צונאמי של תחזיות

משהו קורה בצפון. יותר ויותר דיווחים שמגיעים ומרמזים על התחמשות מואצת לקראת תקיפה קרובה של ישראל, הפעם בשיתוף שחקן חיזוק חדש בזירה - לוחמי אל-קאעידה התופסים את מקומו של החיזבאללה. זה האחרון הולך ובונה קו ביצורים חדש צפונה יותר. בעומק השטח הלבנוני מאמין נסראללה כי יתרונו על דיביזיות ישראליות יהיה מוצלח יותר.

סוריה מצידה ממשיכה לאיים. היא רוצה את כל ההתנחלויות בגולן מפורקות אחרת לא תהסס להגיב. אבל לסורים יש סבלנות. הם לומדים את לקחי המלחמה, ויודעים כי הבערת הגבול עם ישראל באמצעות ארגוני טרור שכביכול פועלים עצמאית רק תסייע להם להעיר את ישראל מתרדמת החורף ולחשוב פעמיים. הדיווחים על כוחות שמקדמת סוריה לישראל מאיימים יותר מתמיד. ההערכות כי אסד מתכונן למלחמה כבר בקיץ הקרוב נדחות שוב ושוב על-ידי ראשי ההנהגה, משל אם לא תדבר על כך זה לא יקרה. ובאמת לא צריך לדבר. אין טעם לזרוע בהלה בציבור. אם ההערכות אכן נכונות - מי שצריך לדעת יודע.

אחת מדרכי המלחמה היא מלחמה פסיכולוגית. אנשים שוגים בדמיונות על מה שיקרה אם רק יעשו או לא יעשו את מה שדורש האוייב. במשך שנים דיברו על מירוץ החימוש הרוסי, אך הדוב מצפון קרס באחת בשנת 91', וכוחו התמוסס. חמישים שנים של הכנות ודיבורים על הערכות ואסטרטגיות ירדו לטימיון. אין זה אומר שלא צריך להתכונן לאיומים מצפון ומאירן, אך ההכנות צריכות להתבצע בידי המומחים מבלי לנפח לציבור את הראש כאילו מישהו כבר לחץ על הכפתור ומחק חצי מדינה.

הפאניקה היא אם כל חטאת, ומפילה יותר חללים מאשר המלחמה. כך במהומה על לא מאומה שהייתה באשר לחיידק הקלבסיאלה. אירועים שכאלו הם דבר שבשגרה בבתי החולים. בדיוק לשם כך יושבים מומחים וחוקרים כיצד ניתן להתמודד עם המחלה. טוב עשה משרד הבריאות שלא הודיע בהסתמכו על הגורמים המקצועיים. יש למשרד אחריות לכלל החולים וזריית הפאניקה בשידורים חיים מבתי החולים לא תרמה בכהוא זה לביעור הנגף, ורק הוסיפה מחלות.

על העם בישראל להיות שלו. צריך לדעת שיש מי שמופקד לטפל בכל דבר, אבל מנגד לזכור כי גם האחראים והממונים הם בני אדם ולעקוב בשבע עיניים שמי שאמור לבצע את תפקידו מבצע אותו נאמנה ולא נרדם על המשמרת. מחד-גיסא, השאננות, אסור לה שתוביל לאדישות, אך מאידך-גיסא גם לא לחוסר אמון מערכתי בכל הקורה במדינה.

ניקוי אורוות ממנהיגים שסרחו אינו גורם לחוסר אמון. אדרבה, דווקא המערכה נגד בכירים שהגיעו לשררה ושכחו את שולחיהם ראוי שתיעשה במלוא העוצמה, כמעט שאמרתי מלחמה. אבל מלחמה כידוע זו מילה ששמורה רק לאירועים גרנדיוזים. ולראייה: האירועים האחרונים בלבנון לא באמת היו מלחמה, אלא סוג של מבצע. ככה זה כשחיי אדם נעשים זולים - מוכרים את המדינה "במבצע".