ארגון זכויות האדם בצלם פרסם ב-21 ביוני 2007 באתר האינטרנט הרשמי שלו דוח אודות "עינויים" שעברו פלשתינים מידי שוטרים ישראלים. הדוח מביא עדויות של שלושה פלשתינים: באסם חמאמדה, בילאל נסאר וח'ליפה נסאר. השלושה, ששהו בישראל ללא אישור, נעצרו על-ידי משטרת ישראל, ולטענתם הם עברו עינויים במהלך המעצר שכללו מכות נמרצות (עד כדי נזק גופני), איומים והשפלה.
עדויות הפלשתינים, אם תתבררנה כנכונות, צריכות לשמש בסיס לנקיטת צעדים משפטיים נגד השוטרים העבריינים. לית-מאן-דפליג על כך. ואולם, ראוי לשים לב לשיטה בה ארגון בצלם עושה שימוש בעדויות הפלשתינים, המעוררת שאלות על האתיקה המקצועית המנחה את הארגון.
בצלם אינו מציג את העדויות כ"טענות פלשתיניות", אלא כאמת מוחלטת. הדבר מקבל ביטוי בכותרת הדוח: "שוטרים עינו עובדים פלשתינים שנתפסו בישראל ללא היתר, מארס 2007". האומנם זו אמת מוחלטת ואין בילתה? מדוע בצלם מקבל ללא עוררין ובביטחון כה רב את טענות הפלשתינים ואינו ממתין לשמוע את גרסת משטרת ישראל ולהביאה ככתבה וכלשונה? האם בצלם אינו מחויב לאתיקה מקצועית של הצגת עמדות שני הצדדים?
פניתי לארגון בצלם על-מנת לברר את עמדת הארגון בעניין זה. דוברת בצלם העבירה אלי עותק של ההתכתבות שהתנהלה בין בצלם למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). המכתב מבצלם למח"ש נשלח ב-10 ביוני 2007. הכתבה באתר בצלם פורסמה ב-21 ביוני 2007. תגובת מח"ש לבצלם נשלחה ב-3 ביולי 2007, ובה נאמר כדלהן:
"הרינו לאשר קבלת התלונה שבנדון, הנוגעת לחשדות בדבר ביצוע עבירה פלילית ע"י אנשי משטרה. מחלקתנו תעשה כמיטב יכולתה לחקור את התיק בהקדם וביעילות. עם סיום החקירה וקבלת החלטה בדבר המשך הטיפול בתיק, נודיעכם דבר. אם ברצונכם בכך, תוכלו לפנות אלינו בכל עניין הנוגע לתלונה האמורה ואנו נשתדל לסייע בדבר. בפנותכם אלינו, נא ציינו את מספר התיק המופיע בראש מכתבנו זה".
פניתי שוב לבצלם והקשיתי: מדוע לא המתין הארגון לתגובת מח"ש? מדוע לא ציין בצלם שטרם התקבלה תגובת מח"ש? משהתקבלה תגובת מח"ש - מדוע בצלם לא דאג לעדכן את הדוח, הכולל טענות קשות נגד שוטרים בהתייחסות מח"ש?
לפנייתי זו השיב בצלם כהאי לישנא:
א) "בצלם עומד בקשר קבוע עם כוחות הביטחון בשני מישורים: כאשר מבקש הארגון תשובה לשאלה הנוגעת למדיניות כללית, מופנית שאילתה לדובר צה"ל או לדובר הגוף הרלוונטי. כאשר מתעוררים חשדות לפעילות בלתי חוקית של כוחות הביטחון בשטחים, מעביר בצלם תלונה פרטנית לגוף הרלוונטי, במקרה הזה, המחלקה לחקירות שוטרים, בצירוף דרישה לפתוח בחקירה של נסיבות המקרה. כך נהג בצלם גם במקרה הנוכחי".
ב) "ראוי להבהיר כי בצלם אינו כלי תקשורת, והעדויות המופיעות באתר אינן כתבות".
בצלם פוטר עצמו מחובת הבאת גרסת הצד אותו הוא מבקר, בטיעון: שהוא [קרי - בצלם] "אינו כלי תקשורת". בדקתי באתר בצלם ומצאתי, כי בצלם אכן נאמן לשיטתו
ונמנע באופן קבוע להביא את תגובת צה"ל, השב"כ או המשטרה בדיווחים הכוללים עדויות של פלשתינים, גם אם עברו שנים מאז שהם פורסמו באתר בצלם.
העדויות מצד בצלם מוצגות כ"עובדות" ולא כטענות הראויות לברור או הנמצאות בחקירה. תמוהה העובדה מדוע בצלם אוחז בקרנות המזבח ומתעקש להציג את טענות הפלשתינים כ"עובדות", ומדוע הארגון מסתכן בעבירה על חוק איסור לשון הרע. האתיקה המקצועית שמנחה את הארגון להציג באופן כה חד-צדדי (ושיטתי) טענות כל כך קשות נגד שוטרים במשטרת ישראל אינה מעניקה אמינות לדיווחי הארגון.
