בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
שאלו את עצמכם - האם אי פעם תוכנו של הטוקבק יצר דיון או שיח אמיתי? האם טוקבקיסט כלשהו הוביל לדיון כלשהו, האם הוא השפיע על דעת הקהל?
לאחרונה נערכים דיונים, מגוחכים למדי, על מקומו של הטוקבק בדיון הציבורי - דיונים אלו מגוחכים כיוון שהם נותנים משקל רב, רב מדי, לטוקבקים ושוכחים או מנסים להסיט את הדיון מן העובדה שהטוקבקים משרתים בעיקר את מפעילי האתר ולא את המגיבים עצמם. יתרה מכך, הטוקבק יוצר אשליה כאילו ניתנת החירות לגולש להביע את דעתו ולקחת חלק פעיל בנושא הנידון אך האמת המרה היא כי מדובר במצג שווא המשרת שוב את מפעילי האתר. הטוקבק, לדעתי, הוא גרסה אלקטרונית למכתבי המערכת המוכרים ממהדורות העיתונים המודפסים, תוכניות הטלוויזיה והרדיו -וכמוהם גם לטוקבק אין אפשרות אמיתית להשפיע על הדיון או לקחת חלק פעיל בו. חשוב להסביר כי הטוקבק הוא תגובה לכתבה בסך הכול - לא השתתפות פעילה ואמיתית בדיון - בבחינת כך שהגולש הוא סביל,המגיב לתכנים המוצגים לפניו ואינו יוצר אותם אלא רק מגיב להם. ברבים מאתרי האינטרנט אין כלל אפשרות להגיב ישירות לכותב המאמר או לדואר האלקטרוני שלו (מה גם שלא נדרשת ממנו תגובה לטוקבקים), הטוקבק שונה במהותו מהאפשרויות האינטרנטיות הרבות ליצור דיון ושיח אמיתי (דוגמת הצ'ט, הפורום, אתרי תוכן גולשים ואתרים הפתוחים לעריכת הגולשים דוגמת ויקיפדיה). הטוקבק הוא מעין מוטציה תקשורתית היוצרת, כפי שטענתי, מצג שווא לפיו ניתנת החירות לגולש להיות חלק מהדיון, אך חשוב לזכור כי כיום מרבית האתרים הגדולים מסננים את הטוקבקים שאינם נראים להם (אגב לא מדובר רק בטוקבקים בוטים או פרובוקטיביים - נראה שדווקא להם ניתנת הבמה - נסו לשלוח טוקבק מנומק היטב וענייני). מרחב הדיון הטוקבקיסטי (אם ניתן להגדיר את הטוקבקים כשייכים לאיזשהו מרחב דיון) אינו דומה למרחב הדיון בפורום או בצ'ט האינטרנטיים, בהם אכן ניתנת במה לדיון אמיתי ואפשרות אמיתית ליצור שיח שבו כולם שווים בפני הנושא הנדון (ולא מצב בו המאמר וכותבו הם המרכז והטוקבקים הם מעין סרח עודף או גרורות לא רצויות). מספיק לראות את עיצוב דפי האינטרנט בהם מצויים הטוקבקים כדי להבין את ההתייחסות אליהם: המאמר מופיע בראש הדף והטוקבקים בתחתית שרשרת הדיון, חסרי השפעה אמיתית, לא שותפים פעילים בדיון אלא אוסף דעות ואמרות שנשארות מחוץ לשיח. בסופו של יום, אתרי האינטרנט מתעניינים במספר הטוקבקים שנשלחו ולא באיכות הטוקבקים - בבחינת כך שכתבה טובה נמדדת על סמך כמות התגובות ולא תוכן הכתבה או תוכן הטוקבקים. הטוקבק הוא בעצם אחיו האינטרנטי של האס.אמ.אס הטלוויזיוני - אותה אשליה הנותנת לנו, הצופים, את ה"זכות" כביכול, להיות חלק מן התוכן שאנו צורכים - אך שוב, אנו רק מגיבים לתוכן, איננו יוצרים אותו או שותפים פעילים ביצירתו - קהל מגיב הינו קהל פסיבי כיוון שאין באפשרותו להשפיע על המתרחש ברמת התוכן אלא רק ברמה הכמותית שהיא מדד הרייטינג - האם הרייטינג הוא בבחינת האפשרות שלנו לבחור את התכנים הנצפים? מובן שלא - מישהו ממפעילי אתר האינטרנט, ערוץ הטלוויזיה, מערכת העיתון או הרדיו שאל אותנו אי פעם בעזרת טוקבק או אס.אמ.אס מהם התכנים אותם אנו רוצים לראות? האם דיון כזה הועלה אי פעם על הפרק? האם ניתנה לנו האפשרות לערוך את דפי העיתון, תוכניות הטלוויזיה, אתרי האינטרנט ולהשפיע בצורה פעילה על התכנים התקשורתיים? ודאי שלא והרשו לי לנחש שאפשרות שכזו גם לא תינתן בעתיד - לאמצעי התקשורת מאוד נוח ליצור אשליה לפיה אנחנו, הקהל, חלק מן הדיון, אך האמת היא שלנגד עיניהם עומדים שוב שיקולי רייטינג ולא האפשרות להפוך את הרשת לכיכר העם - בה כולם נוטלים חלק פעיל, אלא לשוק בלתי מרוסן של דעות לא מנומקות שאינן זוכות ליחס או לתשומת לב אמיתית. שאלו את עצמכם - האם אי פעם תוכנו של הטוקבק יצר דיון או שיח אמיתי? האם טוקבקיסט כלשהו הוביל לדיון כלשהו, האם הוא השפיע על דעת הקהל? חשוב לזכור שדוגמאות אמיתיות לשיתוף קהל הגולשים, כך שיוכלו להיות פעילים ומשפיעים, קיימות כבר ברשת - ויקיפדיה היא דוגמא קלאסית ונפלאה לאפשרות של הגולש להעלות תכנים, לשנות תכנים של אחרים ולהיות חלק מרכזי ביצירת התוכן, ניתן לצרף אליה את אתרי הווב 2.0 שמבוססים על תוכן גולשים.
|
תאריך:
|
23/12/2006
|
|
|
עודכן:
|
23/12/2006
|
|
סיני גז
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
לסיני גז
|
23/12/06 20:53
|
|
2
|
|
דב בינדר
|
23/12/06 22:51
|
|
3
|
|
יעקב הדג
|
24/12/06 07:31
|
|
4
|
|
יצחק א.
|
24/12/06 08:59
|
|
5
|
|
ofermargolin
|
24/12/06 10:08
|
|
6
|
|
Gillian
|
25/11/07 18:20
|
|
בכירים בישראל, פוליטיקאים ואנשי צבא, תומכים בשחרורו מהכלא של מרוואן ברגותי, מבכירי תנועת הפתח, במסגרת עסקת חילופי שבויים בין ישראל לחמאס. מנהיג מפלגת יחד-מרצ טוען, כי ברגותי הינו מ"מובילי המחנה הפלשתיני הרוצה בשלום". שחרורו, סבור ביילין, "יאפשר לו להוביל את הפלשתינים לקראת הסדר היסטורי עם ישראל". לדברי ביילין, "ברגותי הוא גורם חיובי וממתן. המשך החזקתו במאסר היא נזק גדול למי שרוצה להגיע להסדר עם הפלשתינים. הדור שלו הוא התשובה לחמאס ולכן יש ללכת בדרך החוקית ולתת לו חנינה של הנשיא".
|
|
|
חודשים קשים עוברים על משטרת מחוז תל אביב והעומד בראשה, ניצב דוד צור. התקפות שלוחות רסן של עיתונאי פלילי, בוקי נאה, אשר מנצל את דפי ידיעות אחרונות, כדי לנהל מלחמה פרטית מול מערכת שהזינה אותו שנים ארוכות, מערכת שיום אחד החליטה: עד כאן! חציית הקווים האדומים במערכת יחסים מקצועית בין משטרה לעיתונות אינה באה בחשבון.
|
|
|
בעלי מקצועות חופשיים נזקקים לארגונים מקצועיים שירכזו את הטיפול בנושאים מקצועיים ולשם ניהול מאבקים על אינטרסים החיוניים להם. דומני, כי למעט לשכת עורכי הדין ארגוני בעלי המקצוע האחרים פועלים על בסיס וולונטרי (למעט הסמכת חברים למקצוע ושיפוט משמעתי) והחברות בהם אינה חובה חוקית. אף על-פי כן מקיימים ארגונים אלו מאבקים מקצועיים בהצלחה לא מבוטלת. כמו כן, הארגונים הללו מקיימים פעילות רווחה, יוזמים כנסים והשתלמויות, מוציאים לאור ביטאונים וספרות מקצועית, ממש כפי שעשתה הסתדרות עורכי הדין בטרם הפכה ללשכת עורכי הדין ב-1961.
|
|
|
השופטת דורית ביניש מונתה לכהונת נשיאת בית המשפט העליון לפני כשלושה חודשים, במקום אהרן ברק שפרש עם הגיעו לגמלאות. רבים וטובים שסברו כי ביניש אינה מתאימה לתפקיד, ייחלו, בכל זאת, כי משמונתה - היא תתעלה ותנהג כמתחייב ממעמדה החדש. אך כבר עתה אנו רואים, כי ביניש, היא ביניש, חוזרת מהר מאוד לסורה: מניפולציות וניסיונות מכוערים לקידום מקורבים. כל זאת ללא עכבות ותוך חריגה מכללים בסיסיים. ביניש מצפצפת על כ-ו-ל-ם. כמעט כרגיל.
|
|
|
שרידי השואה שסייעו בהקמת המדינה ובביסוסה ושיקמו את המשפחות שאתם חלק מהם, הולכים ומפנים את הבמה. זכותם וחובתם של בני הדור השני והשלישי של הניצולים ליטול על עצמם את חריתת התודעה של הפרק המפואר של תקומה- פרק שטרם נכתב.
|
|
|
|
|
|
איתמר לוין
השופט ליאור גלברד שם לב לכל פרט בדיוני חדלות פרעון, גם כאשר יש הסכמות בין הצדדים, ודוחה בקשה חסרת בסיס לקיים דיון בדלתיים סגורות. חבל שהוא אינו מקפיד על עמידה בזמנים וכך נוצר על הב...
|
|
|
דוד חרמץ
עדויות של אנשי הוראה, כמו גם הורים לתלמידים במערכת החינוך הממלכתית, מובילות למסקנה: הרוח הפרוגרסיבית העיפה את לימודי מורשת היהדות מתוך אוהלי הלימוד של התלמידים החילונים אותה רוח ...
|
|
|
הרצל חקק
נאבק למען ספרות שביסודה ערכים אנושיים זכה בפרסים רבים על הישגיו הספרותיים: פרס ראש הממשלה, פרס ברנר, עיטור ההתאחדות הבינלאומית לספרות נוער בברלין, פרס רוטרי ועוד
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|