פעם, בימים טובים יותר, נהגו שופטים (בדימ.) כבוד בחבריהם המכהנים, במיוחד באלה המכהנים בבית המשפט העליון. פעם, כאשר התבקשו שופטים לשעבר להביע פומבית את דעתם על פרשה התלויה ועומדת להכרעת בית המשפט, הם מיהרו להסביר כי לא יאה ולא נאה הדבר, וכי כל זמן שהמשפט תלוי ועומד הם לא ידברו מילה.
עכשיו השתנו הנסיבות: ברחבי רחביה מסתובבים כמה שופטים (בדימ.), ובהם מישאל חשין ויצחק זמיר, המפטפטים בלי סוף. הם מדברים, מקשקשים, מביעים את עצבותם ומתראיינים בלי סוף, לערוץ 10, לערוץ 1, לערוץ 2, לרשת ב' ולגלי צה"ל גם. לעיתונים וגם לאתרי אינטרנט. הכל כדי להרביץ בנו, פשוטי העם, את ערכיהם. כל השומע עלול לחשוב (בטעות?), כי אינם סומכים על השופטים המכהנים בבית המשפט העליון, ולכן הם דוחפים את חוטמם; כי הם מבקשים בדיבוריהם "לסנדל" את השופטים הנכבדים; או למצער, כי הם מבקשים "להדריך" את ידידיהם בבית המשפט העליון, שאולי אלה אינם מוכשרים-די כדי לקבל את ההחלטות הנכונות.
לו היו מכוונים חשין וזמיר את דעתם רק לנשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, החולקת את ביתה עם בעל-עבריין מיסים, ניחא. אלא שהראיונות, העצות וההגיגים שהם מפריחים לאוויר, נראים כמכוונים להשפיע על כלל השופטים. על פרוקצ'יה, נאור, לוי, חיות, ריבלין וגם על ג'ובראן. וזו, כמובן, רשימה חלקית.
קינתם של השניים שלעיל יכול שהיתה מתקבלת בברכה, כולל התערבותם הגסה והפומבית בהליכים המשפטיים בעניינו של רב-גונדר יעקב גנות, אלמלא מוסריותם הירודה, תרבות הצביעות שבה הם נגועים והחשש ההולך ומתחזק (לפחות אצלי), כי בדרכם המפוקפקת, והשחיתות שהגיעה עד ביתם פנימה, מזהמים חשין וזמיר את הלגיטימיות של המאבק בשחיתות:
- חשין - טרם שמענו הסבר מוסרי מהאיש חשין, כיצד העז להתנהג באופן בלתי אנושי כלפי בתו (מחוץ לנישואין) ונמנע מלהיפגש עמה במשך שני עשורים; ומדוע הסכים לשלם מזונות ולהכיר בה רק לאחר שהדבר נכפה עליו למעשה; וכיצד העז בתפקידו כשופט בבית המשפט העליון לדון בהליכים משפטיים הנוגעים לעניינים רגישים שכאלה, למרות חטאו הכבד בדיוק בעניינים אלה. האין מדובר בתרמית מתמשכת? ומדוע איפשרו לו עמיתיו השופטים, כולל אהרן ברק ויצחק זמיר, לשבת בתיקים דומים למרות שידעו על מעלליו והתנכרותו המוסרית לבתו? למה הדבר דומה: לעבריין-מין השופט אחרים באותם נושאים. וכולם שותקים.
חשין צועק ומקונן, מגדף ומאיים על אחרים, משל מדובר בצדיק גדול; כאילו שהכל שכחו עד כמה רדף אישית את השופטת אילה פרוקצ'יה, בניסיון לטרפד את מינויה לבית המשפט העליון - "לבית של אבא שלו" - רק בשל פסק דינה נגד גיסו, התעשיין אלי הורביץ, שנשפט בגין פרשת מס. חשין פעל תוך ניגודי עניינים שחייבו כבר אז בדיקה וחקירה ממצה.
נזכיר עוד, כי כוהן הדת הגדול, הוא חשין, לא נמנע, כשכיהן בתפקיד המשנה לנשיא בית המשפט העליון, מקבלת מתנה מחברת אגרקסקו: טיול חינם ברחבי הערבה, ואגב כך סייע להאדיר את שמו ומעמדו של חותנו, ש"רק במקרה" ניהל עסקי תיירות ונסיעות מול חברת אגרקסקו (
הטיול המגונה של חשין, 06.02.07).
ייאמר כאן: גנות, עם או בלי כתם, עם או בלי משפט, נראה לי נקי יותר ומוסרי יותר מהאיש חשין. קשוט עצמך תחילה, מר חשין, לפני שאתה מטיף מוסר לאחרים.
- זמיר - עד עתה לא שמעתי ממנו הסבר, מדוע נתן ידו ב-1991, בפרשת כלל, למכירת עקרונות עיתונאיים תמורת שלמונים לעיתון מעריב; וכיצד אירע שעם מינויו לבית המשפט העליון, קיבל בנו - יורם זמיר, עורך דין במקצועו, את הטיפול בחברת חלמיש (חברה ממשלתית-עירונית), בלא מכרז ותוך עקיפת אורגני חלמיש. שוחד כבר אמרנו?
זמיר פתח בביקורת נוקבת נגד גנות ונגד דיכטר, וקרא לפסול את גנות מלכהן בתפקיד מפכ"ל המשטרה, בגין הפרשה משנת 1993 שהוכרעה בבית המשפט העליון בשנת 1996. זמיר היה אז אחד השופטים שזיכו את גנות. מדוע נהג כך?
כדאי להזכיר, כי זמיר - שמדבר עכשיו ה-מ-ו-ן, נמנע אז מלעשות מלאכתו כדבעי. תרומתו אז לפסק הדין התמצתה בשתי מילים: "
אני מסכים" (לפסיקתו של השופט אליעזר גולדברג). זמיר לא הביע אז, בקולו הוא, את תפיסתו הערכית, כביכול, ולא הציע לפסול את גנות, שכבר אז כיהן בצמרת המשטרה, מלכהן בתפקידים ציבוריים. לכן מוזר שהוא עושה זאת רק עכשיו - באיחור קל של 13 שנים...
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
