הערה: עיתונאים שעושים מלאכתם עם תחושת שליחות, חייבים - בכל הזדמנות - להגדיר את אריאל שרון כרודן מושחת. רודן, משום הבוז הפומבי שלו למחסומים דמוקרטים, ומושחת, משום העננה הפלילית שלא משה ממנו עד לרגע זה. האדרת שמו בתקשורת, היא חטא כלפי הדמוקרטיה, וחריגה מכללי האתיקה.
לרודן המושחת אריאל שרון היו שני אמסטפים פוליטיים - שניהם פרקליטים - שהסתערו על כל מי שהיה נדמה להם, שפוגע באדונם: אהוד אולמרט, ורוני בר-און. אמסטפים, משום השימוש שעשו בשיניים ובלשון. השיניים ננעצו במי שתקף את אדונם, והלשון - כדרכם של כלבים - ליקקה אותו. שרון לא אהב שהכלבים ילקקו אותו בפרצוף, אבל הסכים שילקקו אותו במקום אחר. תמורת נאמנותם, הרודן צ'יפר אותם ב"עצמות" משובחות.
גם לאהוד אולמרט, המושחת שהחליף את הרודן, היו שני כלבי שמירה. שניהם פרקליטים: חיים רמון, ורוני בר-און שהקולר המקיף את צווארו החליף ידיים. האמסטף חיים רמון יצא שמעו למרחוק, ככלב שמירה "שובב", שסולק ממלונת השמירה, בגין שימוש חריג בלשונו.
ואם על הלשון של חיים רמון צריך לומר שהיא סיבכה אותו, הרי שהלשון של בראון - זיכתה אותו באוצר. רמון המאוכזב, התקשה לעכל את העובדה שהתיק הנחשק, נפל בידיו של הכלב, שזה מקרוב בא. היה בטוח שחלת הדבש שלו: "אתה כלב, הלכת לי על הראש, הובלת נגדי קמפיין" (בן כספית, מעריב / 3.7.07), הטיח האמסטף השובב בחברו למלונה.
שורות אלה נכתבות בגין הציטוט הבא: "בקליפת אגוז, זהו בר-און: שנון, חד-לשון, ולעיתים מהיר חימה" (הארץ / 2.7.07), כך מתאר העיתונאי יוסי ורטר את מי שאמור לקבל את האוצר שהשאיר החשוד בפלילים אברהם הירשזון.
אלא שמר ורטר שכח את התכונה הכי חשובה: רוני בר-און הוא טיפוס נאלח. עם שנינות וחדות לשון, לא מגיעים לצמרת בזמן קצר. בטח לא עם חימה שמתלקחת במהירות. נאלחות, היא התכונה שהזניקה אותו. פיקחותו של בר-און, שנינותו, ותבונתו- שרתו, ומשרתים את נאלחותו.
והציטוט השני (שיש לו קשר לראשון) מאותה כתבה מקוממת: "קידומו של בר-און מוכיח שהנאמנות משתלמת". נאמנות?? רוני בראון?? בדיוק ההיפך. הוא וחברי המפלגה שלו. קדמה היא פיקציה. מוטציה פוליטית. בדמוקרטיה בריאה, התקשורת הייתה דוחה מפלגה שעקרונות היסוד שלה: גניבת מנדטים, ובגידה במצביעים. מסתבר שמצד שמאל, בגידה בציבור הימני, נראית כ"נאמנות".
רוני בר-און גדל והתחנך בבית אידיאולוגי. לכנסת הוא הגיע בזכות הצבעתם של חברי מרכז ליכוד בעלי השקפה ימנית. אלה האמינו לשבועתו האידיאולוגית. דקה אחרי שנשבע אמונים לכנסת, המיר את נאמנותו לציבור בוחריו, בנאמנות למחלק ה"עצמות" ראש הממשלה אריאל שרון.
גם ח"כ רובי ריבלין היה מנאמניו של שרון, וגם הוא עמד באותה דילמה. אלא שריבלין החליט שהוא נשאר נאמן לאידיאולוגיה עליה גדל (אידיאולוגיה = מצביעים), ורוני בר-און, העמיד את הפה הגדול שלו, לרשות הרודן המושחת אריאל שרון. היום, רובי ריבלין הוא ח"כ מן השורה, והאמסטף של אולמרט, חוגג את פירות בוגדנותו.
החגיגה הזאת היא בלתי מוסרית. תסתכלו על "הכלב" רוני בר-און, ותראו את הפרצוף של כלב השמירה יוסי ורטר. ועל החיבור המזיק בין שני סוגי הכלבים, צריך לשאול: היינבחו השניים יחדיו, בלתי אם נועדו?
