שלא על-מנת לקבל פרס

"הוא מתקשה לסבול דיון ציבורי שמתנהל בלעדיו. הכותרות ששמו של השופט וינוגרד מתנוסס עליהן עושות לו צרבת...". כך מתחיל נחום ברנע את הטור השבועי שלו, ובהמשך הוא שופך עוד ועוד רפש על מבקר המדינה.

ברנע מגיע אפילו לשיאים אותם לא הכרנו. הוא משווה את ריבוי המשרדים של מבקר המדינה, לשוחד שלכאורה שקיבל אולמרט על הבית בכרמיה, ומגמד את השוחד לכאורה לעומת "פשעי" משרד מבקר המדינה בנושא ריבוי המשרדים.

נחום, בגרותך מביישת את נעוריך.

אנחנו חשבנו שעיתונות היא הרשות הרביעית, אשר תפקידה לפעול בנאמנות כלפי הציבור, ולא להפוך חשדות למתן וקבלת שוחד, הנראים מאד מבוססים, לעורבא פרח.

ואנחנו חשבנו שעיתונאי צמרת, חייב גם באחריות כלפי הציבור וכלפי המקצוע, ואינו יכול לגמד את החשדות הלכאורה מבוססים הללו, לכלום מכלום.

ואנחנו חשבנו שתקנון האתיקה של מועצת העיתונות חל על נחום ברנע, אך מה לעשות, זו לא הטעות הראשונה שגילינו בשנה האחרונה.

ונחום הרי יודע שגם אם אולמרט לא קיבל אגורה שוחד, הרי עצם הקניה של בית, אשר ערכו הכספי ויכולת הפיתוח שלו תלויים מאד בהחלטות של צוותים שלמים שעבדו עם אולמרט כאשר היה ראש העיריה, די בה על-מנת לפסול אותו לכל תפקיד ציבורי בעתיד, ודי בה על-מנת להפעיל את נוהל החיוב האישי על-פי פקודת העיריות, על-מנת שכל הנזקים הכלכליים אשר נגרמו לציבור מהתהליך הקלוקל הנ"ל יוחזרו לקופת הציבור, ומכיסם הפרטי של כל הנושאים באחריות (ומדובר לדעתי לפחות במאות אלפי דולרים, ועל כך יש צורך להוסיף את כל הוצאות הטיפול והחקירה – אשר ודאי יכפיל וישלש את ההוצאות).

אבל סולם הערכים של נחום ברנע שונה. אצלו, ערך הרעות, הוא הערך החשוב מכולם, בייחוד אם הרע (תרתי משמע) הוא ראש הממשלה.

ואין זו רעות שנקנתה בדם, ביזע, ואפילו לא בדמעות - אלא רעות מאד מאד אינטרסנטית, רעות של שמור לי ואשמור לך, רעות של אינטרסים בלתי לגיטימיים לחלוטין, רעות המחוררת עוד ועוד חורים בדמוקרטיה המידלדלת שלנו.

רק דבר אחד טוב אפשר לומר על נחום ברנע: הוא עושה את מה שהוא עושה, שלא על-מנת לקבל פרס, כי הרי ביום העצמאות האחרון, רק לפני מספר ימים, הוא קיבל כבר מידיו של ראש הממשלה ומידיה של שרת החינוך את פרס ישראל לתקשורת.