יונתן (שם בדוי) נולד לעתיד שחור. עם לידתו, אובחן כסובל ממחלה נוירולוגית קשה, המלווה בחירשות ובעיוורון. הוריו, אשר לא יכלו לשאת את הבשורה הקשה, השאירו אותו בעריסת בית החולים והלכו לבלי שוב. יונתן הופקר. גורלו, מרגע זה ואילך, היה תלוי בזרים. בשל מיעוט בכוח אדם, הצוות הרפואי המסור נותר חסר אונים מול סבלו קורע הלב.
בודד בעריסה, ללא חום ואהבה, להם היה זקוק נואשות, בילה יונתן את כל שעות היממה בבכי בלתי פוסק. הפתרון האפשרי היחיד עבורו היה מעבר למוסד סיעודי, על כל המשתמע מכך. למזלו, סיפורו הטראגי של יונתן הגיע לאוזני המתנדבות של עמותת חיבוק ראשון.
"פגשתי את יונתן שלושה ימים לאחר הלידה", סיפרה לי נורית המתנדבת שלנו. "הבטתי בו כאשר שכב בעריסה על גבו. סביבו שכבו תינוקות נוספים בעריסותיהם הקטנות, הוריהם הגאים צופים בהם באהבה וממלאים את החדר בחום ובתקווה. ביונתן אף אחד לא הביט. אחות שהתפנתה לרגע סיפרה לי שאני המבקרת הראשונה שלו וכי מעולם לא זכה לחיבוק חם ואוהב. הרמתי אותו בידיי והצמדתי אותו אל גופי. באותו רגע גמלה ההחלטה בליבי, יונתן לא יעבור למוסד סיעודי. נעזור לו להוכיח כי יש בו כישורים, שלא יכולים להתגלות ללא אהבה. הרי בדיוק בשביל תינוקות כמוהו הוקמה העמותה."
הימים חלפו, מתנדבות נוספות של העמותה הצטרפו למעגל המבקרים של יונתן, והוא החל ללמוד להכיר את המגע והחום האנושי להם היה זקוק. הוא הפסיק לבכות. פניו נצבעו בוורוד, פרי חיוכיו הראשונים אל הדמויות שהאירו את חייו. המתנדבות, תחליפי ההורים הנוטשים, המשיכו לטפל ביונתן עוד מספר חודשים בבית החולים, שהפך לביתו. הצוות הרפואי במחלקה היה נפעם מההתקדמות במצבו. בעקבות כך, הוחלט לחפש עבורו משפחה אומנת, אשר תמשיך להעניק לו חום, מגע אנושי והרגשת ביטחון ושייכות.
כפי שהבטיחה לעצמה נורית, עם מפגשה הראשון עם יונתן, הוא אכן לא נישלח למוסד סיעודי. היום הוא גדל בחיקה החם והמגונן של משפחה אוהבת, המתמחה בטיפול בתינוקות הסובלים ממוגבלויות. ללא עזרתן של מתנדבות "חיבוק ראשון" שהן כקרן אור במציאות מרה, ואשר נמצאות ליד תינוקות וילדים נטושים ומהוות עבורם תחליף לאהבת אם ואב, יונתן לא היה זוכה לכך.
סיפורו של יונתן הוא אחד מסיפורי עשרות תינוקות הסובלים מחסך אימהי. בשנה האחרונה העניקה העמותה תמיכה, אהבה וחיבוק לכ-60 תינוקות וילדים. המספר של התינוקות שננטשים ברחבי הארץ הוא גבוה יותר אך המחסור בנתונים, אי מעקב של גופים ממשלתיים והיעדר תמיכה כספית מקשים את פעילותה של העמותה להגיע אל כל תינוק או ילד שננטש. הסיבות לנטישה ולבדידות הן שונות חלק מההורים מתקשים להתמודד עם מומים או עם מחלות כרוניות מהם סובל הרך הנולד. חלק מהאמהות, שנוטשות את ילדיהן, הן נרקומניות, שהתינוקות שלהן נולדים מכורים לסמים ונאלצים לעבור גמילה קשה וממושכת. נשים אחרות יולדות תינוקות בריאים, אך אינן מסוגלות לגדלם. לעיתים מדובר בתינוקות ובפעוטות שמאושפזים כשהם סובלים מפציעות ומחבלות, בשל התעללות הוריהם. ההורים מורחקים בצו בית משפט, והילדים נותרים לבדם בבית החולים, עד שנמצא עבורם בית חדש. ביתם החדש של התינוקות והילדים נבחר על-פי מצבם בין משפחה מאמצת, משפחה אומנת זמנית ועד מוסד סיעודי. הטיפול במציאת הבית מתבצע באחריותן של העובדות הסוציאליות של משרד הרווחה ושל בית החולים.
כבר בשנת 1951 התבקש הפסיכואנליטיקן פרופ' ג'ון בולבי, על-ידי ארגון הבריאות העולמי ה-WHO, לערוך מחקר בקרב ילדים שגדלו במוסדות, ולבחון את השפעת הפרידה של הילדים מהוריהם. ממצאי המחקר הוכיחו, כי מערכת יחסים הורית, אוהבת ויציבה, חיונית להישרדותו ולבריאותו של הילד בגיל הרך לא פחות ממזון ומטיפול רפואי. מסקנת המחקר היא, כי התפתחות נפשית בריאה מחייבת התנסות של התינוק והילד בגיל הרך במערכת יחסים חמה, אינטימית ורציפה עם האם או עם תחליף אם.
המתנדבות המסורות של חיבוק ראשון ממלאות, בכל דרך אפשרית, את מקומה החסר של האם. הן דואגות שהתינוקות הנטושים, יקבלו את החום והאהבה להם זוכה כל תינוק ממשפחתו. הן משחקות עם התינוקות ושרות להם, מקריאות סיפורים, מחבקות ומנשקות. המתנדבות מייצרות סביבה ביתית ונעימה באמצעות מוביילים, שהן תולות מעל העריסות, ספרים, בגדים, משחקים ועוד.
לפני כשנתיים, הקמתי את "חיבוק ראשון", העמותה לטיפול בתינוקות נטושים, בסיוע מיכל קוריאט, אשת עסקים המשמשת כיו"ר העמותה. שתינו פועלות בהתנדבות בעזרת אלפי מתנדבות מסורות בכל רחבי הארץ. פעילותינו נעשית ללא מימון ממשלתי או תמיכה כלשהי מגורם אחר, ועל כן אנו זקוקות לתרומות מהמגזר העסקי ומאנשים פרטיים. ניתן לתרום לנו במספר דרכים. מידע ניתן לקבל בטלפון 6022457-03 או באתר האינטרנט שלנו שכתובתו:
www.tinokot.org.il. התרומה מוכרת לצרכי מס על-פי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה. אנא פנו אלינו, כדי שנוכל להמשיך ולחבק את כל התינוקות שננטשו ברחבי הארץ.
