אהוד יקירי.
אתה ראש הממשלה שלי, על אף שלא בחרתי בךָ. אתמול חילקתָ פרסים, לחצתָ ידיים, בחלקים האלה של תפקידךָ אתה מצטיין. אך בכל הקשור לניהול העסק הזה הנקרא מדינת ישראל, אתה כישלון חרוץ. וזה לא מעכשיו, ככה אתה, פוליטיקאי משחר נעוריךָ, ולא מן הסוג של יצחק הנבון, אלא מן הסוג של יצחק הנגבי.
ואתה לא רק כישלון. כמה תכונות שבךָ, עוזרות לךָ לשווק את עצמךָ, והתוצאה – כישלון חרוץ המציג עצמו כהצלחה מסחררת, וזה אסון אמיתי, זוהי כבר סכנה של ממש.
ולא הייתי כותב לךָ את כל אלה אם לא היתה לי עסקה להציע לךָ: לך לךָ לדרכךָ, ואנחנו נבקש מגורמי החוק שיעזבו אותךָ לנפשךָ.
רמון הלך, לא עזבנו
הירשזון הלך, לא עזבנו
בשארה הלך, לא עזבנו
הנשיא התבצר, (תרתי משמע) לא עזבנו
אבל אתה הרבה יותר מסוכן, כי אתה יושב ליד ההגה, ואתה גם נחמד, ואתה יודע גם להחניף לציבור, ולכן, עקב הסכנה הגדולה שבךָ, ולאור מאזן האינטרסים הלאומיים, כדאי לנו לתת לךָ ללכת בשקט, העיקר שתלך כבר.
חלון ההזדמנויות צר, גם ההבטחות שלנו הן בלי בעל הבית – אבל נדמה לי שאפשר לקמבן את העסקה הזו. אם הייתָ שקוּל הייתָ יוזם את הקומבינה הזו בעצמךָ, אבל הנוזל הצהבהב הזה עלה לךָ כנראה לראש, ולא יורד.
לך לךָ לפני שלא נוכל עוד להציע לךָ את ההצעה הנדיבה שהצענו.
סימני השחיקה הופיעו עוד לפני כמה חודשים עם ההבנה של תוצאות המלחמה, ואז בא דוח המבקר על העסקים הקטנים והכסף הגדול, היום זה המשיך עם שותפךָ עו"ד מסר והכסף הגדול עוד יותר (אגב שאל אותו על איזה קופון הוא חתך מהיזם, 30%, 40%. שאל וספר לנו או אולי עבד על בסיס תשלום קבוע שהיזם קיבל מדודה ורה מחדרה?)
ומשם נגיע לוינוגרד, וכרמיה, וכל הסיפור הכושל של מנוי לפיד כיו"ר מועצת יד ושם – ודאי שיש עוד הרבה, כי אצלךָ זה לא רוע לב, זה טבע, ככה נולדת.
אהוד, יש 5 קורבנות בחזיתה של המלחמה הזו, גל הירש – הלך הביתה כבר (ואני סבור שבמידה רבה הוועדה תנקה את שמו), האלוף אדם הלך גם כן, הרמטכ"ל הלך, ונותרו שני השפנים, שר הביטחון וראש הממשלה.
שר הביטחון הוא טיפוס אמוציונאלי – הוא לא ילך לבד, אפילו עד כדי "תמות נפשי עם הפלישתים" אז לך אתה לדרכךָ, ואת כל התיק אנחנו נזרוק עליו.
אני מעריך שמכאן ולהבא, המכות תגענה בזו אחר זו, ככה זה כשמורחים, מדחיקים ולא מטפלים בזמן.
לא יהיה לךָ זמן להתעשת מהראשונה, תבוא השנייה, ואח"כ השלישית והרביעית, ואז לדעתי, לא תוכל יותר לקבל החלטות שקולות בנוגע לעתידךָ, וזכור שהיום עתידךָ נמצא עדיין במרכז הווייתךָ, ומשום כך, ומתוך דאגה לךָ, למשפחתךָ, ולעם ישראל, אנא מצא לךָ ומיד עבודה חדשה.
וזכור דבר נוסף. הסיכוי שההצעה הזו תעלה שוב, הוא קטן מאוד, היא עולָה כי אתה עוד חזק לכמה ימים. חטוף בשתי ידיים, לך לךָ לעסקים, לך תעבוד עם כל אלה שחייבים לךָ כל כך, העיקר, עזוב אותנו בשקט ומהר.
