דקות לאחר אירוע הירי). כדאי להזכיר שהרכב ובתוכו הפצוע הגיעו למחסום צה"ל (לפי עדות קצין צה"ל) רק בשעה 12:30 (פער של כ-40 דקות).
בעדות המומחה (המצורפת) הצגתי את חישוב הזמנים המבוססים על הנוסחה הפיזיקאלית הטריוויאלית ("דרך מחולקת למהירות = זמן"). התובעת המלומדת מפרקליטות המדינה טענה שחישובי הזמן האבוד אינם בתחום מומחיותי (פיזיקאי!!!)
ד - מי אני בכלל?
אני עדין תוהה מה המקצוע הנדרש לפי הפרקליטה המלומדת נורית קורנהאוזר כדי שאהיה כשיר לחישובים פיזיקאליים טריוויאליים ברמת בי"ס. כשמחיתי על הטענה היצירתית זרק לי השופט המחוזי: "מי אתה בכלל"?
אז באותו רגע שקדם לתחילת עדותי (נמשכה כל אותו יום כמעט 7 שעות) עדין הלום מגודל המעמד, לא הצעתי לו לשופט הגאון לחפש מקצוע ההולם יותר את כישוריו המצויינים. כישורים המאפשרים לו להתעלם מרישומי חברת הפלאפון, רישומי הצבא, וחוקי הפיזיקה.
הנאשם הלא מוכר, גר צדק מגרמניה, יכול היה להעלם לאחר הירי, אבל העדיף לדווח לצבא, כך עולה מרישומי חברת הפלפון, מעדותו הכתובה של השוטר שעצר אותו, ומרישומי צה"ל שנמסרו לבית המשפט. השופט בעל הכישורים המצוינים קובע בפסק הדין המנומק שהנאשם ניסה לחמוק מאחריותו.
כישורי השופט האינטליגנטי הספיקו לו כדי לקבוע שאני פיזיקאי בעל תואר מסטר, ממפתחי המזל"ט הישראלי, בעל פרס משרד המדע, שהרצה זמן קצר קודם בכינוס השנתי של האקדמיה האמריקנית לזיהוי פלילי בפני מאות מדענים מהבכירים בעולם, לא יודע להבחין בין מאמר פובליציסטי למאמר מדעי.
לקראת סוף עדותי הסנגור ממשרדו של עו"ד ציון עמיר, ניסה לסייע, והשופט אמר לו (מהזיכרון) "המומחה אינו זקוק לעזרתך, הוא יכול ללמד גם אותי, גם אותך וגם את התובעת". כל אלו עלו כאמור בעשן, בפסיקת השופט "הישר".
כך גיליתי שאנחנו האזרחים הפשוטים חיים לנו בזמן שאול, על תקן של חיות ציד נרדפות, עד שיגיע תורנו. אין מה למהר.
אפילוג
עקב פסק הדין התמוה - יהושע אליצור, גר צדק, ברח מאימת הדין, והפך לחיה נרדפת, הנמלטת ממלתעות הצדק הישראלי. ואני הבטחתי לעצמי לא לוותר עד להוכחת חפותו, והעמדת האחראים לתפירת התיק, לדין. למענו, ולמען כולנו, האזרחים הפריירים. כל אחד בתורו.
כה לחי למערכת הצדק הישראלית.
נ.ב.
א - כמה מפלשתינים שמעורבים בפרשת אליצור היו מעורבים בפרשיות נוספות:
1. פברוק עצי הזית (פורסם ב-NFC, במעריב, במקור ראשון, ולאחרונה בעיתונות הממסדית).
2. בעלילת הדם נגד חיילי צה"ל ברצח זקנה (עדות פלשתינים מהכפר),
3. רצח נהג פלשתיני (מופיע בדוח בצלם),
4. עלילת הדם נגד חיילי צה"ל במחסום בית פוריק - מאמר פרי עטו של גדעון לוי בעיתון הארץ, שם נטען שהחיילים הישראלים מנעו את מעבר היולדת במחסום, ועקב כך ראשה של התינוקת נופץ אל האדמה הקשה והתינוקת מתה (מאמרי "
התינוקת נולדה ומתה במחסום צהל").
ב - למי שרוצה ללמוד כיצד פועלת מערכת הצדק הישראלית אני מצרף:
1.
עיקרי עדות המומחה (ניתוח המצבים הגיאומטריים בליסטיים ....).
2. מאמרו של בועז מושקוביץ על הפרשה "
קונספירציה - המילה האסורה". 
