ארגוני המורים העל יסודי והיסודי יצאו לאחרונה למאבק על עידכון שכרם, על עידכון המערכת החינוכית מבחינה מערכתית, הבקשות הן אלמנטריות: כיתות קטנות, מורים בעלי הכשרה מתאימה שיזכו לשכר הולם. במאמר הבא אציג תמונה שאינה קשורה למערכת החינוכית בלבד אלא קשורה לפני החברה בכלל.
אין לנו כעם להתעלם מן המערכת החינוכית, המערכת החינוכית היא בסיס חיינו. ממנה יוצאים האזרחים העתידיים של המדינה. כדי ליצור אזרחים תקינים במדינה מתוקנת צריך לדעתי שני דברים, ראשית מדינה שיש בה מערכות חיים כמו בית מחוקקים, מערכת הגנה כמו צבא ומשטרה, מערכת שופטת וכמובן אזרחים שמתפקדים במדינה במקצועות שונים, גם במקצועות שיש בהם עבודת כפיים ולא רק מקצועות היי-טק או מקצועות חופשיים.
התקינות של המדינה צריכה להתקבל גם מתוך הדגמה ראויה של כל בעלי התפקידים המוצבים בנקודות המפתח בחברה. השקיפות לה אנו זוכים בימים אלה לא מציגה את המדינה במקום גבוה מבחינת ההגינות ואין במדינה את הדוגמה שאליה צריכים לשאוף האזרחים. שחיתות פשתה בכל חלקה טובה, שחיתות בכל אושיות החברה מעוררת לחשוב שאנו לפני קריסה או להבדיל לפני תקוות גדולות. אם נשכיל לתקן את המוסדות השלטוניים בצורה אמיתית נוכל לקבל מדינה מתוקנת בה כל אזרחיה חיים את החיים הנכונים. זהו מאבק אמיץ להשגת מטרות נעלות, מטרות ייצוב השלטון תוך מהלכים כואבים של ניקוי האורוות.
שנית, המערכת החינוכית במדינה צריכה להיות מערכת מעודכנת שיש בה הפקות לקחים על סמך העבר. אין טעם לעצום עיניים באשר למה שהתרחש במערכת החינוכית בעשורים האחרונים. המערכת צריכה לעבור שינוי מהותי ולא רק בכיוון שדורשים ראשי ארגוני המורים, אלא בכיוון ההופך אותנו גם לעובדי כפיים. כן, היום אנו כחברה נהנים מהתוצרים שסיפקה לנו המערכת החינוכית, בסוף המאה העשרים עברה המערכת החינוכית מהפכה שהמיתה ומוטטה את עבודות הכפיים, וכך המדינה בשיתוף פעולה עם המערכת החינוכית הפכה צעירים רבים לפרזיטים.
כיצד הדבר נעשה? המערכת החינוכית עודדה בכל מיני מהלכים השגת תעודת בגרות לכל ילד בארץ. כמובן, שעידוד השגת תעודת בגרות עדיין נתפס בעיני כמטרה נעלה אולם לצד השגת תעודת בגרות מחקה החברה מערכת קיימת בת מאות שנים של הערכה לעובדי הכפיים. האיכרים, עובדי עבודות הכפיים, הפכו נחותים, עובדי הניקיון הפכו נחותים עוד יותר. עבודות מסוימות הפכו בזויות יותר משהיו. עבודה באשר היא כבר לא נחשבת. עבודה המכבדת את בעליה כבר אינה נחשבת. דור הפרזיטים לא מוצא את עצמו שנים רבות לאחר סיום הלימודים, כיוון שנטעו בו תחושות שאין בהן היגיון. מבחינת המציאות מותר לתת לכל אדם תקווה להשכלה גבוהה. השאלה האם התקווה להשכלה גבוהה יכולה לפתור את הבעייתיות שנוצרת בתום התהליך.
במהלך התהליך הרסו במערכת בצורה שיטתית מקצועות לימוד שהוגדרו שנים רבות כמקצועות כפיים: טבחות, ספרות, מכונאות רכב, מכאניקה עדינה, מכשירנות, הנהלת חשבונות, צילום, פקידות, נגרות חשמלאות, דפוס, ניהול כספים.
המערכת החינוכית שמה דגשים מוגזמים על הנחלה תרבותית ולא על כישורי חיים. מובן, שיש מקום לכבד את ההנחלה התרבותית כי בזה מותר האדם מן הבהמה, אולם השאלה היא אם עידוד בלתי מבוקר של מקצועות ומסלולים עיוניים לא הופכים אותנו לחברה של "לופט געשפט"? בעקבות פריחת ההשכלה הגבוהה ופתיחת מכללות רבות, נוצרו בחברה הישראלית קטבים בלתי הגיוניים של רוכשי השכלה, שרכשו השכלה אך לא רכשו עבודת כפיים. גידלנו בלא שרצינו המון פרזיטים. המון אנשים שלא רואים את עצמם כאלה, החינוך יצר אשליה. אם מוצאים כיום כמעט בכל בית מישהו שלומד במסלולי המכללות ועובד בעבודות סטודנטיאליות בצורה בלתי מבוקרת ולא מתחיל לחיות את חייו, הקמנו לנו חברה שאינה חיה. אם יש אנשים שפוסלים עבודות כי אינן מקושרות לעסקי האוויר וגם אין להם הכשרה מתאימה, יצרנו דור בטלן. ואם לא נשנה זאת בהקדם נקרוס כולנו כחברה.
בית הספר במתכונתו הנוכחית מטפח אשליה לציבור הרחב. הוא אינו מוציא אדם לחיים. הוא אינו מעניק לו כישורי חירות בחיים אומנם הוא מנחיל לו תרבות של האנושות ועוסק בהנחלת המסורת, אך לא ממונה על כישורי החיים של התלמיד. הורים תובעים מן המערכת את מה שהיא מגישה להם. הציבור רובו בולע את הסיסמאות החינוכיות החדשניות המטפחות את הפוטנציאל הגלום בתלמיד ולמעשה מטעה אותנו כמקבלי שירות.
כאשר מעודדים תלמידים ללמוד לקראת מבחני בגרות ולא מלמדים אותם מהם ערכי החיים, כמו למשל ערך עבודת הכפיים כמו עבודות חקלאיות, אנו מגדלים דור שאינו רואה במקצועות מסויימים את ייעודו. זכור לי בילדותי קטיף בפרדס. כיום לא מוצאים תלמידים שיצאו לקטיף בשדה או בפרדס. המלאכות הללו לא תחשבנה כמלאכות ראויות. השאיפה היא לעבוד מול מחשב. בעולם מתורבת כפי שמשדרים לנו המסכים, התרבות נשענת על רובוטים בדמות מחשבים או באמצעות מכשור רב שמסלק את עבודות הכפיים אבל הופך אותנו כחברה לבלתי מתפקדת. הניוון הזה הוא ניוון של כל המערכת.
כדי להשיב את הערכים הנכונים לעולם צריך להשיב מסלולים שנכחדו מן העולם, כמו כלכלת בית ותפירה. המיומנויות הללו הפכו להיות למבוקשות בתוכניות בידור. אופנתי לקשט תוכניות טלוויזיה באמצעות שף צעיר ומדופלם אולם אין כמעט בתי ספר תיכוניים שיש בהם הכשרה מקצועית לתלמידים תיכון. אין הכשרה כזאת כיוון שהיא נחשבת לנחותה. אם מציבים בפני התלמידים בתיכון אפשרות להשגת תעודת בגרות בלא רכישת מקצוע יוצרים אשליה. בתי ספר מקצועיים נלחמים כיום להפוך ליותר עיוניים כיוון שתדמית של בית ספר מקצועי ממעיטה בערכו של בית הספר.
גם הורים נלחמים בעבור ילדיהם במאבק להשגת תעודת בגרות, תעודה שיש בה לפעמים הטעייה כי כאשר ההישגים שהיא משקפת אין בה כדי להבטיח כרטיס כניסה לאוניברסיטה יוצרים חממה לקראת קורסי ההכנה לאוניברסיטאות. מעט תלמידים יוצאים מן המערכת החינוכית כשהם מתאימים באופן אבסולוטי למערכת האוניברסיטאית. כדי להתאים את התלמיד למערכת הבאה יצרה החברה מערכות תומכות שמגבות את האשליה. מכונים שתומכים מבחוץ גם במערכת החינוך וגם באוניברסיטאות. המדינה טיפחה באופן בלתי הגיוני כפי שקורה במערב את התרבות ההישגית, כאשר לרוב ההישגיות היא סך הכול הישגיות שאין בה תרומה לערכי החברה.
אם נשמעים כעת קולות הקוראים לצמצום המכללות בשל האינפלציה בלתי מתקבלת על הדעת במקומות להשכלה גבוהה, ניתן להבין שהשינויים המהותיים שעברה מערכת החינוך בהתרמת ההשכלה והפיכת כולנו לבעלי תרבות ובעלי השכלה, הפכו רבים בינינו לחסרי מקצוע. הפכו חלק מאיתנו לנכים מבחינה תעסוקתית. גם אלה שאינם מצליחים להגיע להישגים בהתאם לרף שהציבה החברה מנסים לחקות זאת בדרכי רמייה כאשר הם משיגים תעודות אקדמיות בתוך מכללות שמעניקות תארים לאחר שעוסקים בעסקי אוויר. האם אין כאן הטעייה של הציבור?
אולי אלה תחלואיה של החברה המודרנית ואין מנוס מפניהם. ואולי יש מקום להשיב חלק מערכי העולם הישן לטובת שיקום עולמנו בעתיד. צריך לעודד עבודות כפיים גם מבחינה כלכלית ולטפח מקצועות שאין הם מקצועות הצווארון הלבן. גם חנווני הוא מקצוע. גם עגלון וגם זבן. לא רק עורך דין או עובד היי-טק. חפשו לי סנדלר ברחוב הקרוב. בדרך כלל הוא עולה מחבר העמים ויש לו דוקטורט בסנדלרות והוא בטוח אינו בוגר המערכת החינוכית שלנו. והוא אינו מתבייש במלאכתו!
