הויכוח על הכנסת המשקיע לתנובה יוצר כר נרחב לדיסאינפורמציה ומסע הפחדה על "העתיד השחור" שמצפה לכולנו לאחר שתנובה תהיה בשליטת גורם אחר. המחלוקת לכשלעצמה היא לגיטימית, אבל על כולנו לבסס את עמדותינו על עובדות אמיתיות בלי להגרר לאמירות חסרות ביסוס.
כמנכ"ל משרד החקלאות חתמתי בנובמבר 1998 על מסמך הרפורמה בענף החלב שמעגן במסמך משפטי את המדיניות הממשלתית ביחס לקביעת מחירי החלב, אבקות חלב, המכסים על היבוא ומכסות היבוא. הרפורמה אינה הצהרת כוונות, אלא מסמך בעל תוקף מחייב, עליו חתומים יחד איתי אגף התקציבים, חשב משרד החקלאות ומועצת החלב.
הרפורמה בענף הרפת קובעת את הנוסחה לחישוב מחיר המטרה אותו מקבלים הרפתנים מהמחלבה. המחיר נקבע על-פי סקר עלויות הייצור שעורכת מועצת החלב בפיקוח משרד החקלאות ומשרד האוצר ובהשתתפות נציג יצרני החלב. עוד מגדיר מסמך הרפורמה את גובה המכס החל על יבוא אבקת חלב ועדכונו השוטף.
תנובה אינה מוזכרת במסמך הרפורמה ולו פעם אחת. היחידים שיש להם נגיעה לקביעת מחיר המטרה והיבוא הם משרדי הממשלה, מועצת החלב והיצרנים. לכן, הכללים על פיהם פועל ויפעל ענף החלב אינם נתונים לשגיונות של מי שיהיה בעל השליטה בתנובה. הויכוח על זהות המשקיע שיכנס לתנובה יכול להימשך - אבל בלי לזרות בהלה בקרב ציבור הרפתנים.
הרפורמה בענף הרפת היתה הבסיס למהפיכה האדירה שעברו הרפתות בשנים האחרונות. הממשלה השקיעה בשנים אלו מאות מיליוני שקלים בפיתוח הענף, מעל ומעבר למה שהושקע בכל ענף חקלאי אחר - וטוב שעשתה כך. הרפורמה תרמה לכך שענף החלב בישראל הוא תחרותי בקנה מידה עולמי ומהווה דוגמה לחיקוי במדינות אחרות. מי שמנסה להציג את יצרני החלב כחלשים ופגיעים מפחית בערך הענף ובעוצמתו.
האם ביבי יודח? 
