נחשו מי בא? הנחשים

הכללים הבאים יסייעו לכם להימנע ממצבים בהם תפגשו נחשים, בטבע, בסביבת הבית (אם אתם גרים בבית צמוד-קרקע) או בעת עבודה בשדה:

1. אל תלכו יחפים במקומות חשודים, בהם עשוי/עלול להיות נחש.

2. בלילה, לכו רק בשבילים מוארים.

3. נכשו עשבים בחצר, ואל תשאירו ערמות עלים וגזם לאורך זמן.

4. שימרו על סדר וניקיון במחסנים ודאגו לתאורה נאותה.

5. אל תדחפו ידיים לחורים באדמה, לנקיקי סלעים, ומתחת לאבנים בטיולים.

6. הימנעו מהליכה בסנדלים בתוך סבך, ביום ובלילה.

נניח שהקשבתם לי, נזהרתם, נמנעתם ובכל זאת אתם פוגשים נחש. אופס, גם זה עלול לקרות וזה קורה. נהגו לפי הכללים הבאים על-מנת לאפשר לנחש לעשות את מה שהטבע שלו אומר לו לעשות - להסתלק מכם והלאה מהר ככל שניתן:

1. אל תעשו תנועות פתאומיות.

2. תנו לנחש למצוא לעצמו דרך מילוט - ואז עשו "נסיגה" בכיוון ההפוך.

3. אל תנסו לתפוש את הנחש או לגעת בו - תנו לו למצוא דרכו.

כל נחשי ישראל (יחד עם כלל זוחלי ארצנו) מוגנים על-פי חוק, אסור לפגוע בהם או לצוד אותם ללא היתר מיוחד מאת רשות הטבע והגנים.

האחריות על לכידת נחשים מוטלת על השלטון המקומי, בכפוף לחוקי שמירת הטבע.

יש ליצור קשר עם המועצה/עיריה, או עם רשות הטבע והגנים (מוקד ארצי: 02-5005444). לא מומלץ לנסות לטפל לבד.

למרות כל האמור לעיל, גם אדם שנהג לפי כל כללי המניעה והזהירות, עלול למצוא עצמו במצב שבו ננשך או הוכש על-ידי נחש.

בכל מקרה של חשד סביר להכשת נחש ארסי (או מצב של עקיצת חיה ארסית כגון עקרב), מומלץ לנהוג לפי עיקרון הזהירות ולפנות לטיפול רפואי. על אחת כמה וכמה במקרה שמופיעים סימנים גופניים מערכתיים (כלליים, סיסטמיים) כלומר - מעבר לסימנים מקומיים בחלק הגוף שבו התרחשה ההכשה/עקיצה.

סימנים "מקומיים" עשויים להופיע גם במקרים של נשיכת נחשים שאינם נחשבים מסוכנים לאדם (פירוט בהמשך), והם כוללים בין היתר אודם במקום הפגיעה, נפיחות מקומית, כאב מקומי.

סימנים "כלליים" (סיסטמיים) עשויים להופיע בהדרגה או במהרה (במקרים של רגישות יתר או חדירת ארס לכלי דם גדולים), והם כוללים בין היתר חולשה, סחרחורות, דופק מואץ, שינויים בלחץ דם, בצקת מפושטת ממקום הפגיעה לכיוון מרכז הגוף והזעה מרובה.

כל הסימנים הנ"ל עשויים להופיע כמובן בצורה חלקית. קיים טווח רחב ביותר של תגובות והן תלויות בין היתר במשקל הנפגע, גילו, מיקום הפגיעה בגופו, מצבו הבריאותי, מצב המערכת החיסונית שלו וכמות הארס שחדרה. בכל מקרה שידוע בוודאות שאדם נפגע על-ידי נחש ארסי (או חשוד כארסי) או כאשר מתפתחים סימנים כלליים בעקבות פגיעת בעל חיים ארסי:

1. להרגיע את הנפגע - חרדה מביאה להתפשטות מהירה יותר של הארס בגוף.

2. להשכיב את הנפגע במנוחה - הליכה או ריצה מזרזים את התפשטות הארס.

3. פינוי מיידי לבית החולים הקרוב - גם אם הנפגע חש בטוב.

4. קיבוע הגף הנפגעת - כמו במקרה של שבר (אם הפגיעה היא באחת הגפיים).

5. להסיר מהנפגע טבעות, צמידים ושעון - לפני שמתפתחת בצקת.

6. אסור לחתוך, למצוץ או לצרוב את מקום ההכשה.

7. אסור לחסום את כלי הדם בחוסם עורקים/ורידים - מגדיל נזק מקומי.

8. אסור להניח קרח על מקום הפגיעה - מגדיל נזק מקומי.

9. אסור לחטא באלכוהול - מאיץ את זרימת הדם המקומית.

10. אסור לשתות אלכוהול או משקה חם - מעלה דופק ולחץ דם.

11. לא להתאמץ ללכוד את הנחש - כך מתעכב הפינוי ויש סיכון לעוד הכשות.

רצוי בכל זאת לנסות לשנן סימני זיהוי של הנחש הפוגע, ואם יש אפשרות לצלם במצלמה דיגיטלית ולהביא לחדר המיון את התמונות זה מצוין. במרבית המקרים הרופאים מצליחים לזהות את סוג הנחש הפוגע - מתוך התיאור מהשטח, המיקום הגיאוגרפי והתפתחות הסימנים הקליניים.

כאמור, בישראל ישנם כ-40 מיני נחשים בכלל, מתוכם תשעה מינים נחשבים ארסיים. מה זאת אומרת, "נחשבים"? ובכן, נהוג לחלק את הנחשים בארץ ובעולם לשלוש קבוצות, לפי מידת הארסיות שלהם כלפי בני אדם. לכל קבוצה כזאת יש מאפיינים של הלסתות, השיניים ובלוטות הרוק (או בלוטות הארס) המאפיינות את הקבוצה:

1. לא ארסיים - מרבית הנחשים בארץ ובעולם משתייכים לקבוצה זאת. מבנה השיניים אצלם אינו כולל שיניים ייעודיות להחדרת ארס לטרף; בלוטות הרוק אינן מייצרות מרכיבי ארס ייחודיים הגורמים לתופעות קליניות משמעותיות בבני אדם. אצל חלקם ידוע על מרכיבי ארס (חלשים) ברוק, אבל אין סכנה ממשית לבני אדם.

2. תת-ארסיים - מעין קבוצת ביניים, בין ה"ארסיים" לבין ה"לא ארסיים". לנחשים אלה יש שיניים ייעודיות להחדרת הארס בעת נשיכת הטרף, הן ממוקמות בדרך כלל בעומק הפה ונדרשת נשיכה ממושכת של הטרף (או האדם) על-מנת להחדיר כמות משמעותית של ארס. הארס עצמו לרוב פחות חזק מזה של נחשים "ארסיים" לגמרי, יש בעולם מינים אחדים (מתוך מאות מינים תת-ארסיים) הנחשבים קטלניים בפוטנציה לבני אדם. בארץ חיים תשעה מינים הנחשבים לתת-ארסיים, מהם רק תלום קשקשים מצוי ותלום קשקשים מדברי נחשבים מסוכנים בפוטנציה. לשמחתנו, אין לכך הוכחות בפועל.

3. ארסיים - הקבוצה המסוכנת באמת, וגם בה לא כל המינים נחשבים מסוכנים או קטלניים לבני אדם. כאן קיימות שיני ארס ייעודיות בקדמת הפה, שהן ארוכות וחלולות ומאפשרות הזרקה ממש של הארס לתוך הטרף, באמצעות שרירים אשר סוחטים את הארס מתוך בלוטות הארס. בלוטות הארס הן ייעודיות, גדולות בדרך-כלל ונפרדות מבלוטות הרוק. בחלק מן המשפחות שיני ארס קבועות בלסת (למשל בפתניים - המשפחה הכוללת את הקוברה) ובאחרות הן מקופלות לתוך החך בעת סגירת הפה ומזדקרות לפנים בעת פעירת הפה להכשה (למשל בצפעיים - המשפחה הכוללת את הצפע). בשל העלות הגבוהה של הפקת נסיוב (מה שמכונה "אנטי-סרום") לטיפול בהכשות נחשים, מחזיקים בארץ נסיוב ספציפי רק עבור שני המינים הגורמים למספר הנפגעים הרב ביותר: צפע מצוי ואפעה.

לסיכום ניתן לומר שכעת, אולי, אתם קצת יותר מוכנים. הכוונה לא היתה להבהיל אתכם, אלא להעמיד לרשותכם מידע בנושא הנחשים של ארצנו, איך להימנע ממפגש עם המסוכנים שבהם ומה לעשות אם חס ושלום מישהו נפגע מהכשת נחש.

האויב הגדול ביותר של הפחד, דרך אגב, הוא מידע. ככל שתדעו יותר, כך תפחדו פחות ותתנהגו בצורה שקולה, מאוזנת ונכונה ותוכלו להשתמש במידע הזה. וזיכרו תמיד: הנחשים מ-פ-ח-ד-י-ם מבני האדם, לפחות באותה המידה וכנראה הרבה יותר ממה שאנו פוחדים מהם. צאו באביב ודעו: היצורים האלה עם הקשקשים שזוחלים בלי רגליים אומנם אינם חפצים ביקרכם, אך בהחלט אין להם תוכניות להזיק לכם. כמו כל חיות הבר, גם הנחשים בסך-הכל רוצים לחיות את חייהם. תנו להם.