הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
מאמרים
ראשי  /   תרבות 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
האיתות של בכירי הבנקים
29/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
שתי מדינות
29/08/2017   |   יונה ג'רמי בוב
 
 
 
גולדה חשבה להתאבד
29/08/2017   |   עמי דור-און
 
 
 
אי אכיפת חוק האוסר כניסה למים בחוף בת"א
29/08/2017   |   אלי אלון
 
 
 
ארה"ב חוזרת לגוונטנאמו?
29/08/2017   |   אריאל י' לוין
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
הספד לגילה אוריאל

בלפור חקק, יו"ר אגודת הסופרים העברים בישראל, סופד לגילה אוריאל (אולגה שטאם), משוררת, עורכת ומתרגמת, המזכירה המיתולוגית של מאיר דיזנגוף, שנפטרה ביום ראשון 14 בינואר 2007 והובאה למנוחות בבית העלמין נחלת יצחק ביום שלישי ה-16 בינואר

▪  ▪  ▪
קהל יקר, בני משפחה אבלים,

אנו מוליכים היום לבית עולמה את המשוררת גילה אוריאל, אולגה שטאם בת סופיה, זכרונה לברכה. כולנו כאן, כל מוקיריה, אוהביה ושוחרי שירתה.

בבואנו אל בית החיים, כואב להיווכח בכל פעם שהכול שב אל העפר, והאדם מותיר אחריו בעולם רק את מעשיו. גילה אוריאל הותירה את מעשיה. נתן יונתן כתב פעם:

חופים הם לפעמים געגועים לנחל
ראיתי פעם חוף שנחל עזבו
עם לב שבור של חול ואבן
והאדם - גם הוא יכול להישאר
נטוש ובלי כוחות
ממש כמו חוף.

אכן, לא פעם אתה חש כאב על האנשים הבודדים. אך גילה אוריאל גם בבדידותה תמיד היתה עטופה בחברתם של אנשים קרובים. גם בחוליה היא לא ננטשה והיו מי שסעדו אותה בימיה האחרונים. ובמותה, הים שר את שיריה. וגם אנו נקרא בהם.

היא נולדה בקרקוב (פולין) כאולגה קרנגל (בת אוסקר), אך אימצה את שם משפחתו של אביה המאמץ שנשא לאשה את אמה. היא עלתה לארץ כאולגה שטאם, אך עברתה את שמה לגילה אוריאל מתוך הזדהות עם התחייה העברית ולאות הנצחה לדמותו של אחיה האהוב אוריאל שטאם שהתנדב לצבא הבריטי ונהרג בשירותו במצרים.

כל חייה של גילה אוריאל היו געגועים לקרובי משפחה, ליקיריה שנפלו - האח והדודן, מאבק תמידי להפוך את הכאב והמצוקה לכוח של עשייה בלתי פוסקת. הסבל שחוותה היה לה לתחנת כוח. למעיין של יצירה. ביאליק כתב:

היה איש - וראו איננו עוד. ועוד הוא אומר: קודם זמנו מת האיש ושירת חייו באמצע נפסקה. ואנו נאמר זאת על גילה: היא הלכה לעולמה בת 94, אך שירת חייה באמצע נפסקה. היא תמיד היתה באמצע העשייה, באמצעו של חלום חדש שעליה להגשים.

גילה היתה שופעת יצירה ותמיד בעיצומה של עשייה, וכל העת הוכיחה כי כוחה רב לה למרות גילה. היא היתה אחת החלוצות במאבק לזכויותיה של האישה היוצרת, והקדישה משאבים להעלות את הנושא לסדר היום ולהעניק פרסים לנשים יוצרות בקרן ויצ"ו לאשה היוצרת. כך יסדה גם את ההוצאה לאור "בת קול" עם המשוררת עדנה מיטווך מלר, תיבדל לחיים. גם כאן מגמתה של גילה היתה לטפח נשים יוצרות. תמיד הביעה רצון להמשיך ליצור, להמשיך לערוך, להמשיך להיאבק למען קרנה של האשה היוצרת ולהפיק אנתולוגיות מרשימות על יצירת נשים.

גילה שיקפה באישיותה ערכים אציליים שרגילים אנו למצוא בבני הדור הקודם, ענווה ואצילות מידות טובות, חברות אמת. בפרקי אבות כותבים חכמינו: זה ספר תולדות אדם. ואכן תולדותיה של גילה הם עצמם ספר, והם מקפלים בתוכם את סיפורה של העיר תל אביב. אין זה מקרי שהיא בוגרת של הגמנסיה העברית הרצליה, שעם ייסודה הפכה לסמלה של אחוזת בית, לסמלה של תל אביב העיר העברית. גילה תיזכר תמיד כמזכירה המיתולוגית של מאיר דיזנגוף ראש העיר הראשון, וליוותה אותו בעבודה מסורה ומתוך דבקות במטרה והערצה לפעלו ולדמותו.

ספריה זכורים לנו כפינה קטנה של נוסטלגיה וכתיבה רומנטית אמיתית. הספר "ערגה" שהוקדש לשירה, "שלושה דורות" שבו פרסה לפנינו את הסאגה המשפחתית, ו"ימים של זהב" תיעוד העיר תל אביב בפרוזה ובשירה. יצאו לאור גם קובץ סיפורים קצרים "צחוק הגורל", ואנתולוגיות של תרגום "פנינים משירת העולם". משורר אהוב עליה ביותר היה היינריך היינה והיא התמסרה שנים רבות לתרגום שיריו. ואלה רק מקצת מספריה. אני שמח שזכינו להעניק לה מטעם אגודת הסופרים העברים את התואר "יקירת קסת הזהב" לפני שבועיים ימים.

מי שקורא את תולדות חייה רבות הפעילות והתפקידים של גילה אוריאל מתרשם ומגלה כי מדובר בספר חיים של אשה רבת פעלים. כל חייה אכן היו ספר תולדות אדם, והיום הזה, שבו אנו מוליכים אותה לבית עולמה הוא היום העצוב לכולנו, הוא היום שבו תם ונשלם הספר.

הספר הזה לא יישאר בקרן זווית, עוד נדפדף בו, עוד נתבונן בו, עוד נקרא בשיריה,בתרגומיה, בספרי הזכרונות שלה, כי שם מצויה רוחה. מתוך כל הדברים שכתבה מתגלה עתה דמותה באור יקרות. כל מה שכתבה הפך עם מותה למגילת חייה, ועתה היא נאספת אל מגילה זו.

גילה אוריאל היתה לרבים דמות מופת. דוגמה לדורות. שנים רבות היא הקדישה להדרכה, לחינוך, לבני נוער, כי ידעה כמה חשוב העיצוב של הדור הצעיר, וכמה חשוב היה להקדיש חייה לחינוך כדי לעצב דורות של תלמידים.

גילה רכשה את שמה בעשייה, ביצירה ובאהבת האדם שבה. היינריך היינה כתב פעם בעצב שיר שבו חשש כי ישכחו אותו לאחר מותו:

שיר הם לא ישירו
וקדיש הם לא יגידו, לא ישירו
ביום האזכרה לי.

את גילה היוצרת האהובה על כולנו לא ניתן לשכוח. ואת שיריה נשורר ונקרא, כי הם זכרונה. חכמינו אמרו: "אין עושים נפשות לצדיקים, דבריהם הם זכרונם". וזה דינם של המשוררים. שיריה של גילה הם זכרונה. אסיים בשיר שכתבה גילה אוריאל:

אובדן
אחת אחת נעלמות מנוף חיינו
דמויות- יקר נאהבות
שהכרנון לאורך כל ימינו
בשנים טובות וכאובות.
כמו עלי שלכת טרופה
נושרים סביב לבבות
וכמו עצים קורסים בסופה
נגדעות אהבות.
שדרת חיינו הדואבת
נותרה ללא אהבה
ורוח אבל דובבת
מלות של תפילת אשכבה.

גילה אוריאל, אנו נפרדים היום ממך. זכרך, גילה, לא ימוש מלבותינו, וחשוב שנפעל כולנו להנחיל את זכרך ואת פועלך לרבים.

תאריך:  18/01/2007   |   עודכן:  18/01/2007
בלפור חקק

מועדון הבלוגרים עוקבים: 37לקבלת רשימות בלפור חקק לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
הספד לגילה אוריאל
הודעות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
אוריאל צנעני
20/01/07 13:38

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
לאחר מלחמת לבנון כשנתגלו הכשלים היה ברור שרבים ילכו הביתה. כיום, הממשלה והעומדים בראשה מתעסקים בשרידה ובטח לא בהנהגה. לאחר חצי שנה אנו מתחילים לראות סדקים בתפקודה של הממשלה ובאמון שהציבור רוחש לה.
18/01/2007  |  אסף זגריזק  |  מאמרים
"בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וּכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי".
18/01/2007  |  דודו אלהרר  |  מאמרים
לכבוד
17/01/2007  |  יוסי עבדי  |  מאמרים
סופסוף זה מגיע: ראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט, יצטרך לשבת (שוב) מול חוקרי משטרה ולהשיב לשאלות. מבחינתו, מדובר במשחק של חתול ועכבר. עד היום העכבר אולמרט, הצליח לחמוק מהחתולים במדים. אלא שהפעם הוא עכבר מותש. נסראללה ואליהו וינוגרד, רוקנו אותו מאנרגיות. הוא חי בסרט. בטרם יירדם, מוחו מייצר הרהורים בנושא אחד: הישרדות. אחרי התפטרות הרמטכ"ל דן חלוץ, המשימה הזו יותר מסובכת.
17/01/2007  |  נרי אבנרי  |  מאמרים
בהיבט העשייה כשלה משטרת ישראל והינה חסרת יכולת להגן על האזרח התמים ורכושו. כישלונה של המשטרה הינו כישלונה של הממשלה, בהיותה האחראית העליונה.
17/01/2007  |  איתן גנור  |  מאמרים

פורומים
תרבות
כתבות מקודמות
צוות חדשות עולם
הביטוחים שיגנו על הכסף שלכם - המדריך למתחיל
אמריקן קומפורט
אל תתפשרו על כורסאות טלוויזיה
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט