מונופול הוא מצב שבו לגורם מסוים יש שליטה בלעדית על תחום פעולה, מוצר או שירות. בתחום הכלכלה, הכוונה היא למצב בו יש מוכר אחד בלבד למוצר או שירות. המונופול מאופיין, לבד מהיותו בודד או כמעט בודד בשוק, גם בהיעדר חלופות נוחות, בשליטה במחירים ובחסמים המונעים כניסתם של מתחרים לשוק וערעור המונופול.
אם נביט סביבנו, נוכל לראות שפע מונופולים. לממשלה, לדוגמה, יש מונופול על הפעלת כוח, על גביית מסים, על חלוקתם, על מכסים, על הדפסת כסף, ועוד. גורמים אחרים הם מונופול מתוקף תקנות. למקורות יש מונופול על מערכת המים; לחברת החשמל על מערכת החשמל; לרשות הנמלים על הנמלים; וכן הלאה.
אחת הטענות הקבועות כמעט נגד מנגנון השוק החופשי היא שהוא סובל מכשל בדמות נטייה ליצור מונופולים. בתחומי שוק רבים, כך נטען, הופך גורם עסקי בודד לדומיננטי בשוק, ואחר־כך ממשיך לשלוט בו ולהכתיב את המחירים בו באמצעות שימוש באמצעים שונים.
על-פניה, זו נשמעת טענה הגיונית מאוד. מאליו ברור כי כאשר נוצר תחום שוק כלשהו, החברה הראשונה הפועלת בו היא בעלת שליטה של מאה אחוז בשוק. ניתן גם לראות מקרים רבים בהם חברה מסוימת, אפילו אם אינה הראשונה לפעול בתחום מסוים, מזנקת באופן מטאורי לעמדה בה היא הגורם הבולט ביותר בשוק. האם לא ניתן להניח כי מעמד הבכורה, מרגע שנוצר, מקנה לגורם שליטה מונופוליסטית באותו פלח שוק? האם לא נוכל להניח כי החברה יכולה לשמר את השליטה המונופוליסטית הזו לאורך זמן?
בשוק חופשי לא היה מקרה אחד בו הצליחה חברה ליצור ולשמר מעמד של מונופול
התשובה הפשוטה ביותר לתהיות האלו היא העובדה שבתנאי שוק חופשי לא היה עד היום אפילו מקרה אחד בו הצליחה חברה ליצור ולשמר מעמד של מונופול לאורך זמן. הסיבה העיקרית לכך היא שבתנאי שוק חופשי, הכניסה לשוק פתוחה. כאשר בכל רגע נתון יכולה לחדור לשוק חברה חדשה ולהציע חלופה, אין החברה בעלת המעמד הדומיננטי יכולה לשקוט על שמריה. היא יכולה לנסות לשמר את מעמדה הדומיננטי באמצעות שיפור מוצריה או הורדת מחירם, אבל לא שניהם בו זמנית. בלי שיפור מתמיד באיכות המוצרים או הורדת מחירם, היא תאבד את מעמדה הדומיננטי. אם היא תמשיך לשפר בהתמדה את איכות המוצרים ולהוריד את מחירים, היא עשויה לשמור על מעמדה הבולט, אך לא יהיה לה מונופול.
הדרך היחידה בה יכולה חברה ליצור ולשמר מעמד מונופוליסטי היא אם היא מקבלת סיוע חיצוני, המאפשר לה לשלוט במחירים או להציב חסמים שימנעו כניסתם של מתחרים לשוק. את הסיוע החיצוני הזה היא יכולה לקבל רק מהמונופול הגדול והדומיננטי מכולם—הממשלה.
סוג אחד של מונופול קבוע כזה יוצרת הממשלה באמצעות תקנות או חוקים. כלומר, היא פשוט אוסרת הקמת מתחרים לבעל המונופול. קל להבין כי אם אין לאף גורם רשות להקים תחנת כוח פרטית, איש לא יתחרה בחברת החשמל. דרך אחרת, מעט פחות בולטת וברורה לעין, היא באמצעות הענקת כספים ישירה ועקיפה לבעל המונופול, כך שלאף מתחרה לא יהיה כדאי להיכנס לשוק. סבסוד של גורמים מסוימים בשוק או קנייה מגורמים מסוימים בלבד, כאשר לממשלה מעמד של קונה יחיד או דומיננטי של מוצר או שירות (אוליגופול) הם דוגמאות טיפוסיות למצב כזה.
דוגמה שלישית, קשה לאיתור עוד יותר, היא באמצעות תקנות, חוקים ובקרות המעלות במידה ניכרת ומלאכותית את חסמי הכניסה לשוק. בדרך כלל, נטען כי התקנות השונות נועדו ”להגן על הצרכן.“ בפועל, הן נוצרות כמעט תמיד כדי לפגוע בצרכן וכדי לשרת גורם דומיננטי בשוק, שיש לו מהלכים בממשל. התקנות, ככלל, מעלות במידה ניכרת את העלות הנדרשת לפעולה בשוק, ומביאות לכך שרק גורמים מועטים יוכלו לפעול בו. מצב זה, בתורו, מהווה הצדקה להוספת תקנות נוספות, המצמצמות עוד יותר את ההתחרות ומעמיקות את הפגיעה בצרכן, וכן הלאה.
מדוע עושה זאת הממשלה? ברוב המקרים שולט מניע פשוט של כוח ונוחות
מדוע עושה זאת הממשלה? הסיבות רבות ומגוונות. לעתים, פועלים כאן אינטרסים פשוטים של ”שמור לי ואשמור לך.“ היום אני עומד בראש חיל הקשר והאלקטרוניקה שמזמין מתדיראן, מחר אני סמנכ“ל בתדיראן. היום אני המפקחת על הבנקים, מחר אני מנהלת בנק גדול, ראה ערך גליה מאור. במקרים אחרים, יש כוונות טהורות שפשוט לא ניתן ליישמן. אגפי הרוקחות ושירותי המזון והתזונה במשרד הבריאות, למשל, עושים מה שנראה להם עבודת קודש: בדיקה ופיקוח על איכות המזון, התרופות, הניסויים, המכשור והבדיקות בישראל. בפועל, הגופים הללו אינם עושים דבר מלבד העלאת עלויות התרופות ופגיעה בצרכנים. שני האגפים אינם מסוגלים לבצע בדיקות, ולכן הם מסתמכים כמעט באופן עיוור על הבדיקות שעורכות החברות המייצרות ממילא.
ברוב המכריע של המקרים, עם זאת, שולט מניע פשוט של כוח ונוחות. לממשלות, נוח יותר לפעול מול מספר מוגבל של גורמים, וקל הרבה יותר לשמור על כוח כאשר מספר האנשים שצריך לחלוק אותו עמם קטן יותר. קל ונוח יותר לגנוב סוסים עם עשרים בעלי הון גדולים, מאשר עם עשרים אלף קטנים.
הפתרון היחיד האמיתי לקשר הגורדי של ההון והשלטון, למונופולים בחסות המדינה שמרוששים את חיינו היא לא התערבות מוגברת של המדינה ”Fine Tuning“ שמטרתו אחת ותוצאותיו אחרות אלה נטילת כוחה של המדינה לסייע לאנשי שלומה, החזרת הכלכלה והחברה לאזרחים. זאת יכולה להיות נשיקת המוות האמיתית והסופית למונופולים.
