העובדות
מנהלת בכירה בתחום אשראי בחברה גדולה השתתפה ביום גיבוש שאורגן מטעם העבודה למנהלי החברה, שבמהלכו שולבו פעילויות שונות, כבילוי בנהיגת מכוניות זעירות - קארטינג, ארוחת ערב והרצאה. תוך כדי נסיעה במכונית קארטינג נפגעה העובדת ונחבלה.
העובדת הגישה תביעה לביטוח לאומי להכיר בפגיעתה כתאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי טען שאין זה מחובתו להכיר באירוע שהוא מחוץ למסגרת העבודה השוטפת כתאונת עבודה.
פסק הדין של ביה"ד האזורי לעבודה ת"א-יפו
בית הדין קיבל את התביעה, תוך שהוא מבסס את פסק דינו על פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, אשר בהם הכיר בית הדין הארצי לעבודה בפגיעה במהלך אירוע חברתי כתאונה בעבודה מקום בו האירוע התקיים תוך כדי "זיקה למקום העבודה" וכ"פעולה נלווית" לעבודה.
בית הדין קבע כי קיימת זיקה בין יום הגיבוש לבין המעביד, שכן למעביד היה אינטרס ישיר בקיומו של האירוע ובהשתתפות מנהליו בדרג שנקבע לכך, וכן משום שנסיבות המקרה מראים, באופן סביר, כי מדובר ב"פעולה נילווית" לעבודה (בין היתר הוכח שהיתה חובת השתתפות על כלל עובדי המעביד). בית הדין קבע, שאירוע הגיבוש נכנס לגדר אירוע המשרת את האינטרס המשותף של שני הצדדים ליחסי העבודה, ולכן יש להכיר בפגיעתה של התובעת כ"תאונת עבודה". בית הדין זיכה את התובעת בנוסף פסק הוצאות כלפני הנתבעת.
סקירה מהפסיקה בקצרה
בית הדין הארצי לעבודה דן בעבר בשורה של פסקי דין בשאלה - מתי תחשב פגיעה במהלך אירוע חברתי כתאונה בעבודה, כאשר כב' השופטת נילי ארד סקרה בפסק דין אילוז (עב"ל 91/99, פד"ע לז 209 להלן: "פס"ד אילוז"), את הפסיקה הנרחבת והתוותה עקרונות מוצקים לאורך השנים, כאשר קבעה כי המבחנים הם, "האם האירוע התקיים תוך כדי ה"זיקה למקום העבודה" והאם נעשית היא כ"פעולה נלווית" לעבודה.
זיקתו של האירוע לעבודה ומידת ה"עניין" שמגלה בו המעביד - בין אם המדובר בפעולות ספורט, בהשתלמות, או בנופש - אלה ייבחנו לפי מידת הסבירות, על-פי מכלול הנסיבות, של כל מקרה לגופו. כאשר היא תוחמת את גדר הסבירות, מתי להכיר באירוע כ"פעולה נלווית בעבודה", כי "לא כל אירוע שעיקרו או תכליתו בפעילויות גיבוש ונופש יוכר כ"פעולה נילווית" לעבודה, אלא צריך שתישמר הזיקה שבין האירוע לעבודה. סממן עיקרי ומרכזי לזיקה יהיה במידת העניין שיש למעביד בקיומו של האירוע, בתרומתו ובהוכחת מעורבותו של המעביד בייזומו של האירוע ובאחריות לו. הביטוי לכך ניתן למצוא בדרך המימון של האירוע, בצורת הארגון וכו'. בנסיבות אלה מתפרשת האירוע כפעולה משותפת (כלשונה של השופטת א. ברק (פס"ד של ביה"ד הארצי לעבודה, (שניתן מאוחר יותר) בעניין תקווה חזן נ' ביטוח לאומי (468/03), וכמי שהאירוע משרת את האינטרס המשותף של שני הצדדים ליחסי העבודה (כלשונו של הש' צור, שם).
הנסיבות והעובדות והבחינות בעניינינו, ומכלול הנתונים, הביאו את השופטת להחלטה, כי קיימת זיקה בין יום הגיבוש לבין המעביד, כאשר למעביד היה אינטרס ישיר בקיומו של האירוע ובהשתתפות מנהליו בדרג שנקבע לכך, כאשר נסיבות המקרה מראים באופן סביר, כי מדובר ב"פעולה נלווית" לעבודה, ואירוע גיבוש זה נכנס לגדר "פעולה משותפת" וכ"משרת את האינטרס המשותף של שני הצדדים ליחסי העבודה" כדברי השופטים ברק וצור הנ"ל.
לפיכך, קבעה, כי פגיעתה של העובדת תוכר כ"תאונת עבודה".
