מיגון בשדרות לכיתות א'-ג' בלבד?

אין נחמה לתושבי שדרות. תושבי שדרות סובלים מזה שבע שנים ממתקפת קסאמים על עירם. על אף שהבעיה ידועה לכל הגורמים הביטחונים במדינת ישראל, היא אינה מטופלת כהלכה, או אפילו לא קרוב לכך. על כן החליטה בתיה קטר, יו"ר וועד ההורים בשדרות, להגיש תביעה לבג"צ ובכך לגרום אולי לשינוי מדיניות הממשלה בכל הנוגע למיגון מוסדות החינוך בעיר.

בבג"צ טענה קטר כי הממשלה מתרשלת בתפקידה להגן על תושבי שדרות. "הממשלה מתנהלת באופן רשלני ואנו רואים את זה אחד לאחד. המיגון החלקי, המזערי במוסדות החינוך בשדרות, לא יכול לתת הגנה לילדים". קטר הוסיפה כי גם השופטת דורית ביניש קיבלה את טענות ההורים בשדרות וכי על הממשלה למצוא פתרונות נוספים למיגון יעיל יותר של מוסדות החינוך בשדרות.

"אני מודה למערכת המשפט בישראל ובעיקר לשופטת ביניש שבחנה את כל הגישה, הדרך, ההתנהלות והחסכון. אפילו מתנועות גופה ומהבעות פניה היה אפשר להבין שהיא כמו אומרת מספיק עם החלמאות שבה אתם מתנהלים". אך בתום הדיון המשפט התחייבה המדינה רק למגן את כל כיתות ג'. החלטה זו היא המשך להחלטה שכבר התקבלה ונעשתה לגבי מיגון כל כיתות א'-ב' בשדרות. קטר אינה חושבת שזהו פתרון רציני שיביא להגנה על הילדים בשדרות. "הממשלה התחייבה להוסיף לנו עוד כיתה. בכל דיון בבית משפט הם מתחייבים להוסיף עוד משהו. לפני כן אלה היו מרחבים מוגנים. עד כה הכיתות היחידות הממוגנות הן א'-ב' והגנים וכעת התחייבו למגן גם את כיתות ג'".

החלטה זו אינה מספקת את קטר ואת הורי הילדים בעיר שדרות והם דורשים מיגון מלא של כל מוסדות החינוך בעיר. "אנחנו דורשים למגן את כל הכיתות ואת כל הגגות. שיטת המרחבים המוגנים אינה יעילה וגם השופטת ביניש הסכימה איתנו לגבי נושא זה כאשר אמרה כי נושא המרחב המוגן צריך לעבור חשיבה נוספת. על אף התחייבות הממשלה, זה לא רציני להכניס בית ספר של 360 או יותר תלמידים לתוך 5-6 כיתות ממוגנות שאמורות להכיל 180 תלמידים מקסימום, חוץ מזה יש את כל הנושא של אוויר לנשימה וצפיפות".

חווה גד, אף היא תושבת שדרות ואם לשלושה, מתארת מציאות ששיבשה לחלוטין את חיי התושבים בשדרות. "אני כבר שנתיים מובטלת. היא מתוודה אני מפחדת ללכת לעבוד ולהשאיר את הילדים שלי ללא השגחה ואם חלילה יבוא קסאם אני לא יכולה בכלל להתרכז בעבודה". אך המצב לא משפיע רק עליה כי אם גם על ילדיה. "הילד הקטן שלי בן שמונה חזר להרטיב בגלל הקסאמים. הילד הזה רק שומע משהו שמזכיר לו קסאם והוא מרטיב מרוב פחד. אני גם הולכת לטיפול פסיכולוגי קבוע מדי יום, אחרת אני פשוט לא יכולה לנהל חיי שגרה".

לבושה המרושל של גד מצייר תמונה עגומה של אישה שאינה מרבה לצאת מהבית. כל העת מנבאת רעות וחוששת מפגיעת הקסאם הבאה. הטראומה שנגרמה לגד אינה מקרית היא נובעת מהעובדה כי בעבר נפל קסאם סמוך לביתה. "כל הבית רעד, הבת שלי ואני השתטחנו מייד לרצפה". אנחנו מדליקים אורות 24 שעות ביממה כי הילד פוחד כל הזמן. "למה? אומרת גד ולא מצליחה לעצור את הדמעות, הילד שלי צריך לשאול אותי האם אני אוהב אותו גם אם הוא ימות מקסאם? זאת לא שאלה נורמלית ששואל ילד בן 8 למה הילד שלי צריך לחיות בפחדים הללו".

את האצבע המאשימה היא מפנה לעבר הממשלה, לטענתה לממשלה לא אכפת מתושבי שדרות ורבים מהם שוקלים לעזוב את שדרות בשל כך. "כואב לי לשמוע את אמא שלי, תושבת וותיקה בשדרות, אומרת שאם היה לה לאן היא הייתה עוזבת את שדרות באופן מיידי". גד אף הגישה בקשת נכות בשל חוסר יכולתה לצאת לעבוד. היא טענה שהיא נפגעת טראומה ועל כן אין ביכולתה לצאת לעבוד, בשל חששה המתמיד לשלום ילדיה. גד הגיעה לבדיקה בוועדה בה יושבים פסיכולוגים שאמורים לקבוע על-פי קריטריונים ואחרים אם קיימת נכות ובמידה וכן מהו טיבה. לגד נקבעו חמישה אחוזי נכות בלבד, אשר אינם מעניקים לה שום קצבה או מענק כלשהו.

המקרה של גד הוא מקרה אשר מאפיין תושבים רבים בשדרות. בתיה קטר מייצגת אותה ואת ההורים האחרים בשדרות אשר שולחים את ילדיהם אל בתי ספר שמוגנים רק באופן חלקי. "היום בכל בית ספר או גן בשדרות יש לפחות כיתה או שניים מוגנות אבל זה ממש לא מספיק. כיתות א'-ב' ממוגנות במלואן והיום בבג"צ נקבע שגם כיתות ג' ימוגנו. למה ילדים בכיתות ד', ה',ו' לא יכולים להיות ממוגנים?"

לצפות שכל התלמידים ייתפנו לכיתות הממוגנות ב-15 שניות זה בלתי אפשרי

הילדים במוסדות החינוך בשדרות קיבלו הנחיות כיצד לנהוג בשעה שטיל קסאם עושה דרכו לעבר ישראל. על-פי הנחיות משרד החינוך, לכל התלמידים ייקח כחמש עשרה שניות מרגע השמעת האזעקה ועד לפינוי לכיתות הממוגנות. קטר טוענת כי לצפות שכל התלמידים ייתפנו לכיתות הממוגנות ב-15 שניות זה בלתי אפשרי. "הניסוי בעזרתו נקבע כי לילדי שדרות ייקח 15 שניות להתפנות נעשה על-ידי הצבא, משמע את הניסוי על מהירות ההתפנות לכיתות ממוגנות עשו חיילים ואפילו לא בבית הספר עצמו כי אם כנראה בבסיס האימונים שלהם. כיצד ניתן לצפות מתלמיד להתפנות במהירות בה מתפנה חייל?"

גם השופטת ביניש הצדיקה את קביעתה של קטר. "בשעת אמת 15 שניות אינן ריאליות כי בשעת אזעקת אמת, הילד לא יודע האם לקום מהכסא או מה לעשות רק עצם המחשבה של מה לעשות יעברו 15 שניות. אין ספק שזו החלטה שגויה למגן רק חלק מהכיתות. בשעת אמת יש לחץ וטראומה יש כאלה שקופאים במקומם ולא זזים. אגב בניסויים שנערכו לילדים בבתי הספר הניסויים לא צלחו, ילדים נתקלו אחד את השני ודחפו, בגדים נקרעו, ילדים נפצעו וגם הזמן בסופו של דבר לא הספיק. איך אפשר להשוות צבא מיומן של חיילים לחבורה של ילדים מבוהלים? זה לא יעד ריאלי".

עם זאת קטר אינה רואה במיגון כפתרון אידיאלי. "המיגון הוא רק הרתעה מסויימת. המטרה שלו להרגיע את האמא ששולחת את הילדים לבית הספר או לגן ויודעת שלפחות אם חלילה יש התרעה לקסאם, אז הילד נמצא בבנין ממוגן והוא בטוח. ואם זאת על-מנת להגיע למצב של הפסקת קסאמים צריך להכנס ולהכות אותם בחוזקה, לתת להם מהלומה שלא ייצאו ממנה ורק כך יופסקו הקסאמים. אפילו בינם לבין עצמם הם הורגים אחד את השני במלחמות פנימיות".

אך האכזבה של קטר נובעת לא רק מהעובדה שאין פעולה צבאית כנגד הצד הפלשתיני, אלא גם משר הביטחון, עמיר פרץ, שהוא כאמור גם תושב העיר. "מעמיר פרץ ציפיתי להרבה יותר בעיקר כי הוא תושב שדרות. הוא יודע את הסבל הקשה שאנחנו עוברים כי הוא חווה אותו יחד איתנו. אני מאשימה גם אותו, אך לפני כן את ממשלת נתניהו ומופז שהיה שר הביטחון בממשלתו של נתניהו. אני לא מבינה אומנם איך בכלל עמיר פרץ לקח את תיק הביטחון. עיקר טענותיי אליו מופנות בעיקר בשל העובדה שהוא יכול היה לעזור לנו יותר בכל הנוגע למיגון. אבל מופז בעיני גם נחל כשלון כשר ביטחון. הוא ראה את ההתחמשות של ארגוני הטרור הוא ראה את הארגון שלהם אבל הוא הסתיר וזה מגיע למצב שבימים רגועים כגון אלה נורים לעבר שדרות מינימום 3-4 קסאמים ובמקסימום 10".

אלי מויאל עושה כל מה שצריך והוא נותן את הגיבוי המלא

לקטר יש ביקורת רבה על התנהלות הממשלה ועל ההנהגה ועם זאת לאדם אחד אין לה טענות, אלא בעיקר מחמאות. זהו ראש עיריית שדרות, אלי מויאל. "הוא עושה כל מה שצריך. אני עובדת איתו בשיתוף פעולה והוא נותן לי את הגיבוי המלא ואני לא זוכרת שהוא אי פעם עצר אותי בתהליך כזה או אחר. הוא שותף מלא לכל הפעילויות שלנו. לעיתים אפילו כשאסור לו להיות שותף הוא מגבה ועוזר לנו. הוא לא אשם בכל מה שנעשה, הוא סך הכל ראש עיר הוא לא ראש ממשלה ולא שר ביטחון".

האשם העיקרי בכל מה שקשור להתחמשות של ארגוני הטרור הוא מופז. מבחינת קטר, האיש שהיה שר הביטחון דיבר והבטיח להעביר תקציבים רבים ולעזור לשדרות להתמודד עם הקסאמים, אך בפועל לא עשה כמעט כלום לטובת העניין. בביקורו במכללת ספיר הבטיח מר מופז כי יעביר 4 מיליון שקלים למיגון המכללה, אך בפועל הועברו רק חצי מיליון שקלים וגם הם עברו בזכות שר הביטחון הנוכחי מר עמיר פרץ.

אך למרות שהיה ניתן לצפות מראש הממשלה ומשר הביטחון לטפל בנושא הקסאמים ביתר הצלחה, אסור להתעלם ממרכיב נוסף שטרף את הקלפים והעביר תקציבים רבים שהיו מיועדים לשדרות. יש פתגם האומר "הצרה תפתח מצפון", וכך פרצה לה מלחמת לבנון והעבירה את התקציבים שהובטחו למיגון שדרות לטובת המלחמה. גם קטר מודעת לכך שמלחמת לבנון פגעה קשות בתקציבים שהיו אמורים להיות מועברים לשדרות ולאזור הדרום ככלל.

"מלחמת לבנון פגעה מאוד בתקציבים שהועברו לשדרות. עד אז התחייבה המדינה לדאוג ולסייע ולמגן ולפתע בגלל מלחמת לבנון כל תוכניות אלה הוקפאו. בגלל הקפאון בתקציבים אין פסיכולוגים בשדרות המצב הוא מאוד קשה בגלל הקסאמים. ילדים ישנים עם ההורים, ילדים חולי סוכרת ופגועי אירוע מוחי. ילדים במצב טראומטי קשה, חלקם חזרו לעשות צרכים במיטה וזה בכלל לא נעים והילדים מאוד חוששים. המלחמה בצפון פגעו בתקציבים שהיו מיועדים אלינו על-מנת שנוכל לממן הבאת פסיכולוגים. חברות לא מוכנות לבטח את תושבי שדרות כי אומרים לנו שיש אצלנו קסאמים. יתרה מכך אפילו טכנאי טלוויזיה לא נכנסים בשל החשש".

קטר אף מזהירה כי אם המצב יימשך עוד אנשים יעזבו את שדרות. "האיום הוא אמיתי וממשי", היא מזהירה. ואכן על-פי מרשם האוכלוסין ניתן לראות כי קטר צודקת. בעוד שלפני שלוש שנים היו 24 אלף תושבים בשדרות, ישנם פחות מ-20 אלף והירידה נמשכת. קטר מאשימה בכך את הממשלה שלא מרימה את הכפפה ומסייעת לתושבים כדבריה. "אין ביטחון, אין פרנסה וממשיכים לשלם ארנונה כמו כולם".

אין שום יתרון לגור בשדרות, גם מבחינה כלכלית אין הקלה של ממש

קטר בעצם טוענת שאין כל יתרון לגור בשדרות ומעבר למצב הביטחוני גם מבחינה כלכלית אין הקלה של ממש. "עלות של מגרש לבנות בו בית בשדרות היא 40 אלף דולר, נראה לך שמישהו ירצה לרכוש מגרשים בכאלה סכומים בשדרות? כדי שאנשים מבחוץ יבואו לגור בשדרות צריך לתת את המגרשים בחינם. אם לאנשים בשדרות היו אפשרויות כלכליות, רבים מהם היו עוזבים אבל במציאות הכלכלית של היום אפילו משכנתא הם לא מצליחים לשלם."

אך מסתבר כי בנוסף לתחומים שמנינו, ירי הקסאמים פוגע גם ברמת הלימודים והרוגע אצל התלמידים. "הרבה מאוד ילדים לא לומדים. פניתי למשרד החינוך לעשות שיעורי הגברה ותרפיה משום שזו הדרך היחידה ללמד את הילדים משהו כי אחרת איך ילד יכול ללמוד כאשר הוא מפחד?". קטר גם חושפת כי יש לה ילד בן 12 שאותו היא שולחת ללמוד מדי יום באשקלון על אף שהיא תושבת שדרות וזאת מפני החשש מקסאמים. היא גם מעלה נקודה שמתארת את האבסורד בו חיים הילדים בשדרות. "בשנה האחרונה היו מבחני בגרות. יום אחד נפל קסאם בזמן אחד ממבחני הבגרות בבית הספר ואפילו לא וויתרו לילדים על הבחינה אלה נתנו להם חצי שעה הארכת זמן האם זה טיפול רציני של הממשלה האם זה הגיוני? ילד יכול לכתוב אחרי טראומה כזו?"

אוהד כהן בן 10, תלמיד כיתה ד', מספר גם הוא כי הוא חושש לעיתים ללכת לבית הספר. "הרבה פעמים אני מבקש מאמא שלי שתוותר לי על ללכת לבית ספר היום אני אומר לה שאין לי כוח ללכת ושאני מפחד שאולי ייפול קסאם ויפגע בי". שני חבריו, יונתן סבג בן ה-9 ואבי דנינו בן 12, טוענים כי הם לא מפחדים, אבל ברור שההורים מודאגים יותר ומתקשרים לעיתים קרובות יותר מבדרך כלל. "פתאום אני צריך להתקשר הביתה ברגע שאני מגיע ויוצא מבית הספר לפני כן לא היה לי דבר כזה", מספר דנינו. וסבג טוען שהיום כל דבר קטן חשוד לו הרבה יותר וכי הוא יותר חשדן כלפיי סביבתו מאשר בעבר.

עם זאת, על אף המצב הרע, קטר מציעה פתרונות שיכולים לשפר את המצב משמעותית אך גם פתרונות אלה דורשים כסף. "ראשית, לאחר שימגנו את כל מוסדות החינוך, צריך לתגבר יועצים בקנה מידה גדול, לאבחן את כל הילדים בשדרות וכמו כן לצמצם את מספר הילדים בכיתה, על-מנת שהלמידה תהיה יותר אינטימית וכל מורה יוכל לשים דגש מיוחד על התלמידים שלו. וכל תלמיד ירגיש יותר בטוח וכך ירגיש אחרת. וכמובן לתגמל מורים כי מורים רבים עזבו את שדרות בשל החשש".

בימים אלה כל מי שמסתובב בשדרות יכול לראות עיר מדוכדכת, כאילו שמחת החיים כבר עזבה את העיר ופינתה את מקומה לפחד ולחשש. אנשים חוששים לצאת לרחובות וספונים עמוק בבתיהם. מייחלים ליום בו יוכלו להפסיק לחשוש היכן ייפול הקסאם הבא. ורק בתיה קטר, אישה שלא מפסיקה לעבוד ולפעול למען התושבים, גורסת כי "אני אמשיך עם הבג"צ עד שאחרון הילדים בשדרות את החינוך הראוי לו. אני קוראת להעביר את העודף של 13 מיליארד השקל מתקציב השנה החולפת לחינוך, לשדרות על-מנת לחמם ולתת לתושבים תחושה שאנחנו לא לבד כי אנחנו יודעים שאנחנו פה לבד ורק כשנותנים חיזוקים לילדים ולתושבים אנחנו מרגישים שאנחנו חזקים. רק אדם אחד גרם לתחושה הזו אצלנו במשך תקופה של שבוע ימים והוא מר ארקדי גאיידמק".

תגובת משרד הביטחון:

"שר הביטחון מודע לכל הקשיים איתם מתמודדים תושבי עוטף עזה ותושבי שדרות. שר הביטחון פועל כל העת למתן ביטחון, לשיפור המיגון והסיוע לאזרחים באזור. שר הביטחון הוביל וקידם הרחבה של עבודות המיגון והרחבת הקריטריונים לזכאים למיגון. שר הביטחון הורה על הקמת מפקדת העיר בשדרות שנועדה לחזק ולתמוך באוכלוסיה האזרחית ולסייע להנהגה המקומית בטיפול במצב המיוחד. שר הביטחון פעל ושינה את מדיניות התגובה של צה"ל, כך שגם במסגרת מאמצי הרגיעה עם הפלשתינים יותר לצה"ל לתקוף משגרים וחוליות שיגור של רקטות קסאם המבצעות ירי על האזרחים. שר הביטחון הוא תושב שדרות ולן מדי לילה בביתו יחד עם משפחתו והוא שותף מלא להתמודדות עם המצב והטיפול בו. ביטחון התושבים והאזרחים כולם עומד בראש סדר מעייניו של שר הביטחון כל העת".