רמון - אבי המפץ שהתנפץ

חיים רמון סיים אתמול את הקריירה הפוליטית שלו. למעשה ניתן לומר כי הוא עצמו נגמר. אין יותר רמון. חיים רמון הוא פוליטיקאי, וזהו. שום דבר לא מעבר לכך. אם יש אנשים שניתן לומר עליהם, מעבר להיותם פוליטיקאים, שהם גם מנהיגים, או מדינאים או בעלי שיעור קומה בתחומים אחרים, רמון לא נמנה עליהם. כל שנותר לו לעשות כעת בחייו הוא לשבת בצד ולחשוב על מה שעולל.

לא מעט אנשים במערכת הפוליטית בישראל מצטערים על מה שקרה לאיש. לזכותו של רמון ייאמר כי יש לו לא מעט ידידים בפוליטיקה. הוא אדם נחמד בסך הכול. אבל מבחינה פוליטית הוא כקליפת השום. אין לו ערך אלקטוראלי. הוא לא מעטר רשימות בכנסת, ולאיש זה לא ישנה אם הוא יהיה בעבודה או בקדימה או בכל מקום אחר. למל"ם. לא מוריד ולא מעלה. לא מועיל ולא מזיק.

כשקמה קדימה מיהרו הוא ואנשיו להכתיר אותו כאבי תיאוריית המפץ הפוליטי. אלא שלרמון כמעט ולא היה חלק במה שקרה בפוליטיקה בישראל. מה גם, שהמפץ שכן היה התברר כבלון שהתפוצץ. את קדימה הקים אריאל שרון. האבות המייסדים שלה הם אנשי פורום החווה. בלי שרון לא היה מפץ. בלי רמון, היה גם היה. ראש הממשלה הפופולארי עמד לאבד את ההנהגה בידי אנשי מפלגתו. נתניהו גבר עליו בכל הסקרים שנערכו בקרב מתפקדי הליכוד באותה תקופה. אנשיו של שרון לחצו עליו להקים מפלגה חדשה וכך לנסות לשמור את ההנהגה. חיים רמון אמר אז שהמערכת הפוליטית חייבת להשתנות כיוון שאין יותר הבדל מהותי בין ימין לשמאל וכי המפלגות הקיימות כבר לא נותנות מענה לפוליטיקאים. אבל שרון לא עשה זאת בגלל מה שרמון אמר.

מה שרמון אמר למעשה, משקף יותר מכל את פועלו של האיש. כשאמר שאין יותר הבדל בין ימין ושמאל, התכוון לעצמו. מבחינתו אין הבדל. כשאמר שהמפלגות הקיימות לא רלוונטיות, התכוון שהן אינן רלוונטיות עבורו. עבורו, הכוונה, לפוליטיקאי חסר האידיאולוגיה שכל רצונותיו מסתכמים בשרידות פוליטית. רמון הוא בהחלט כזה. המעבר שלו לקדימה, כמו מעבר של רבים מחברי הכנסת שהצטרפו למהלך, הוא בסך הכול סידור עבודה.

ולנשיקה עצמה. צריכים עזות מצח מאוד גדולה בשביל להודות שהייתה נשיקה אבל לא להודות שמדובר בהטרדה מינית. מבחינה פוליטית מטרידה יותר העובדה שתקיעת הלשון בפיה של החיילת הייתה ביום בו הצפון הופגז, חיילים נהרגו ונחטפו, מאשר ההטרדה המינית שהייתה כרוכה בכך. כשהרמטכ"ל ביקש למכור מניות באותו יום, צלבו אותו, ובצדק. אבל אפילו זה מתגמד לעומת קלות הדעת, הזחיחות הבלתי נסבלת שלא לומר נפשעת, שנקט רמון באקט העברייני שלו בדרך לישיבת הממשלה הדרמטית.

השאלה היא האם קדימה היא אכן מפלגת מפץ פוליטי כפי שמציגים אותה מייסדיה. ככל שחולף הזמן נראה שהתשובה לשאלה זו היא, לא. בסקרים העדכניים הולכת התנועה ומתרסקת. השבוע היא אף יורדת מרף עשרה המנדטים. יותר ויותר אנשים מתחילים להיות משוכנעים כי בלי אידיאולוגיה, אין הצדקה למפלגות. וזה בדיוק החטא הקדמון של המפץ הפוליטי. הוא נועד בראש ובראשונה לשרת את הפוליטיקאים, לא את הציבור. מי שהצטרף לקדימה הם סך הכול כמה פוליטיקאים חסרי בית, אקדמאים שרצו שינוי בחיים, ועוד כמה שאהבו את אריאל שרון והחליטו ללכת אחריו באש ובמים.