מצעד האיוולת

למקרא מאמרו המלומד של יואל מרכוס לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. תפסתי את ראשי ולא האמנתי שעיתונאי כה חשוב מוציא תחת ידו מאמר כה "מרגיע": זו לא סיציליה אלא חלם. פקחתי את עיני ולרגע נדמה היה לי שאני ומרכוס חיים בשתי מדינות שונות. אחוז אימה, החלטתי לרענן את זכרונו של מרכוס.

מיד נזכרתי בספרו של ג'ורג' אורוול "1984" בו מובאות שלוש הסיסמאות שבחזית מיניסטריון "האמת": "מלחמה היא שלום / חירות היא עבדות / בערות היא כוח".

אם יואל מרכוס בונה על הבערות של אזרחי ישראל, הרי שיש לו תשתית איתנה. רק כך אפשר להבין את הגיחוך הנשמע מפיו של העיתונאי למשמע דבריו של השופט זיילר. לא חייבים כל אלה הצועדים ב"גאווה" מחקירה לחקירה לירות בשופטים כדי שנהיה סיציליה. מספיקה כל אותה "מורסה" הניגרת כנחל מכל ועדת חקירה או בדיקה של רשויות אכיפת החוק: ראש ממשלה, שרים, ח"כים, פקידים בכירים ביותר, שוטרים, קציני צבא ואפילו שופטים ופרקליטים.

בספרו המצוין של המשפטן משה נגבי "כסדום היינו", מסופר על חקירה של שעות נגד שופט בית המשפט העליון (בדימ.), מר צבי טל, אשר הוחשד בהפרת נהלי מנהל תקין. נכון,שהשופט טל לא לקח לכיסו הפרטי אלא לעמותה שבראשה עמדו בני משפחתו; נכון, שהתיק נסגר - אך יחד עם זאת, ריח לא טוב עלה מן הפרשה. שופט עליון אמור היה לדעת שלהעביר כספים לעמותה שכל מעשיה חסדים, אך בראשה בני משפחתו הוא מעשה פסול. ובדיוק על זה נאמר "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר".

יתכן וגם הפרשה הבאה אינה דוגמא לסיציליה עבור אינה עבור מרכוס: "פרשת דרעי" היא פרשת דרכים בתולדות "חלם", כהגדרתו של מרכוס. כותב משה נגבי: "...לשיאם הגיעו הסממנים המעין מפיוזיים בפרשת דרעי בניסיון [שאף הצליח לכאורה לשישים שעות] לסחוט באיומים את מינויו של מועמד רצוי לשר המואשם בפלילים לראש התביעה הכללית בישראל, ובכך להכשיר את הדרך להשחתתה המוחלטת". כדי לחזק את הדיאגנוזה שלו, מצטט מר הנגבי את דברי פרופסור מנחם אמיר, חתן פרס ישראל בקרימינולוגיה הטוען: "הפשע המאורגן מתבסס על ניצול אי יעילות, חולשה ונכונות להשחתה של מוסדות השלטון והמוסדות המפקחים".

ללא ספק מר מרכוס שמט מזיכרונו את האירועים ה"מלבבים" שליוו את מרכז הליכוד בשנים האחרונות, אם כי גם המפלגות האחרות לא רחצו בניקיון כפיים. מן העדויות של ראשי מפלגת ליכוד עולה בבירור שגורמים פליליים השתלטו לתקופה מסוימת על המוסד החשוב ביותר של המפלגה הבוחר את נציגיו לשלטון. ראש המפלגה, מר נתניהו, התהדר לאחרונה שהצליח לנקות את המפלגה מאותם הגורמים. אם אכן הדבר נכון- הריהו מצוין. לי יש ספק אם בליכוד וגם במפלגות האחרות, בשיטת הבחירות המקדימות [פריימריז] ניתן לנקות את אבק השחיתות הקיים, לכאורה. השתלטות גורמים פליליים על המפלגות היא מסימני ההיכר של "סיציליה" ולא "חלם".

המצב הגיע לממדים מבהילים

כל הדוגמאות שלעיל כבר התיישנו. כיום, המצב הגיע לממדים מבהילים. חשדות כבדים כלפי קצינים בכירים ביותר, כולל המפכ"ל. אין בעיות המפכ"ל מתפטר, השר לביטחון פנים ממנה אחר וטוען בתוקף שהוא הראוי ביותר. השתכנעת? כמה תמים אתה! קופת השרצים נפתחת. יש עתירות לבג"צ המורה למדינה להשיב תוך שלושה - ארבעה ימים מדוע היא ממנה את המפכ"ל החדש. צו של בג"צ. הס מלדבר כי מעתה זה סוב-יודיצה. מה סוב-יודיצה? מה זה? מי המציא את החארטה הזאת?

אנחנו נדבר ועוד איך, וכולם מדברים: שני שופטים עליונים (בדימ.) מתבטאים וטוענים שהמינוי לא ראוי; היועץ המשפטי רומז שהוא אינו שבע רצון ושקשה יהיה להגן על המינוי בבג"צ. זו לא הפרה של סוב-יודיצה? איני משפטן, אך נדמה לי שהמרמס של הסוב-יודיצה הפך להיות לקרקס. ואני שואל איפה שלטון החוק? אם בארזים נפלה שלכת, מה יגידו עזובי הקיר?

בעת כתיבת שורות אלה, שוב דוח חדש: מבקר המדינה מגלה שחיתות ברשויות המקומיות. לא נכון, איך יתכן? הרשויות המקומיות? מה פתאום, המינויים ברשויות תמיד היו כשרים. תמיד הרשויות קיימו את חוקי התקציב שכנסת ישראל חוקקה. מעולם לא היה מצב שהן "חרגו" מן התקציב. הבל הבלים! הכל ידוע לכולם וכולם מלאו את פיהם מים. כמה ראשי רשויות עמדו לדין על חריגות מן התקציבים בסכומים של מיליארדים? האם זו לא הפרת חוק המונית לא לקיים את חוקי התקציב של הכנסת? ודאי שכן. לכן העונשים היו כבדים: עוד תקציבים מן הממשלה, עוד העלאת מסי הארנונה וכד'. ומדוע לא? מי מבין האזרחים לא ישלם, ברז המים ייסגר, האשפה לא תפונה וצווים של בית משפט ימתינו בתיבות הדואר. כך עושים צדק. ומה יעשה לראש רשות שלא נענה לדרישות ה"הג'נטלמנים ": זורקים רימונים לביתו, מאיימים על משפחתו, מנקבים את צמיגי מכוניתו. נכון שזוהי חלם, מר מרכוס, ולא סיציליה?

בתחילת מאמרו כותב מרכוס שלפחות כל הגורמים "החלמאיים" הללו לא רוצחים שופטים. ואני מתעקש להזכיר למר מרכוס: "השופט עדי אזר נרצח בפתח ביתו. לראשונה נרצח שופט בישראל. שופט ביהמ"ש המחוזי עדי אזר נמצא הערב כשהוא ירוי במכוניתו ליד ביתו ברמת-השרון. מפקד משטרת ת"א: השופט נרצח בירי מטווח קצר, "זוהי הוצאה להורג". השר לפיד: "מזועזע עד עמקי נשמתי", כך זעקו כל העיתונים. לאחר שרצחו את אופיו של השופט ואת נשמתה של המשפחה בהפילם עליהם מיני סיבות בדויות, התברר שלא אחד מל"ו הצדיקים עשה זאת, אלא היה זה רצח מוזמן.

נכון, מר מרכוס, שזוהי רק חלם ולא סיציליה?

אנו נמצאים בפרשת דרכים. יש הטוענים שדווקא טוב שהכל צץ עתה וניתן יהיה לטפל ב"מורסה" הזו שניגרת מכל מוסדות השלטון. החשש שלי הוא שאין מספיק אנטיביוטיקה לטפל בכל המחלות הללו. מעל כל אלה מרחפת מעל ראשינו סכנה לא קטנה: עם מיואש מסוגל להצמיח מתוכו "עשבים שוטים", מרפאים לעת צרה המוכנים לנדב לעם שיקויים הרי אסון. ויש בשוק מספיק כאלה.

ולאחר כל אלה, מר מרכוס, אתה עדין חושב שאנחנו רק חלם?

לבסוף, בחרתי לצטט את דברי ג'וזף קמבל המובאים בתחילת ספרה האלמותי של ברברה טוכמן "מצעד האיוולת", ממנו שאלתי את כותרת המאמר: "אינני רואה כל סיבה להניח כי המוטיבים שכבר שמענו לא יוסיפו להדהד גם בעתיד ... כי אנשים בעלי היגיון לא יוסיפו להשתמש בהם לתכלית הגיונית, או משוגעים - לטיפשות ולאסון".