על דמוקרטיה, אוליגרכיה ו"סחבקיה"

בבחירות המקדימות למערך בשנת 1999 השתמשו בטופס בו היו מצוינים 26 שמות. ניתן היה לבחור בין 9 ל 11 נבחרים (יותר מ 11 ופחות מ 9 הוא טופס הצבעה פסול) בנוסף חובה היה לבחור חמישה שמות בשקלול של שליש לכל אחד כלומר אדם יכול היה להצביע ל 11 אנשים ולעוד חמישה בשקלול נמוך יותר . ניתן לבחור גם מ 11 השמות שנבחרו מבין ה 11. מספר הקולות לכל טופס היה לכן חייב להיות לכל היותר 12 ושני שליש. מספר הקלפיות היה 530.

בבוקר שלאחר הבחירות דווח ש 73% מהקולות נספרו והתוצאות הן:
מ-71,245 טפסים נתקבלו 808,631 קולות (לכל טופס לכל היותר 12.66 קולות) ממוצע של 11.35 לטופס. בתום הספירה היו 97,934 טפסים ו1,168,352 קולות בממוצע של 11.93 לטופס (מכסימום 12.66 זוכרים?) עד כה זה נראה בסדר נכון?

נחום שחף להלן נחום, "הולמס", שחף, שחקר את הנושא, בעזרת מחשב 4 פעולות וראש, בדק את ההפרש בין 73% ל-100% מהקולות וקיבל שההפרש של 359,573 קולות יצא מהפרש של 26,689 טפסים ומכאן בחילוק פשוט (כיתה ד') מצא שטופס ממוצע קיבל 13.47 כשהמכסימום להזכירכם הוא 12.66. משהו הסריח לאפו האנין של נחום. נחום לא הסתפק בעובדה זו שמצביעה על זיוף בעליל אלא ירד לחקר שורשי הזיוף.

נחום טרח ובדק את תוצאות 530 הקלפיות ומצא בכמה קלפיות, שהתוצאות היו דומות לגרירת טור ב-EXCEL כלומר טפסים זהים לחלוטין לכל הנבחרים ובניהם גם סופה לנדוור אך לא אדיסו מאסלה. כמו כן בקלפיות "נבחרות" אלו שיעור ההצבעה היה 97% גבוה מאחוז ההצבעה לאסד בסוריה או לסדאם בעירק!!!

ממצאי נחום פורסמו "במקור ראשון" ובתגובה לקריאת הכתבה שלח יניב נקדימון ב-1 לאפריל 2000 תלונה לתת ניצב מירי גולן ראש היאח"ה. התשובה לא איחרה לבוא ונשלחה כבר ב 9 לאפריל 2000: "במכתבך שבנידון בעניין הזיופים בפרימריס (בחירות מקדימות מירי - עברית!!) של מפלגת העבודה אין תשתית ראייתית לפתיחה בחקירה ולכן לא תפתח חקירה בנושא

לידיעתך

תת ניצב

מירי גולן"



במעריב מה 31 למרץ 2000 ציטטו מנחם רהט וירון לווין את דובר מפלגת העבודה: "הטענות לזיופים נבדקו ע"י וועדה בראשות השופט (בדימ.) חיים שפירא ונמצאו בלתי מבוססות" חברי ה"סחבקיה" לא טרחו לאמת והאמינו לדובר - השקרן.

נחום לא התעצל וכהרגלו כחוקר טוב הרים טלפון לכבוד השופט (בדימ.) ואחרי שיחה עימו ביקש תגובה בכתב, שנתקבלה ב 5 לאפריל 2000. להלן החלק החשוב בתגובה:"...

ה. מעולם לא היו וועדה או גוף או מוסד בראשותי או בחברות שלי בו, שבדקה את תוצאות הפריימריז, את הספירה וכיו"ב.

ו. מעולם לא הייתי חבר או יו"ר של וועדה או גוף או מוסד שבדקו את תוצאות הפריימריז, את הספירה וכיו"ב" ...."


בקיצור במקרה מפורט זה ניתן לראות חלק ממרכיבי ה"סחבקיה":

1. תת ניצב מירי גולן - שידעה וקברה

2. היועץ המשפטי לממשלה - שידע ושתק

3. אהוד ברק - שידע ושתק

4. המזכיר של אהוד ברק, יצחק הרצוג שידע ושתק (זכות השתיקה - זוכרים)

5. דובר מפלגת העבודה - שידע ושיקר.

6. העיתונאים - שלא תיחקרו.

לאדיסו מאסלה לא היה כוח להילחם ב"סחבקיה".

_____________

דמוקרטיה - "דמוס" = עם "קרטוס" = שלטון

אוליגרכיה - שלטון בידי תקיפים אחדים (מילון אבן שושן)

תמיד אומרים לנו שדמוקרטיה ומשק חפשי זה המשטר הטוב ביותר ממש כמו, ששלום עושים עם אויבים. מתברר כיום, ששקר שנאמר פעמים רבות ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות לא הופך לאמת גם אם הוא נאמר על-ידי נשיא בית המשפט העליון. נראה שנשיא בית המשפט העליון, ראשי המשטרה, היועץ המשפטי, שרים, ופקידי ממשלה ואוצר וחבריהם לתפקיד ולחוג החברתי מהווים אוליגרכיה מצומצמת של פחות מ 1000 איש השולטים במדינה, בכלכלתה,בצבאה ובתקשורת שלה. נכנה אוליגרכיה זו בשם החיבה "סחבקיה" להלן.

ה"סחבקיה" בעידוד מספר ניכר של אקדמאיים, שגם להם יש סיכוי טוב להתקבל ל"סחבקיה" פיתחו תיאוריה על הפרטה. הפרטה זה טוב לדמוקרטיה (קרי ל"סחבקיה") למה כי מפעלים ממשלתיים עוברים לציבור (קרי ל"סחבקיה"). רוב הבנקים מאז ומתמיד היו פרטיים ומנהליהם היו לכן שייכים ל"סחבקיה". גליה מאור שהייתה מפקחת על הבנקים, שרימו אותנו, להלן "הציבור" הצטרפה אחרי כן ל"סחבקיה" ומנהלת כיום את בנק לאומי. תמורת שותפות לעושק הקופה שלנו להלן "הציבור" קיבלה כרטיס חינם ל"סחבקיה". תביעות משפטיות על גניבת כספים על-ידי חברות תקשורת גדולות בבעלות ה"סחבקיה" נענות על-ידי בית המשפט בדחייה וע"י המשטרה כחוסר עניין! ל"ציבור" - (אנחנו).

בהפרטת בזק היה צריך לחלק לנו, להלן "הציבור" את מניות החברה שאותה אנו נציע למכירה לגד זאבי או לכל המרבה במחיר. אנו כציבור לא היינו נותנים אשראי והיינו רוצים את הכסף על המקום כדי לגמור את החודש. אך ה"סחבקיה" חשבה אחרת ונתנה לזאבי אשראי ענק מהבנק בבעלות ה"סחבקיה" והעבירה כסף מכיס לכיס. מכיס הבנק לכיס השלטון-"סחבקיה". מנהל מקרקעי ישראל מוכר לנו-לעם היהודי-ל"ציבור" אדמה שנקנתה בכסף ובדם בשבילנו, לא בשביל ה"סחבקיה", במחיר מפולפל.

ה"סחבקיה" טורחת השכם והערב לספר לנו באמצעות התקשורת שבבעלותה על הציבור קרי אנחנו ש"הציבור רכש מניות", "הציבור" קנה דירות בקנדה ובמנהטן" אך למעשה "הציבור" הוא ה"סחבקיה".

ה"סחבקיה" מחברי שמעון פרס, התעשיינים שהעבירו את עסקיהם למצרים, שם עלות כל הפועלים במפעל כעלות פועל יהודי יחיד ושם אין שביתות או ועד עובדים, מסבירים לנו שאין אנטישמיות במצרים ושאין הברחת נשק מאסיבית באישור הממשל המצרי לרצועת עזה ושאין כל בעיה עם המצרים, לא עם העם הפשוט ולא עם האליטות.

אותה "סחבקיה" לא דואגת לבעיות האמיתיות של העם וממש כמו במדינות ערב שם בגלל צרכים פנימיים יוצאים למלחמות גם אצלנו ה"סחבקיה" מפנה את הזרקור לעבר הטרור ולנפגעיו, גורם שולי בתמותה בארצנו, לפני תאונות עישון (5000) ותאונות דרכים (500). אותה ה"סחבקיה" מוכרת אוכל ושירותים לרשות הפלשתינית, גורמת הטרור, אך על זה אמצעי התקשורת שברשותם לא מדווחים, מהלך שמבוצע בחשכה תקשורתית מוחלטת.

ה"סחבקיה" מעבירה כספים לאוסף הטרוריסטים המרצחים אך אמצעי התקשורת שברשותם לא מדווחים לנו על כך. ה"סחבקיה" שיחררה אלפי רוצחים ונשיא בית המשפט העליון לא התערב במהלך פוליטי שבוצע בניגוד לכל חוק "דמוקרטי" ובניגוד להפרדת הרשויות אותה הוא כה מוקיר. אותם אמצעי התקשורת של ה"סחבקיה", שהראו לנו השכם והערב על "ציפור בננה" ועוד פשעים נגד האנושות של נתניהו (מתנות זוכרים?) הצניעו באותם ימים ממש מכירה פומבית של מתנות שקיבל יצחק רבין.

ה"סחבקייה" טורחת השכם והערב להזכיר לנו שוב ושוב על הדמוקרטיה ועל שלטון העם. מסבירים לנו גם על האמצעים האכזריים שיש לנקוט נגד מתנגדי הדמוקרטיה כדי למנוע הישנות עליית הנאצים במהדורה חדשה. כך הוסבר לנו על ההתקוממות בוואדי סליב בשנות החמישים וכך הוסבר לנו על הפגנות הענק שייזם פייגלין נגד חלק מה"סחבקיה". ממש כמו בסין אם נסכן את ה"סחבקיה" היא תיכנס בנו בכל הכוח, "תשבור לנו את העצמות" (מורשת רבין), "תרסק אותנו" (מורשת ברק) ו"תכסח אותנו" (מורשת מצנע). יעזרו להם כמובן היועץ המשפטי, פרקליטת המדינה וראשי המשטרה, ואיך לא? התקשורת, ללא כל עיכוב ודחייה ממש כמו בסין.

חברה אנחנו לא דמוקרטיה אנחנו כמו דמוקרטיה, כמו המשפט האלמותי מהסרט גבעת חלפון אינה עונה "...זהו הים המכונה תיכון וזוהי ישראל המכונה מדינה..."