מדוע אנו כה מתרגשים כאשר חמאס הורג בפת"ח וההפך? תנו להם להלחם ולהרוג זה את זה, ככל שירבו הרי זה משובח. ככל שילחמו בינהם יותר, נושאי "ההתנגדות" לישראל יועברו לכיסאות האחוריים. אפילו מספר הקסאמים הנורים הינו מזערי וזניח ככל שהסכסוך בינהם מחריף. נושאי הפיתוח של דור רקטות מתקדמות יותר גם הם נזנחים לטובת העימותים הפנימיים ואף ארסנל הנשק המוברח מצטמצם ככל שנמשכים הקרבות.
ואם ישתלט החמאס על רצועת עזה האם זה טוב או רע ליהודים? הפתעה רבותי, מצב זה הינו מצוין ליהודים. התנועה הפלשתינית תפוצל סופית ומצב סיכסוך תמידי ישרור בה וכך אנו "נפריד ונמשול" בהצלחה רבה יותר (כמובן במידה והעמומים בממשלתנו יוחלפו באסטרטגים מוכשרים).
פת"ח הגדה יילחם בחמאס עזה על הבכורה ואנו נשב בצד ונאסוף הדיבידנדים. הקווים ביננו לבין החמאס יובהרו כך שהמחסום העיקרי לתגובה ישראלית מסיבית יוסר ונוכל להגיב (וסוף סוף גם לתקוף) מבלי להסתכן בגינוי עולמי. החמאס יאולץ סוף סוף לקחת אחריות מלאה על השטח שבאחריותו (רצועת עזה) ואם ייכשל, ובסבירות גבוהה הוא אכן ייכשל, יופנה זעם העם הפלשתיני נגדו ויהיה עליו להתחסל מכובד משקלו או לחילופין להתמתן ולהעביר את נושא "ההתנגדות" אחורה לטובת דאגה אמיתית לחלק העם הפלשתיני אשר תחת שילטונו. החמאס יאלץ להלחם בארגונים המיליטנטיים הקיקיונים ברצועת עזה, אלה אשר גורמים את עיקר ירי הקסאם נגד ישראל מתוך תובנה כי הפעם אין מי להסתתר מאחוריו כגורם הירי.
גם התמיכה הבינלאומית המסיבית לה זוכים הפלשתינים תפוצל ומשכך תעומעם ותאבד דרכה. מדינות תומכות פלשתינים תאלצנה לבחור בין הפלגים הניצים ובכל מקרה אילוץ זה יעבוד לטובת ישראל. הסיוע הכספי המסיבי גם הוא יפוצל ויטמע עוד יותר בחולות עזה. מדינות המערב תאלצנה סוף סוף לעמוד בפני בחירה אמיתית במי לתמוך או במי לתת כתף לצמצומו ומדוע.
הקהיליה הערבית תומכת הפלשתינים תפוצל אף היא וגבולות ברורים יוצבו בין תומכי 'שיעה' ל'סונה'. "מדינת" החמאס ברצועת עזה אין לה סיכוי להתקיים מפאת טופוגרפיית השטח של הרצועה ויקל על ישראל להגיב בכל דרך שתראה לה נגד לחץ חמאסי לכיוון ישראל משום תמיכה אירנית בחמאס אך התנגדות ערבית לו אשר תופנה בעיקרה לפת"ח-גדה.
הפיצול בתנועה הפלשתינית יקל על מדינות תומכות פת"ח להגדיר הגבולות בין אירן לשאר הקהיליה הערבית ומשום כך להפנות התנגדות ערבית מסיבית יותר לאירן.
נכון, הסובלים העיקריים יהיו בני "העם" הפלשתיני (איזה עם, קובץ אספסופים הזויי דת שהתקבץ מכל כנפות העולם המוסלמי), אך האם זה אמור להיות מענייננו? האם מונינו אנו להיות מצילי ומושיעי העם הפלשתיני (אכן מספר מהזויינו מתחום השמאל האנרכיסטי משתעשעים ברעיונות נפל אלו של יצירת עם יש מאין)?
הסכסוכים האחרונים בין הפלשתינים לבין עצמם רק מצביעים על חוסר ההומוגניות של הפלשתינים, אשר הזויינו מהפוסט-כל דבר מתעקשים לקרוא להם (איזו בדיחה עצובה) "עם". מאידך עלינו להיות הוגנים ולציין כי הבסיס הקשה של הפלשתינים מחזיק במאפיינים של עם שאף הוא נלחם מרות עם הארגונים המיליטנטיים הקיקיונים אשר צמחו פרא בד בבד עם גלי "העלייה" המוסלמית לתוך הגרעין הפלשתיני.
אסור לנו לנסות לכפות על הפלשתינים הסדרים פנימיים אשר יופנו בסופו של דבר נגדנו, עלינו לתת להם להתבשל במיץ של עצמם, לטוב או לרע, ולהוציא את המיטב עבורנו תוך תהליך זה, כאשר אנו נדון ונפעל נגד התוצאה הסופית של הסכסוך הפנים פלשתיני בסופו של יום. ההצעה להכניס כוח רב-לאומי לציר פילדלפי הינה הגיונית ועשויה להביא תועלת (לנו, לא לפלשתינים), אך חשוב כי כוח זה לא יופנה ליישובי הסיכסוכים בין הפלגים הניצים. חשוב לתחזק ולתדלק את הסכסוך הפנימי בינהם ובכך להחלישם במו ידיהם.
במידה והניתוק בין חמאס-עזה ופת"ח-גדה יהפוך לעובדה, אין מניעה להיכנס לשיחות הפסקת אש עם הפת"ח (ולא עם החמס) ובכך להפוך החמאס למצורעים של העולם.
