מרדכי גילת מאיים על השופט סולברג

הפרשה החלה כחמש שנים קודם לכן. בספטמבר 2002 פרסמו מרדכי גילת ומיכל גרייבסקי "כתבת תחקיר" על בתיה כרמון, שכיהנה אז בתפקיד מנהלת מחלקת האשרות במשרד המשפטים. הכתבה פורסמה בהבלטה רבה במוסף לשבת של ידיעות אחרונות. נטען בה, בין היתר, כי כרמון ביצעה מעשים פליליים, כאשר נתנה ידה למתן אשרות שלא כדין להכנסת עובדים זרים, ואף פעלה תוך ניגודי עניינים ובניגוד להוראות הממונים עליה. נטען עוד, כי כרמון פעלה באופן פסול ואסור, עד כדי חשש לעבירות שוחד.

כרמון, שהייתה אז בעיצומו של מאבק פנימי בתוך משרד הפנים, נאבקה על חייה. תרתי משמע. היא נאבקה כדי להדוף את הפרסומים הכוזבים על אודותיה, ובמקביל – כדי לשמור על מעמדה במשרד הפנים. החשדות נגדה הופרכו בבדיקות ובחקירות שבוצעו. בשל הפרסומים הכוזבים, בין היתר, ביום 10.03.03 היא הגישה בבית משפט השלום בירושלים תביעה נגד ידיעות אחרונות, העיתונאים מרדכי גילת ומיכל גרייבסקי, העורך האחראי ארנון מוזס, והעורך משה ורדי. התביעה על-סך חצי מיליון ש"ח הוגשה באמצעות עו"ד יעקב רובין.

בכתב התביעה טוענת כרמון, כי העיתונאים גילת וגרייבסקי פרסמו כתבה שיקרית ומגמתית, תוך העלמת עובדות מהותיות. לטענתה, עולה חשד כי גילת וגרייבסקי עשו "יד אחת" עם בעלי אינטרסים במשרד הפנים ועם ג'ודי שלום-ניר-מוזס (בעלת מניות בעיתון ידיעות אחרונות), כדי להכפיש את שמה ולגרום לסילוקה מהמשרד. כרמון טוענת, כי הדבר נעשה, על-פי החשד, כדי לסכל חקירה משטרתית נגד מוזס, בגין תלונות שהעלתה נגדה כרמון על העסקת עובדים זרים והברחת עובד זר לארץ בניגוד לחוק.

בכתב התביעה נטען, כי הנתבעים לא בדקו כלל את המקרים שהוזכרו בכתבה, לא שוחחו עם האנשים שענייניהם הוזכרו בכתבה, התעלמו מהעובדה כי פעולותיה של התובעת נעשו בהתאם לסמכותה ולתקדימי בג"צ, וקיבלו כאמת צרופה תלונות שקריות ומגמתיות של ראש מינהל האוכלוסין במשרד הפנים, הרצל גדז', המצוי עם התובעת בסכסוך משפטי.

בכתב התביעה נטען עוד, כי הנתבעים נהגו "באדישות מוחלטת, ולחלופין ברשלנות חמורה והביאו בכך לפגיעה אשר תגרום הכתבה בתובעת ובשמה הטוב, כאשר מחד-גיסא, פרסמו בעיתונם עובדות שקריות, משוללות כל יסוד המכפישות ללא רחם את שמה של התובעת, ומאידך-גיסא, העלימו מעיני הקורא עובדות אמיתיות, הצריכות לעניין, והחיוניות להבנת התמונה בשלמותה בנוגע לנושא המסוקר בכתבה, זאת למרות שידעו היטב כי העובדות המופיעות בכתבה, משוללות יסוד.

"בכתבה עשו הנתבעים שימוש בלתי הוגן בכוח הרב שאצור בידי כלי התקשורת בכלל והנתבע מס' 1 בפרט [ידיעות אחרונות, י.י.], נגד התובעת, מבלי לתת לתובעת הזדמנות הוגנת להגיב לנאמר בכתבה ומבלי שהיה באפשרותה למעשה להתגונן בפני הפגיעה בשמה הטוב. לתובעת חשד, כי מטרת הכתבה היתה לשרת בעלי אינטרסים שהיו מעוניינים בפגיעה בה". ובהמשך: בליבה מקנן כאמור החשש כי "מניעים לא כשרים הם שעמדו בבסיס החלטתם של הנתבעים לנהל מלחמת חורמה נגד התובעת, החלטה אשר מעידה עשרות מונים כי פרסום הכתבה נגד התובעת נעשה בחוסר תום לב מובהק... בליבה של התובעת מקנן החשד כי קיים קשר, לפיו הכתבה נגדה היתה בין היתר תוצאה של בדיקת המידע על-ידי התובעת, לפיו העסיקה הגב' שלום עובדים זרים לא חוקיים וסירובה של התובעת לאשר לגב' שלום להכניס ארצה אורחים פליפינים. ועוד: "לתובעת יסוד להניח כי הנתבעים אשר ידעו על פעולותיה של התובעת, החליטו לעשות הכל כדי להשחיר את פניה של התובעת וכדי לגרום לתובעת להפסיק את בדיקת המידע האמור. ולהשפיע על משטרת ישראל שלא לחקור ברצינות את תלונותיה של התובעת. לתובעת נודע כי קצין במשטרת ישראל מסר לעיתונאים מסוימים אשר התעניינו במקרה את מספר הטלפון של הנתבעת מס' 5 [מיכל גרייבסקי, י.י.], על-מנת שזו תעדכן אותם בפרטים. העובדה כי הנתבעת מס' 5 עומדת בקשר הדוק עם אנשי משטרה הקשורים לחקירת התלונה אשר הגישה התובעת בעניינה של הגב' שלום מצביעה ביותר מרמז על מניעי הנתבעים אשר פורטו לעיל".

גילת, גיבור קטן שכמותו, נמנע מהגשת תצהיר עדות ראשית. ולא בכדי. העיתונאי התחקירן שנוהג לחבוט באחרים, בורח למעשה מלהעמיד במבחן משפטי את גירסתו/עדותו מול זו של בתיה כרמון. במקום זאת, מתמרן גילת כך את הדברים, יחד עם עורך הדין מיבי מוזר: מיכל גרייבסקי היא שמגישה תצהיר, והיא שתעמוד ותיחקר מעל דוכן העדים. ככה נוהג אחד הבכירים ב"ארגון" הגדול, הוא ידיעות אחרונות: מקריבים חייל/ת, כדי לגונן על הבכירים יותר מסכנה אפשרית, לרבות מפני הבכתם מעל דוכן העדים וחשיפת קלונם. השאלה מדוע גרייבסקי נותנת שינהגו בה כך, ראויה לבחינה בהזדמנות אחרת.

המשפט מתנהל בעצלתיים מאז שהוגשה התביעה. בעיקר בגלל תרגילים שונים מצד הנתבעים, שגררו רגליים וניסו שוב ושוב לדחות את הקץ. ביום 16.04.07 התקיים דיון נוסף. המשך עדותה של מיכל גרייבסקי, חקירה נגדית בפני באי-כוחה של כרמון - עורכי הדין יעקב רובין ובנו אריאל רובין. גילת נכח באולם הדיונים, מתערב שוב ושוב תוך הרמת קול, הערות וקריאות מהאולם - למרות שלא הגיש תצהיר, מפריע לניהול התקין של המשפט, עד כדי-כך שהשופט סולברג קורא להוצאתו מהאולם. להלן הדברים (השאלות מופנות למיכת גרייבסקי; גלעד – הוא גילת):

ש: טוב, תראי בבקשה, בסעיף 51 את חוזרת על טענותיה המבישות ומשוללות היסוד של התובעת בנוגע לגב' ג'ודי שלום מוזס. על-פי קריאת העדות של הגב' מוזס את עומדת מאחורי הדברים האלה או לא?
מר גלעד: הוא מטעה אותה.
עו"ד רובין: אני מבקש –
מר גלעד: אדוני אתה מטעה אותה, אתה יודע על מה אני מדבר.
דובר: התצהיר לא מולך איך אתה יודע שהוא מטעה.
מר גלעד: אני יודע.
דובר: לא, תקרא מילה במילה את הסעיף.
כב' השופט: אני מבקש להוציא את מר גלעד מהאולם.
מר גלעד: אני בפעם הרביעית פה. ביקשתי לגמור את המשפט הזה. מושכים, מושכים ומושכים. יש ראיות בפני בית המשפט, כתבנו עובדות, יש מסמכים, כמה עוד אפשר למשוך את המשפט הזה?
כב' השופט: מר גלעד אסור לך להתפרץ, אסור לך לקום –
מר גלעד: אני משתדל לא להתפרץ אבל יש –
כב' השופט: אז אדוני, אולי פעם אחת הוצאתי מישהו מהאולם, אני גם לא רוצה להגיע למצב הזה, אבל אני לא מוכן שאדוני יתפרץ במהלך העדות. ממש לא בסדר. אין צורך, חבל על הזמן. בבקשה עו"ד רובין.

כעולה מפרוטוקול הדיון - השופט נמנע, בסופו של דבר, מהוצאת גילת מהאולם, אולם הוא הזהירו לבל יתפרץ ויפריע.

המשך הדיון מעניין בהרבה: מיכל גרייבסקי בדוכן העדים, בחקירה נגדית, כאמור. עו"ד רובין מציג שאלות קשות, הסובבות סביב התנהלותם הפסולה של גרייבסקי-גילת מול כרמון, והעובדה שלא איפשרו לה זכות תגובה כפי שהבטיחו. גרייבסקי מתחמקת שוב ושוב ממתן תשובות ברורות. רובין לוחץ. עו"ד מיבי מוזר מתנגד שוב ושוב, ונדחה.

השופט סולברג מתיר הצגת השאלות. אלא שעו"ד מוזר ומרדכי גילת עושים דין לעצמם, משבשים את שטף החקירה הנגדית ובהמשך מעלים חשד נגד השופט, כאילו הוא, משיקולים זרים, מטה את הליכי המשפט בשל משוא פנים. הנה הדברים מתוך פרוטוקול הדיון [מוזר מתעמת עם רובין ועם השופט ומעלה טענות נגד השופט]:

עו"ד מוזר: היא ענתה לך, היא ענתה לך לגבי כל אותם מקרים שכתבו וזהו.
כב' השופט: זו הייתה הפרעה מיותרת, כי זה לא מה שעולה מסעיף 80 ולכן השאלה –
עו"ד מוזר: זה נכון אדוני –
כב' השופט: וההפרעה היא מיותרת.
עו"ד מוזר: זה נכון אדוני, זה נכון אדוני אבל היא ענתה לו כפי שהיא ענתה לו, מה הוא רוצה, מעבר לזה אלא אם כן באמת הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.
עו"ד רובין: אני חושב אדוני זה ממש עלבון כלפי, מה זאת אומרת אני יכול לעשות?
עו"ד מוזר: יכול להיות, יכול להיות שאתה תפרש את זה כעלבון, אני חושב שבית המשפט הזה יודע היטב שלא רק שאני לא ניסיתי להעליב את בית המשפט, אלא שכשבית המשפט עצמו הציע שלא לשבת בתיק או לפחות העלה בפנינו איזה מפגש... לפני מס' שנים עם מר גלעד.
מר גלעד: שלוש עשרה שנה –
עו"ד רובין: אני מבקש שגלעד –
עו"ד מוזר: אנחנו כיבדנו את בית המשפט ואמרנו שאין בזה סיבה שבית המשפט לא ישב. אז אל תנסה להסית וליצור איזשהו יחס שאין לו ידיים ורגליים.
עו"ד רובין: אז מה ההערה הזו שאני עושה בה מה שאני רוצה פה, באמת אדוני.
עו"ד מוזר: מפני שאתה חוזר על שאלה למרות שברור קיבלת תשובה, זאת התשובה שקיבלת.

כב' השופט: ימשיך אדוני.

כפי שעולה מהפרוטוקול, מוזר-גילת מנסים לדחוק את השופט "לפינה". להתריס נגדו: בזמנו לא ביקשנו לפסול אותך, למרות שאתה עצמך הזכרת, בתחילת המשפט, שהיה איזה שהוא אירוע לפני שלוש-עשרה שנים. אלא שעכשיו, כך לפי גילת-מוזר (כפי שיובהר גם בהמשך), אנחנו, הנתבעים, חוששים שאתה מנהל את המשפט תוך משוא פנים לטובת התובעת, בתיה כרמון.

אין ולא יכול להיות ספק: הצגת הדברים ברוח זו, מבלי שמוגשת במקביל בקשה לפסילת השופט, נועדה להטיל מורא על השופט ולתמרנו להיטיב דווקא עם הנתבעים. תופעה זו חוזרת על עצמה גם בהמשך הדיון.

גילת לא ישב בשקט גם בהמשך, למרות אזהרות השופט. אדרבה: לאחר שנוכח שהשופט נמנע מהוצאתו מהאולם, הוא העז יותר, החציף פנים, התריס כלפי השופט, ובהמשך החשיד את השופט סולברג – כאמור: תוך כדי המשפט – במשוא פנים.

השופט סולברג נחשב לאחד ההגונים והרציניים במערכת המשפטית. לא בכדי החליטה הוועדה לבחירת שופטים לקדמו מכהונת שופט בית משפט שלום, ולמנותו לכהונת שופט בית המשפט המחוזי. קודם למינויו לכהונת שופט כיהן סולברג כעוזרו של היועץ המשפטי לממשלה, יוסף חריש, ועשה מלאכתו נאמנה. בתפקידו אז הוא טיפל בעניינים נפיצים, לרבות מעשים בלתי ראויים שביצע גילת עצמו. סביב נושא זה אירע אותו "עימות", כביכול, בין גלעד (גילת) לבין סולברג. במה דברים אמורים:

מבקרת המדינה דאז, השופטת (בדימ.) מרים בן-פורת, חשפה שורה של פרשות שחיתות בראשן כיכב אריה דרעי, שעמד אז בראש תנועת שס. כך נפתחה מה שכונה לימים: "פרשת דרעי" גילת נטל חלק בהובלת מערכה נגד דרעי, ופרסם כתבות תחקיר נוספות. חלק הארי של כתבות גילת הופרכו מכל וכל. אותה מערכה שנויה במחלוקת עד היום, לא רק נוכח תוצאותיה העגומות, אלא בשל זאת שנעשתה מטעמים פוליטיים מובהקים - תוך שימוש פסול ואסור בזרועות האכיפה בישראל.

בעיצומה של המערכה הציבורית-עיתונאית בוצעו האזנות סתר בלתי חוקיות לקו הטלפון של גילת. או-אז התגלה פרט מעניין: גילת נהג לקיים שיחות עם מפכ"ל המשטרה דאז, יעקב טרנר, ושוחח עימו בעניינים רגישים בפרשת דרעי. מתוכן התמליל שנועד עלה חשד לתיאום פלילי ומסוכן בין גילת-ידיעות אחרונות, לבין טרנר-המשטרה. מהומת גדולה פרצה. טרנר הואשם בהדלפות ובשיתוף פעולה אסור - כדי לפגוע בשס שעלתה והתעצמה על-חשבון הליכוד והעבודה.

היועץ המשפטי לממשלה נדרש להכריע: האם לאפשר פרסום תמליל השיחה בין גילת לטרנר. גילת התנגד בכל כוחו. פרשנים ומשפטנים גוייסו כדי לגונן על ידיעות אחרונות ועל גילת. חריש נועץ בעוזריו, ובהם עם נעם סולברג, ועוזרו האחר גלעד נויטל. במהלך הדיון הועלו טיעונים בעד ונגד. ככל הידוע, סולברג נמנה עם אלה שצידדו במתן היתר לפרסום התמליל, למרות שהושג בעבירה, וזאת נוכח העניין הציבורי המיוחד: תיאום פסול ואסור בין עיתונאי למפכ"ל המשטרה, כדי לחסל פוליטית את תנועת שס בכלל ואת אריה דרעי בפרט . בסופו של דבר הכריע חריש נגד מתן היתר לפרסום התמליל, שהיה עלול לגמור את הקריירה של טרנר ואולי גם את זו של גילת.

מאז "סומן" סולברג כאדם עויין, כביכול. חלפו שנים רבות. גילת הספיק לפרסם תחקירים כוזבים רבים – שגרמו להרס משפחות וקטיעת קריירה של בכירים, אומנם לצד תחקירים אחרים, לא מעטים, טובים וראויים; סולברג מונה לכהונת שופט, והוא עושה חיל בתפקידו. בשל הבנתו ומקצועיותו בתחום התקשורת, מועברים אליו תיקים רבים בענייני לשון הרע. כך הגיע לידיו גם התיק: כרמון נ' גילת ואחרים.

המשפט מתנהל כאמור במשך כחמש שנים. מתחת לפני השטח אומנם הורגש רחש-בחש, אך עובדה היא שגילת נמנע מלבקש לפסול את השופט סולברג, גם אם סבר שאותו "אירוע", כביכול, יקשה על השופט לעשות מלאכתו נאמנה. גילת נזעק, בשלב זה, להלך אימים על השופט, לאחר שנוכח כי כזביו מתבררים וחשיפותיו בעניין כרמון, מפורכות, אחת לאחת.

ההפרעות נמשכו, במהלך כל הדיון. גילת – שנמנע מהגשת תצהיר שיאפשר לו לשטוח כדבעי את עמדתו (ולעמוד לחקירה נגדית...), המשיך לקפץ ולשבש את הדיון. הלכך, נאלץ השופט סולברג לקטוע את עדותה של גרייבסקי, ולהסביר כי הוא פועל כדי למנוע גלישה בשאלות המופנות אל גרייבסקי, ובמקביל הוא משתדל להקפיד על סדרי המשפט ועל לוחות הזמנים שנקבעו. "תפקידי עכשיו בשלב הזה להקפיד בעזרתכם, בעזרת התמקדויות אם הם יהיו ממוקדות ונכונות, ככל הניתן לא לחזור. בהחלט פה ושם יכולה להיות גלישה. רוצים להניח איזושהי תשתית מסוימת לשאלה חדשה, יכולה להיות גלישה. אני מתחייב בלי נדר לעשות מאמץ שזה לא יהיה, אפילו אני אקפיד בדבר הזה, אבל בלתי אפשרי שכל שאלה נרגיש פה איזושהי סערת רגשות שגורמת למתח בישיבה, אי אפשר ככה".

גם במהלך הדברים הנ"ל של השופט, המשיך גילת להעיר ולהפריע. השופט סולברג סימן בידו פעם אחר פעם, ללא הועיל. לשופט לא נותרה ברירה, ולכן אמר: "אחרי שסיימתי את דבריי, בבקשה, מר גלעד, מה רוצה לומר?". להלן חילופי הדברים, המדברים בעדם, שנאמרו לאחר מכן מצד גילת (גלעד), עו"ד רובין, עו"ד מוזר, והשופט עצמו:

מר גלעד: אני אומר לאדוני את האמת –

עו"ד רובין: אני לא מבין מה הזכות וההזדמנות לתת –

כב' השופט: בית המשפט נתן רשות.

עו"ד רובין: לא, אדוני לא נתן רשות, זה אדון גלעד אחרי שאדוני סיים מדבר. הוא לא ביקש רשות ואדוני לא נתן. אם אדוני ייתן רשות –

כב' השופט: אני ביקשתי את קימתו ואת... ואני מאפשר לו לומר את דברו. כן, בבקשה אדוני.

מר גלעד: אני אומר לאדוני, אני בתחושה קשה על-רקע אירוע קשה בימים רחוקים שאדוני זכר בעצמו. אמרו לי אנשים כאלה או אחרים לפסול שופט, אמרתי –

דובר: על מה אתם מדברים?

מר גלעד: על האירוע בנינו לפני שנים שהיה בבית המשפט. באופן התנהלות המשפט כרגע שאדוני מתיר להם שוב ושוב בעצם לעשות מה שהם רוצים, אני כבר לא יודע כמה. אני רוצה לגמור את המשפט הזה.

כב' השופט: מר גלעד, אם אדוני אמר... מה הקושי של אדוני עם דבר, עם אירוע שהיה בינו לבין השופט, על מה מדובר?

מר גלעד: היה אירוע בינינו קשה בפרקליטות כשאדוני היה עוזרו של חריש לפני הרבה שנים. בפתח המשפט הזה אדוני אמר את הדברים, אמר תראו אני מקווה גילוי נאות, היה בנינו –

כב' השופט: רק דקה.

מר גלעד: היה בנינו בשעתו אירוע קשה, אדוני זכר אותו, אדוני העלה אותו ראשון פה בפתח המשפט, זה אומנם לא מופיע בפרוטוקול.

כב' השופט: אדוני מכנה את הדבר הזה אירוע קשה?

מר גלעד: היה אירוע שביקשתי ממך, היו חילופי דברים קשים באותו ערב אצל חריש. העובדה שאדוני זכר את זה אחרי 17 שנה. היה אירוע קשה -

כב' השופט: מר גלעד, מר גלעד, אדוני, הייה מתון, הייה שקול. כל מה שאינני זוכר מה שאמרתי בתחילת הדיון, אני לא יודע, אפשר לפתוח את הפרוטוקול ולראות.

עו"ד מוזר: זה לא נאמר לפרוטוקול, אדוני העלה את הנושא, אנחנו הגבנו כפי שאמרתי קודם.
כב' השופט: תעצור רגע.

בשלב זה עצר השופט את ההקלטה. חילופי הדברים נמשכו, וביתר שאת. לאחר ההפסקה אמר השופט את הדברים שלהלן:

כב' השופט: ההקלטה הופסקה, לבקשת עו"ד רובין אני משחזר בתמצית בנוכחות כל באי האולם את חילופי הדברים שהיו. מר גלעד החל להזכיר דברים שנאמרו כנראה בתחילת המשפט, דברים שנאמרו מפי לגבי אירוע מסוים בעבר שבו היה קשר מסוים, שמייד אפרט אותו, בין מר גלעד לביני. היה זה בתקופה של ש... עוזר או מתמחה אצל היועץ המשפטי לממשלה לשעבר יוסף חריש, זה לא היה אחרי שנת 91, אומר מר גלעד כנראה בשנת 90, מה שכונה בשעתו - ... טרנר או קלטת, היה מר גלעד בלשכת היועץ המשפטי לממשלה ופנה אליי ותהה על ישיבתי שם. לדעתו כנראה לא הייתה כל כך נוחה, ביקש לשפצר משהו, עד שהובהר לו שאני שם בתפקיד, כמובן לא יצאתי מהלשכה. אירוע נקודתי שכנראה הזכרתי בתחילת המשפט הזה. על כל פנים אין צל צילם של מילת כסות גם לא נתבקשה כסות בדבר הזה, כזכור העליתי את הדבר הזה ביזמתי בתחילת המשפט הזה, במהלך הישיבה. עכשיו עו"ד מוזר היה זה מר גלעד עצמו שציין מיד ולטעמי בצדק ציין, שהדבר הזה אין לו משום ומילת פסול. אני מצטער שהדבר הזה שב ועלה עכשיו. על כל פנים כאז ומעתה הדבר הזה אין לו עילת פסלות אבל כאמור הדברים האלה מוצאים לפרוטוקול לבקשת עו"ד רובין, אף-על-פי שאין על הפרק שום בקשת פסלות ועו"ד מוזר שב, ציין והדגיש כמו אז גם עתה אין עומדת אין עומדת בקשת פסלות על הפרק. חבל שזה עלה אבל אני מקווה שההדורים יושרו ואנחנו נמשיך את המשפט, נשתדל לעשות את זה באופן תכליתי עד לסיומו. בבקשה עו"ד רובין.

עו"ד רובין: אדוני אני מבקש להוסיף לשחזור של בית המשפט הנכבד שמר גלעד אמר שיש לו תחושה מאוד קשה לגבי ניהול המשפט. עו"ד רובין עושה מה שהוא עושה, אדוני זוכר כך, הוא פנה לכב' בית המשפט שהיו לנו חילופי דברים מאוד קשים ואני רואה בכל הדברים האלה ניסיון להטיל מורה על בית המשפט לקראת מתן פסק הדין. עכשיו אני מוכן להמשיך כן.

עו"ד מוזר: אם כבר מוסיפים לשחזור אז אני אומר שבאותה ישיבה שאדוני הזכיר את התקרית כפי שאדוני זכר אותה, הוסיף מר גלעד שהיו חילופי דברים קשים בסוף הישיבה כשהוא ביקש שההחלטה של היועץ המשפטי כתוצאה משמיעת הקלטות תהיה באותו היום ואדוני אז אמר שההחלטה תהיה כעבור יום, או אינני יודע כמה זמן. אלה חילופי הדברים שאותם הזכיר מר גלעד. מר גלעד אגב לא זכר את הקטע הזה שאדוני זכר.

כב' השופט: עו"ד מוזר: אני רואה בחומרה את דבריך האחרונים משני טעמים. אנחנו ניסינו ביושר ובעדינות לשחזר את הדברים שנאמרו בשעה שלא היתה הקלטה, מה שאדוני עכשיו עשה זה כלל וכלל לא שיחזור של הדברים, הדברים האלה לא נאמרו. על כל פנים מי שאמר אותם אדוני, אני אומר –

עו"ד מוזר: אני אומר שהדברים האלה נאמרו בישיבה הראשונה –

כב' השופט: אדוני לא ייכנס לדבריו של בית המשפט. אנחנו בנקודת הזמן הנוכחית, בדיון הנוכחי מה שעשינו כעת, בשלוש דקות האחרונות, עשינו שחזור, ניסיון לשחזר את הדברים שלא הוקלטו. מה שאדוני עושה עכשיו זו תוספת שלא נאמרה לפני כן כי לא הייתה –

עו"ד מוזר: לא נאמרה –

כב' השופט: על כל פנים הדברים האלה, אני לא אעמיד את עצמי בוויכוח עם מר גלעד, אני אומר רק בזהירות רבה לא זכור לי שמץ מן הדבר הזה, אף לא שמץ. אני חושב, אני חס וחלילה לא מאשים מישהו באי מילת אמת, אבל מה קשור אליי, לא היה כזה, לא התווכחתי. לא יעלה על הדעת שקרה כזה דבר, פשוט לא יעלה-, אבל אני מצר על כך שזה עלה כפי שעלה, מה לעשות.
(כולם מדברים יחד).

עו"ד מוזר: אני אומר לאדוני דווקא דברים שאדוני זוכר בתקרית הזו שביקש שאדוני יצא מהחדר, או משהו כזה, דווקא הדברים האלה שבעיניי יותר חמורים, דווקא הם לא היו זכורים, לא היו זכורים למר גלעד.

כב' השופט: לא היו מעולם חילופי דברים קשים, לא היו מעולם, לא היה כדבר הזה.

עו"ד מוזר: לא היה. אנחנו לא ביקשנו שום דבר.

הנה כי כן: השופט סולברג דוחה את דברי גילת-מוזר. הוא מציין שכל שאירע - אם אירע, נעשה במסגרת תפקידו כיועצו של חריש; ובכלל, הוא לא הוביל את הטיפול בקלטת של גילת אלא יועץ אחר, הוא גלעד נויטל. השופט סולברג מותח בנוסף ביקורת על דבריו של עו"ד מוזר, על שהוא "משכתב" ומוסיף דברים שלא נאמרו בשיחה שהתקיימה קודם לכן. העימות נמשך גם לאחר מכן.

במהלך הדיון המוזר וחילופי הדברים, הסגיר גילת מקור מידע. בכך כשל באופן חמור בתפקידו כעיתונאי. המדובר באתי אשד, שכיהנה אותה עת בתפקיד דוברת משרד המשפטים. מדבריו של גילת עולה, כי אשד דיווחה לו על שהתרחש מאחורי הקלעים בתוככי לשכת היועץ המשפטי לממשלה. להלן הדברים:

מר גלעד: בהערה אחת, אני לא אישרתי מקודם את הדברים, אם הייתי מתאם את זה, אני לא ביקשתי את הפסילה של אדוני. אדוני שאל אותי למה אני קופץ או למה אני חש פה, מתנהג כאילו יש לי איזה תחושה לא טובה. אמרתי, ברקע מרחף נושא מסוים שאני רואה פה התמשכות המשפט כמו שהיא מתנהלת, לא נגמר המשפט הזה, מדוע, הסברתי לבית המשפט לבקשת בית המשפט את הדברים האלה. והדברים היו-, אני אומר לאדוני בכנות רבה. מה שקרה, ישנה דוברת שר המשפטים לשעבר אתי אשל [הטעות במקור. שמה הנכון הוא אתי אשד, י.י.], שבאה אליי בשעתו ואמרה לי, מוטי: תקפיד על כך שהיום תצא הודעה, לא תצא מפה הודעה. אחרי שנקבע, מה שנקבע באותה קלטת, מה שנקבע, אדוני התנגד. אדוני היה בהשפעת חריש.

כב' השופט: מר גלעד אני לא יודע על מה –

מר גלעד: אני אזכיר לאדוני. עמדתי על כך שאני לא עוזב את המשרד עד שאדוני לא מוציא הודעה באותו הערב שמתארת את העניין של הקלטת. אני לא עוזב את המקום, הרי מזה התפתח חילופי הדברים בנינו. אז מה –

כב' השופט: מר גלעד, אתה טועה טעות קשה. אתה טועה, על... ככל שהיה איזה... בתחילת הישיבה. הדמות הדומיננטית והמובילה באותו תזמון היה עו"ד גלעד נויטל לימים ועד היום שופט בית משפט השלום בת"א. ככל שהיה האירוע הזה ואם אדוני זוכר אז זה יכול להיות היה, זה היה עם עו"ד נויטל ולא איתי. לך תשאל את אתי אשל. מר גלעד, מר גלעד.

מר גלעד: לא, אדוני היה אצל חריש. אדוני ישב בישיבה ששמענו את הקלטת ואמר לי –

כב' השופט: הייתי, אבל היינו גם גלעד נויטל באמת.

מר גלעד: מותר –

כב' השופט: לא, אז ההצעה היתה לא להתחיל עם זה, אז לבוא עכשיו ולהפסיק זו חכמה מאוד קטנה וחבל שכך. אדוני ישחזר ברשומיו שני דברים: א' זה לא היה, זה לא הייתי אני זה היה עו"ד נויטל. אדוני ילך למי שרוצה, אדוני יעשה א'. ב' יפשפש אדוני ניירות בתיק הזה ויבדוק היטב היטב ויעשה טבלה ויראה למה המשפט הזה נמשך היום ויעשה חלוקה כמה דחינו לבקשת התביעה וכמה דחינו לבקשת ההגנה. יעשה אדוני את שיעורי הבית האלה.

מר גלעד: אדוני רואה פה היום מול עיניו איך חוזרים שוב על שאלות שכבר נשאלו פעם ועד פעם. יש גבול לדבר הזה ואני מבקש לגמור את המשפט הזה. די המשפט הזה הוא משפט של מסמכים, אדוני מבין את זה, אמור להבין את זה. כמה אפשר למשוך את זה? על מבחני הזיכרון של העדה?

עו"ד רובין, בא-כוחה של כרמון, שם לב היטב לשימוש שעשה בזמנו גילת, לצרכיו-הוא, במקור מידע; וכיצד הוא חושף עתה מקור מידע, שוב, כדי שהדבר ישרתו. לסוגיה זו ניכרת חשיבות רבה דווקא במשפט זה, שכן גילת וגרייבסקי נמנעו ממסירת פרטים מסויימים ומידע רלוונטי במהלך המשפט, בתואנה שאין לכפות עליהם חשיפת מקורות מידע... על כך אמר עו"ד רובין, בהמשך הדיון:

עו"ד רובין: טוב, מותר לי להמשיך אדוני? למדתי ממר גלעד שנוח הדבר מתעלמים ממקורות עיתונאים כמו אתי אשד שאמרה מאחורי הקלעים מה לעשות וכדומה, טוב יש כנראה מקרים גם כאלה. מותר לי להמשיך אדוני?

כב' השופט: כן.

בשלב זה, ולאחר ששמע איומים והשמצות, הורה השופט על המשך החקירה הנגדית של גרייבסקי. הדיון נמשך. השאלה עתה היא: האם איומיו של גילת ישפיעו על השופט הנכבד.