מספרים לנו שלעוזי דיין יש כושר מנהיגות, אבל מה? מנהיגות שקטה. שיהיה.
אתה עוקב אחר האיש ומתרשם מיד, שמדובר באדם שתיכנת את עצמו להגיע ללב העשייה הפוליטית, כלומר לכנסת.
המנהיג השקט הזה החליט שהאל חנן אותו בתכונות מתאימות להנהיג תנועה, משל היתה יחידת קומנדו, ולהחדירה אל תוככי משכן הכנסת - אם לא דרך הדלת, אז מבעד לחלון.
ובאמת יש לו תכונות מתאימות. יש לו סט חולצות בגווני כחול שעוברות, כידוע, את מסך הטלוויזיה. יש לו את השם דיין שעדיין שווה לא מעט בשוק השמות. יש לו את הלוק הדייני שאי אפשר לטעות בו. וכמובן יש לו את אביב גפן שחולק עמו כמה וכמה גנים דייניים.
אה, כן - ויש לו גם אג'נדה. מלחמה בשחיתות. האג'נדה הזאת מתאימה לו כמו כפפה לרגל. רואים מרחוק.
אז מה, לעזאזל, לא דפק במערכת הבחירות האחרונה? איך קרה שעוזי עם החולצה הכחולה לבית דיין, הצליח לקבל בקושי רבע מהקולות שאספה פנינה רוזנבלום?
עכשיו עוזי נמצא בתהליך שיקום והפקת לקחים לקראת מערכת הבחירות הבאה.
וכחלק מתהליך השיקום, האיש הרים אירוע די מרשים בכיכר. בלי פוליטיקאים כמובן. עוזי דיין הוא הרי לא פוליטיקאי. כלומר, הוא כן פוליטיקאי - אבל רק בשבתות וימי גשם.
הארוע היה באמת מרשים - בעיקר כי עוזי דיין הצליח לארגן את החבר שלו מנהלל מאיר שלו. אלא שעוזי לא הביא בחשבון שהסופר המהולל הזה לא סופר עד עשר קודם שהוא מחליט ללכת מכות עם חלק מהמשתתפים באירוע ולהאשים אותם באחריות לתוצאות המלחמה.
במערכת הבחירות הבאה אנחנו כמובן נראה את עוזי דיין והחולצה הכחולה. הוא יבקש להזכיר לנו את האירוע ההוא שהרים בכיכר. הוא יבטיח לנו - כמו שהבטיח במערכת הבחירות הקודמת - שהוא עובר את אחוז החסימה, ולכן פתק עבורו אינו מבוזבז. הוא גם יציג לנו גלריה מרשימה של לוחמים בשחיתות ההולכים עמו באש ובמים.
והוא שוב יאכל אותה. למה הוא יאכל אותה? כי הבוחרים המפונקים שלנו הם אניני טעם. הם לא אוהבים ללעוס קלקר.
