יש להודות כי השר פרידמן, שמעולם לא עסק בפעילות פוליטית רשמית, מגלה כושר תימרון ניכר ועד כה זכה בהישגים מרשימים אל מול הכוחות המתנגדים לו בבית המשפט העליון, בפרקליטות המדינה ואף בלשכת עורכי הדין. הישגים אלו הושגו למרות מסע הכפשות חסר תקדים בעיתונות ובתקשורת בכלל המנסה להציג את השר כאויב "שלטון החוק" .
בניגוד למה שסבורים, השאלה העיקרית העומדת לדיון אינה האם יש למנות עורך דין מהמגזר הפרטי ישירות לבית המשפט העליון. בבית המשפט העליון מכהנים כמה שופטים שהיו עורכי דין במגזר הפרטי והעובדה שהם כיהנו קודם לכן בבית המשפט המחוזי רק צריכה להוסיף להם נקודות זכות ולא לגרוע.
הבעיה עליה מנסה השר פרידמן להתגבר היא שליטת נציגי בית המשפט העליון בוועדה לבחירת שופטים. שליטה זו מושגת באמצעות גוש של שלושה חברים מתוך תשעה ובאמצעות המצאה מיוחדת הנקראת "כהונה בפועל" המהווה כיום מעין תנאי סף לקבלה לעליון. כזכור למינוי שופט לכהונה בפועל לעליון נדרשת הסכמת נשיאת בית המשפט העליון וכך היא יכולה לחסום כל מינוי בלתי רצוי לה.
מספרם של נציגי העליון בוועדה לבחירת שופטים וכך גם האפשרות של נשיאת בית המשפט העליון לסכל כל מינוי מתוך מערכת המשפט בו אינה חפצה, פשוט על-ידי אי הסכמה לקידום שופט לכהונה בפועל, מהווים מחסום כמעט בלתי עביר לרענון שורות בית המשפט העליון בנציגים שאינם נמנים עם "המשפחה הלוחמת". אם נוסיף לכך את אומרי ההן בוועדה נקבל ועדת בחירה שהינה בשליטת בית המשפט העליון.
בלם אחד למעמדו של בית המשפט העליון בוועדה עדיין קיים! המחשבה שיבחר לכהונה לעליון שופט ברוב של חמישה נגד ארבעה, כאשר מתוך החמישה שלושה הם שופטים בבית המשפט העליון, גורמת לרתיעה קשה במוסד זה. הדבר יביא לשיא את הביקורת הקשה על המוסד, על שיטת "חבר מביא חבר", ויאיץ מאד את קידום התוכנית להחליש מכוחם של נציגי בית המשפט העליון בוועדה לבחירת שופטים. זו הדילמה שמציב השר פרידמן בפני הנשיאה ביניש. הוועדה יכולה לבחור שופט לעליון ללא הסכמת חלק ניכר מחבריה, היא אינה יכולה לגרום לכך שהמינוי יתקבל באמון.
מדובר כאן במאבק כוח ברור בו בית המשפט העליון ונשיאתו מבקשים לשמר בידם את מירב ההשפעה במינוי השופטים בכלל ובמיוחד לבית המשפט העליון. נגד רצון זה קיים ערעור על כוחם המוגזם של נציגי העליון בוועדה. ניתן לחזות כי בימים הקרובים שוב נשמע את מקהלת עיתונאי החצר מצווחת על "הרס שלטון החוק", כאשר חלקם אף אינו מבין על מה המאבק. מאז ומעולם קריאות חמס אלו היו הקלף המנצח, אך ייתכן שהשר פרידמן הצליח לגרום לשינוי גם בתחום זה.
יש להוריד את הכובע בפני השר פרידמן. עד כה הוא זכה להישגים שסברתי שהם בגדר הבלתי אפשרי. שנים רבות מאוד ובמיוחד בתקופת כהונת השופטים שמגר וברק כנשיאי העליון, סברתי כי לא ניתן להתמודד כלל מול עוצמתו של בית המשפט העליון ולכל היותר ניתן לחלץ בוועדה "דיל" כזה או אחר. השר פרידמן הוכיח שוב כי "בנחישות וברגישות" אך בעיקר בנחישות, ניתן לבצע שינויים חשובים וחיוביים.
למרבה הצער, עדיין נמנעים עורכי הדין מלתת גיבוי מלא לשר המשפטים במאבקו. למעשה רק סיעה אחת מהסיעות המתמודדות בבחירות עושה כן באופן גלוי. רוב המתמודדים סבורים כי בטוח יותר מבחינת הדימוי שלא לגבות את מהלכי שר המשפטים. הדבר תמוה בעיני. במשך שנים לא קיבלו עורכי הדין דבר ממערכת המשפט שתמכה בכל המהלכים שהביאו להצפת המקצוע ולחורבן מעמד עורך הדין. עורכי הדין היו חייבים מזמן להבין שאם ברצונם להציל את מקצועם עליהם לכרות ברית עם שר המשפטים ולא לפעול נגדו.
