חשיפת המסמכים של שירות המודיעין הבריטי, ה-MI5, אודות מעלליו של טדי קולק הממונה על המודיעין של הסוכנות היהודית בתקופת ה”סזון”, עוררה מתחים ישנים-מצטברים בין חברי המחתרות בתקופת הכיבוש הבריטי.
תקופת ה“סזון” (בצרפתית: “עונת הציד”), או “הסזון הגדול” החלה לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה בשנת 1944, בה חטפו אנשי ההגנה את יריביהם הפוליטיים מהאצ”ל ומסרו אותם לידי הבולשת הבריטית. את חלקם העבירו עינויים קשים וניסו לאלצם “להמיר” את דרכם הפוליטית והאידאולוגית.
חטיפת אנשי האצ”ל ומסירתם לידי הבולשת הבריטית, עוררה את זעמם של חלק מראשי הציבור בארץ. ראשי הערים במרכז הארץ, שלא שייכו עצמם לממסד ה”פועלי” לצד שני הרבנים הראשיים, הרצוג ועוזיאל, יצאו בחריפות נגד הצעד שהביע חשש ממלחמת אחים. אנשי ההגנה בהוראה ישירה של מי שראו עצמם מנהיגי היישוב היהודי בארץ-ישראל, החלו ברדיפות פוליטיות של כל התושבים שנחשדו בתמיכה בתנועה הרביזיוניסטית, היריבה העיקרית של תנועת הפועלים המקומית על הנהגת היישוב. תלמידים סולקו מבתי-ספר, רופאים סולקו מעבודתם בקופת החולים של ההסתדרות והחשש למלחמת אחים גבר.
ראשי הסוכנות היהודית הכחישו מעורבות של מי מאנשיהם כמשתפי פעולה עם הבריטים. טדי קולק היה ידוע כמי שפעל ללא רגשות אשם לשיתוק פעילות האצ”ל, ע”י הסגרת מי מאנשיו לידי הבולשת הבריטית. ממדי שיתוף הפעולה נודעו לאחרונה, לאחר שביקש עיתונאי ידיעות אחרונות, רונן ברגמן, אישור לחשוף את כל המסמכים הנוגעים בדבר.
למזלו של קולק, הוא הלך לעולמו לפני כשנתיים; כך שאינו נאלץ להתמודד מול העדויות החותכות בדבר מעורבותו הגדולה והישירה כמשת”פ של השלטון הבריטי. העובדה המצמררת היא שבאותה התקופה, פעל ללא נקיפות מצפון מתוך אינטרסים פוליטיים קרים. הבולשת הבריטית פשטה על מחנה האימונים של האצ”ל ליד בנימינה, עצרה את אנשי התנועה, החרימה נשק וציוד הדרכה וכל זאת בעקבות מידע מוקדם של הסוכן “סקורפיון” - טדי קולק.
ניסיונותיהם של אנשי ההגנה לפגוע בארגון האצ”ל, צלחו והארגון התקשה להתאושש מבחינה ארגונית וצבאית. מנהיגי הארגון הושלכו לגלות באפריקה והוחזרו לאחר תום הכיבוש הבריטי. עניין זה שירת את הנהגת מפא”י, שנתקבעה בתודעה כמנהיגה הלגיטימית היחידה של היישוב היהודי ולאחר מכן כמפלגה היחידה הראויה לשמש כאוחזת בהגה השלטון במדינת ישראל. מוסדות המדינה, צה”ל, מערכות השפיטה, אכיפת החוק והממשל הוקמו עפ”י צרכיה של מפא”י. מנחם בגין לא היה כלל בין חברי הממשלה הזמנית שקמה עם הקמת המדינה.
מעשיהם של ראשי שלום עכשיו בימים אלו נגד יהודים הגרים ביהודה ושומרון, הזוכים לגיבוי ממשלתי עקיף ותמיכה של מערכות השפיטה ואכיפת החוק הממסדיות, מזכירות את מעשיו של טדי קולק בימי הסזון. חיסול פוליטי ממוקד של יריבים לדרך, מערכות הסברה משומנות המפעילות טרור פסיכולוגי במטרה לשלול קיום לגיטימי של אוכלוסיה מעורבת, דתית, חילונית, קיבוצים ומושבים שקמו עפ”י חוק ע”י ממשלה שנבחרה באופן לגיטימי בישראל.
יריב אופנהיימר, מנכ”ל התנועה, משמש כשופר תעמולה נגד ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. הפחד הגדול מכניסתם של חלק גדול מאנשי “הציונות הדתית” המזוהים עם מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון למוסדות השלטון, כחלק לגיטימי מעבירה אותו ושכמותו על דעתם. אנשי ההתיישבות ביהודה ושומרון מזדהים באופן אוטומטי עם דעות “אנטי-ממסדיות”, תוך שהם מזהים את אנשי “שלום-עכשיו” כמי שמנסים להיות חלק מהקונצנזוס ומקבלים גיבוי מהממשלה הנוכחית. דרור אטקס, פעיל השטח של ”שלום עכשיו” המצלם את היישובים ומעביר דיווחים עדכניים למוסדות ה”איחוד האירופי” ולארגונים פרו-ערביים, נכנס לנעליו של קולק באופן טבעי. קולק כסייען הבולשת הבריטית, אטקס כסייען האיחוד האירופי.
האם נזכה לחזות בחטיפתם של בכירי מפלגות הימין וראשי הארגונים החוץ-פרלמנטריים התומכים בהתיישבות, ע”י מערכת ממסדית המאמצת אל חזה את מאפייני הטרור הפסיכולוגי מבית “שלום עכשיו”? נראה שסימנים לכך נצפו בשעת עצירת האוטובוסים וההתנכרות לציבור המפגינים הרב נגד תוכנית העקירה בקיץ תשס”ה - 2005, באצטלה של “דמוקרטיה” לצד “אכיפת חוק”. בל נזכיר את המשך כהונתו של שרון בניגוד לחוק, לאחר שפרש מהליכוד, המפלגה שזכתה באמון הבוחר להקים ממשלה בישראל.
מנחם בגין ז”ל, התייחס לכך בשאט נפש וזכורה התבטאותו בעניין זה: “לא נלך למלחמת אחים בשום תנאים ולמרות כל הפרובוקציות. יהיה מה שיהיה, חיילינו לא ירימו את נשקם נגד יהודים יריבים, ראייתם היא עמוקה מזו של יריביהם, ראייתם היא היסטורית, לא כיתתית. ופרספקטיבה היסטורית זו דורשת למנוע בכל מחיר מלחמת יהודים ביהודים בכוח הנשק העברי”. נוב’ 1944.
הבלוג שלי: המניפסט החילוני לאומי.
