|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לעולם לא תקום מדינה פלשתינית עצמאית, ולא בגלל שמדינת ישראל מסרבת להגיע להסדר שלום ולהכרה במדינה פלשתינית עצמאית, אלא בגלל שהפלשתינים אינם בנויים להקים מדינה
|
|
|
|
|
|
| בגילוי לב לא אופייני לד"ר סעד עג'מי הוא מודה שכל השנים העליל העולם הערבי על ישראל שאינה עומדת בהסכמים, ומפרה סדרתית של הפסקות האש, והיום הוכח שהפלשתינים הם אלה שאינם מסוגלים להמתין עד שהדיו יתייבש על הנייר וכבר חזרו לטבוח איש את רעהו. | |
|
|
|
|
רבים הסופרים והכותבים בעולם הערבי שהתייחסו להתחדשות ההתקוטטות בין פת"ח לחמאס, וההתמקדות בשאלה למה דווקא עכשיו, ביום הזיכרון ה-59 למה שמוגדר בעולם הערבי כנכבת הפלשתינית.
ד"ר סעד עג'מי קובל על שבמשך השנים ציינו בעולם הערבי את הנכבה בתהלוכות ונאומים חוצצי להבות, שבהם מכרו הנואמים אשליות אין ספור, תוך עיוות ההיסטוריה של הסכסוך הערבי ישראלי, אך השנה קולות הירי ההדדי בין פת"ח וחמאס השתיקו את כל הנאומים. לדבריו, כל מי שתכנן לקיים את הפגנות הזיכרון האופייניות, התכנס בבושת פנים מול מרקע הטלוויזיה וצפה בנכבה המתרחשת היום בין צאצאי השהידים של נכבת 48 כהגדרתו.
בגילוי לב שלא אופייני לד"ר סעד עג'מי הוא מודה שכל השנים העליל העולם הערבי על ישראל שאינה עומדת בהסכמים, ומפרה סדרתית של הפסקות האש, והיום הוכח שהפלשתינים הם אלה שאינם מסוגלים להמתין עד שהדיו יתייבש על הנייר של הסכם מכה ואלה שאחריו, וכבר חזרו לטבוח איש את רעהו. הוא מסיים את דבריו בתודה צינית לצאצאי הנכבה על שסיפקו להם די והותר נכבות, עד שכבר אינם צריכים את הציונות והאימפריאליזם והכיבוש כדי שיספקו להם נכבות, שהרי הנכבות החדשות הפכו לתוצר עצמי פלשתיני, וציון הנכבה של 48 הפך להיות זניח לצד הנכבה העצמית שהפלשתינים מספקים היום.
גם ד"ר אסעד עבד אלרחמאן מגדיר את האירועים בעזה כמגמדים את הנכבה של 48, ומייחס את שורשיה לתקופת סוף האינתיפאדה הראשונה. אז החלו לצוף סממנים של אנרכיה שהתחזקה בתקופת הרש"פ, ונתנה את סימני מאבק הכוחות הראשונים בצל אינתיפאדת אל-אקצה. ההסלמה במאבק הכוחות בין הפלגים השונים ובעיקר פת"ח וחמאס, היא הסיבה המרכזית לאנרכיה בביטחון האישי של הציבור בחבל עזה, וכשגברה הרגשת הפחד והאימה בציבור, כל איש חזר למקורותיו והתלכד עם השבט או החמולה שלו, ויצרו מאזני כוחות המושתת על ארגונים, שבטים, חמולות, צמאי דם ושכירי חרב. כל קבוצה כזו התבצרה בתוך מתחם טריטוריאלי עצמאי והציבה סביבו שמירה מפני הקבוצות האחרות, שתוצאותיו עשויה להיות השמדה עצמית כפי שמנבאים רבים מהדנים בהתרחשויות בעזה.
|
|
בדוח התנועה הפלשתינית לזכויות האזרח שפורסם ב-16 באפריל 2007 מאשימה התנועה כהרגלה את ישראל במלחמת האחים שהתנהלה בעזה ובזו העכשווית, וטוענת שהפצצת המפקדות הצבאיות והביטחוניות של הרשות מנעו ממנה להשליט סדר ברצועת עזה, כאילו שעשו זאת לפני ההפצצות. עם זאת, התנועה לזכויות האזרח אינה פוסחת על אחריותה של הרש"פ מיצירת מצב הביש שהגיעו אליו הפלגים, ומייחסת זאת לאווירה הפוליטית חברתית בתוך עזה, ובראשה השוני האידיאולוגי העצום בין שני קוטבי השלטון, הפת"ח והחמאס, שלמרות שהגיעו להסכמה פוליטית במכה על הקמת רשות בשני ראשים, הרי שזו עשויה להיות הסיבה המרכזית לקץ מצב הרגיעה ששרר בעזה עקב ההסכם, ומדגישים שכל עוד נמשך מצב שבו כל אחד מהראשים מחזיק במנגנון ביטחוני נפרד שאין תיאום ביניהם, הרי שהמנגנונים עובדים באופן עצמאי, ללא תיאום למניעת הפשיעה וענישת מבצעיה. כמו כן חלק מהמנגנונים פועלים תוך חריגה לסמכויות מנגנונים סמוכים, וביצוע מעצרים לא חוקיים של אזרחים, החזקת אזרחים במתקני כליאה של המנגנונים ללא קיום הליך שיפוט, וכשאזרח רואה שהפרת החוק מתבצעת על-ידי האמונים לשלטון החוק, הרי שהדרך לאנרכיה קצרה מאוד. מה עוד שריבוי הנשק הבלתי חוקי שנמצא בכל בית בעזה, אינו מוסיף להשלטת החוק והסדר,כך שהמלחמה הפנימית בין החמולות ובין השבטים ומנגנוני הביטחון של שני מרכיבי השלטון אינו מקרי בנסיבות אלה.
|
|
לעולם לא תקום מדינה פלשתינית עצמאית
|
|
מאמרו של ד"ר אחמד הזכיר לי בדיחה שסיפרנו אותה בהיותנו נערים על הנשיא האמריקני, ג'ורג' בוש האב, נשיא ברית המועצות, מיכאל גורבצ'וב, וערפאת שהגיעו לשיחת ועידה עם אלוקים. בוש שאל את אלוקים מתי ארה"ב תשלוט בכל העולם, השיב לו אלוקים בעוד מאה שנה, בוש החל לבכות ואמר שזה לא יקרה בקדנציה שלו. אז גורבצ'וב שאל, מתי ברית המועצות תשלוט בכל העולם, ואלוקים ענה לו שבעוד שלוש מאות שנה, גורבצ'וב החל לבכות ואמר שגם זה לא יקרה בקדנציה שלו. אחרון שאל ערפאת בהתלהבות את אלוקים מתי תקום מדינה פלשתינית עצמאית ובירתה אלקודס, אז אלוקים החל לבכות ואמר: לא בקדנציה שלי.
לעולם לא תקום מדינה פלשתינית עצמאית. זה לא בגלל שמדינת ישראל מסרבת להגיע להסדר שלום ולהכרה במדינה פלשתינית עצמאית, אלא בגלל שהפלשתינים אינם בנויים להקים מדינה. לראיה ניתן לראות שבמשך עשור וחצי לא היו מסוגלים להכין תבנית של מדינה ולא להכין תשתיות למדינה, ועדיין מתקוטטים ביניהם במלחמות רחוב ומניפים את דגל הטרור. הפלשתינים מעולם לא היו בעלי הבית במדינה עצמאית וכך ימשיך המצב גם בעתיד, ומצער לראות שבכל זאת מנהיגי ישראל ממשיכים לעסוק יומם וליל בשאלת איך לבנות את מדינת האויב הפלשתיני במקום לדאוג למדינת ישראל ולעם ישראל חזקים וחסונים בפני האויב.
|
|
פתרון אפשרי: שתי מדינות פלשתיניות
|
|
|
| הפתרון שמציג ד"ר אבו מטר הוא שכל אחת מהתנועות תישאר במגרשה הביתי בכך שהחמאס יצהיר על חבל עזה כמדינת חמאס שבירתה עזה, ומנגד פת"ח יצהיר על הגדה המערבית כמדינת פת"ח שבירתה רמאללה. | |
|
|
|
ד"ר אחמד אבו מטר, פליט פלשתיני במצרים מתאר במאמרו את גודל הבושה מעצם ההתנגשויות בין הפלשתינים לבין עצמם בעזה, ומגדיר זאת כמתנת פת"ח וחמאס לעם הפלשתיני ביום הנכבה, מתנה שאיש אינו מסוגל להתגאות בה, לדבריו. לדעתו, הקללות שהוטחו בפת"ח וחמאס בפרק זמן ההתנגשויות, לא הוטחו בצבא הישראלי מאז קום מדינת ישראל. הוא שואל בציניות האם המלחמה הזו מיועדת לשחרור פלשתין, או לשחרור הכיסאות והשררה ומסביר זאת בכך שחמאס עד היום לא מאמינה שניצחה בבחירות, ופת"ח עד היום לא מאמינה שהפסידה בבחירות, כך שהעם הפלשתיני ניצב כיום מול שתי ממשלות, שתי רשויות ושתי מדינות. לאחר מטר של קללות והשמצות לשני הפלגים, מציג ד"ר אחמד אבו מטר פתרון שיכול להיות מעשי ואפילו יכולים לשקול אפשרות יישומו.
ברור לכל שחמאס רואה בעזה כמגרשה הביתי, ופת"ח רואה בגדה המערבית כמגרשה הביתי, והעובדה שבכל פעם שפורצת האש בין הפלגים בעזה, אבו מאזן מגיע לביתו של אסמאעיל הנייה בעזה, בזמן שבגדה המערבית שורר שקט ורגיעה שלטונית. הפתרון שמציג ד"ר אבו מטר הוא שכל אחת מהתנועות תישאר במגרשה הביתי בכך שהחמאס יצהיר על חבל עזה כמדינת חמאס שבירתה עזה, ומנגד פת"ח יצהיר על הגדה המערבית כמדינת פת"ח שבירתה רמאללה. המשתמע מכך הוא שד"ר אבו מטר מוותר לנו על ירושלים. לאחר ההכרזה הזו יפנו ויעבירו את תומכי כל תנועה ממדינה למדינה, ויחליפו נציגויות דיפלומאטית בין שתי המדינות. על המאבק נגד ישראל אומר ד"ר אבו מטר שיש די זמן ושניתן לדחות אותו לעוד חמישה דורות.
בתום מאמרו מודה ד"ר אחמד אבו מטר לאלוהים שסבו נפטר ולא התבזה לראות את מעשיהם המבישים של בני עמו. "אם היה רואה את המחזות של היום, הרי שהיה צועד בכבדה על מקלו ויורק בפניהם מהמנהיג הגדול עד הפקיד הזוטר ביותר, ואומר ביישתם אותנו שהרי באיזו פנים ייאבקו היום להשגת סיוע לעם הפלשתיני ומטיח בהם: "הפכתם לקבלני משנה של הכיבוש, ואושרי הכיבוש שיש לו שכירי חרב כמותכם", אמר.
|
|
|
הכותב הוא יו"ר ארגון "דרוזים למען ישראל".
|
|
| תאריך:
|
03/06/2007
|
|
|
עודכן:
|
03/06/2007
|
|
מנדי ספדי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ברכות לכותב
|
3/06/07 12:42
|
|
|
|
2
|
|
אבי כהן
|
3/06/07 16:47
|
|
|
זה עתה פורסם בתקשורת, כי הושג הסכם בין עמיר פרץ ועמי אילון: פרץ יהיה שר האוצר, ואילון יכהן כסגן ראש הממשלה. על-פי הדיווח, בתמורה לחתימת ההסכם יתמוך מחנה פרץ באילון. ההסכם הושג בידיעתו ובברכתו של אהוד אולמרט, החושש מהתחזקות אפשרית של אהוד ברק. תיק הביטחון יוחזר לקדימה, ומופז הוא בעל הסיכויים הגדולים לקבלו.
|
|
|
|
|
התקשורת מתגייסת להצלת ממשלת ישראל. אין פלא, ממשלת ישראל הנוכחית היא תוצר תקשורתי מובהק ששיווק מוצר מסוים. התכנסות. לא ציונות, לא התיישבות, לא חברה ולא כלכלה, הכול הוכפף להתכנסות, שמחירה על-פי המודל של ההינתקות, מאה מיליארד שקל.
|
|
|
|
|
בכתבה באתר "גלובס" מתאריך 21.05.2007 מדובר על המנכ"לית החדשה של הבנק הבינלאומי, וכך נכתב באחד הפסקאות "עוד תקבל ברבר-צדיק בונוס שנתי מותנה בביצועי הבנק עד לגובה של 3 מיליון שקל". כלומר במגזר העסקי נותנים בונוס או מפטרים בהתאם לתוצאות ולביצועים של המנכ"ל.
|
|
|
|
|
בסיפא של פרשת "בהעלותך" נמצאת מרים הנביאה מוצאת לשון הרע על אחיה משה רבינו, ועל פרישתו מאשתו. אולי טעותה של מרים הינה גם טעותה של כולנו, כי רבים עדיין לא מבינים עד תום את הקשר העז של משה לעמו, ואת ההקרבה הגדולה שהוא הקריב כלפי משפחתו כאשר אימץ את בני ישראל כתלמידיו ובניו.
|
|
|
|
|
תת-אלוף יואל בן-פורת נחת עליי כשהייתי עורך-משנה של כתב-העת "מערכות" בצה"ל, ומייד היו לי תקלות. ראשית, איבדתי את כתב-היד, שמסר לי (אז עוד עבדו עם ניירות ועם טיפקס), אחרי שעבדתי קשות על שיפוץ מאמרו ועל התקנתו לדפוס. אחר כשלושה שבועות בא יואל, כמוסכם, לראות "מה עשיתי לו". על כוס קפה דלוח מהמטבח הצבאי ניהלנו שיחה כמנהג המזרח על הא ועל דא. כשסיימנו כמעט להקיף את העולם, אמר: "ומה עם החומר?"
|
|
|
|
|
