מני מזוז הוא משפטן טוב, אבל פוליטיקאי גרוע.
האיש שמע לקול הפנימי שלו, ששידר לו שאין עם מה ללכת לבית המשפט - והתקפל.
הוא חשב שבית המשפט הוא מין ניר לקמוס שכזה, שבוחן את הראיות והעדויות על-פי משקלן המשפטי הצרוף.
הוא לא הביא בחשבון שגם לבית המשפט יש אג'נדה, וכאשר הוא רוצה, אין לו, לבית המשפט, כל בעייה להרעיף על ראשו של עד - גם אם הוא שקרן - נצנצים של יושר, ואף להכתיר את אמינותו בתואר "צוק איתן" אם צריך, כלומר אם האג'נדה מחייבת.
מני מזוז טעה לחשוב שבית המשפט עלול לזכות את קצב, אבל לא השכיל להבין שבהתנהלות תקשורתית "נכונה" - היה ביכולתו לכפות על בית המשפט פסק דין מרשיע, ולעזאזל הספק הסביר.
מה שמני מזוז עוד לא למד - ביניש כבר שכחה, אבל זה כבר חלב שנשפך.
ועכשיו התבשיל הזה מונח על שולחנה של ביניש.
ולביניש אין ברירה. כי גם לה ברור שאת עיסקת הטיעון עם קצב צריך לבלוע.
נכון, זו עיסקה גרועה ומגעילה, אבל בנסיבות שנוצרו - כל חלופה אחרת גרועה ממנה.
שלא לדבר על כך, שמאז חתימת העיסקה, הצטרפה הפרקליטות למסע הכירסום המסיבי באמינות המתלוננות.
ההתלבטות היחידה של ביניש עתה היא כמה חזק להיכנס במזוז.
ברור שעל דבר אחד ביניש לא תסלח לו: על כך שהוא נהג בנאיביות כמו סתם איש ישר.
