בחזרה למנהיגות שפויה

במצעד הכותרות המרעישות המתחלפות מדי שעה, כאשר חדשה רודפת חדשה, צריכים כוחות נפש עילאיים בכדי להישאר שפויים ב"מכת החושך" המתמשך במציאות חיינו, כאשר האור עדיין לא נראה אי שם בקצה. "רעידת אדמה" כותב העיתון של המדינה, לצד "מחול השדים" וסיסמאות אחרות המתנגנות להם במיתרי התקשורת הממונה על כללי שקיפות ניאותים.

כאן זה שחקני כדורגל, שם צמרת רשויות המס, פרשת הנשיא, גילויים מרעישים על שחיתויות של קציני צה"ל, והשיא בחקירה פלילית של ראש הממשלה אהוד אולמרט (שאינו מפסיק לספק חדשות וגילויים). ועדיין נדמה כי גם בסדרת הגילויים והשחיתויות המרעישות, עדיין רחוקים אנו מניקוי האורוות מחוייב המציאות.

פרשיות אלה הראו לנו את מצבנו המוסרי והערכי העכשווי האמיתי, והורידו את המסך המדומה והמטעה, של כל המילים הנבובות והריקות מתוכן, שכה התרגלנו אליהן כמעשה שבשגרה, ובין רגע הופרכו שלל כל הדמיונות, העומדים בסתירה מהותית למציאות העגומה.

כן, מתחת לרגלינו, כאשר ניצבים אנו לפני התפוצצות הר הגעש, ממש! כיצד ממשיכים הלאה ואיזה מין שדר יוצא מכאן לעמי תבל?כיצד זה ישפיע על המשקיעים הפוטנציאלים ביחסם למדינת ישראל, לאור פרשיות אלה? מה יהיה...?

אין ספק כי צורך השעה הוא, יסוד ושורש הכל הוא רענון סולם הערכים המוסריים שלנו, שנדמה וחשבנו שהם כמובנים מאליהם, ולא היא! ובמיוחד רענון קודים מוסריים וערכיים בכלל, ולמנהיגים ומקבלי ההחלטות כנציגים נבחרי העם בפרט. כאשר, מנהיג נבחן בשתי תכונות מרכזיות. מנהיגות עמידה וחזקה, לצד אישיותו ואופיו - כאשר אישיותו וה"בן אדם" שבו היא המעלה הראשונית של איש ציבור פוטנציאלי בשליחותו הציבורית.

רבי ישראל סלנטר זצ"ל (אבי תורת המוסר במאה האחרונה) - חרט את האמרה: "הישר במידות (תכונות הנפש), הוא הישר בדעות" - לומר לך כי הא בהא תליא. זוהי אמת לפרט, ובוודאי ל"אישי ציבור" כמקבלי ההחלטות המשפיעות על גורל חיינו.

לשם שינוי מהותי במצב הקיים, דרושים שלוש פעולות מרכזיות. לחזק את העומדים בפרץ מול גלי השחיתות, להקים מרכז ממלכתי למלחמה בשחיתות ולהקים ועדת חירום ממלכתית, לחשיבה והיגוי לדיון בכל הנושאים החיוניים בחיינו.

מדינת ישראל הצמיחה כמה מנהיגים ששמם חרות מעל לוח דפי ההיסטוריה כמנהיגים בעלי שיעור קומה. כאשר הם עמדו בפני הברירה בין "הישרדות פוליטית"-אישית, לבין אחריות של שליחות ציבורית - היה להם את הקוד המוסרי הבסיסי, להסיק מסקנות, גם אם הפרשיות שעמדו בפניהם היו מחווירות כסיד מול כותרות של ימינו אלה.

עוד לא אבדה תקוותינו. ישנם בתוכנו כישרונות מבורכים להנהגת המדינה. הם אינם בולטים, ואור הזרקורים לא מופנה אליהם (אולי עקב כך שאינם מ"מביאי הרייטינג"), אך הוואקום והדעיכה המנהיגותית שאנו חווים, יביאו בסופו של דבר לשינויים מהותיים בצמרת השלטון ולצעידה לדרך חדשה. העם היושב בציון ראוי למנהיגות שכזו, מנהיגות חדשה, נקייה, ויציבה עם עקרונות מוסריים, מנהיגות הקשובה ומחוברת אל רחשי לב העם.

בידינו הדבר, לשינוי המיוחל.