הטרדת עדים - מתי ואיך

נושא "הטרדת עד" עלה שוב לכותרות בקשר למתלוננת מפרשת רמון, שגילתה שחוקרת פרטית מנסה לדלות ממנה פרטים על חלקה בפרשת הנשיקה עם רמון. "הטרדת עד" זהו מצב שלפני ותוך מתן עדות, לאחר מתן עדות יש להגן על העד או על-ידי החוק להגנת עדים או באמצעות חוק להגנת הפרטיות.

"הטרדת עד" מוגדר בחוק העונשין התשל"ז-1977 בסעיף 249 בזו הלשון: "המטריד אדם בנוגע להודעה שמסר האדם, או עומד למסור בחקירה על-פי דין, או בנוגע לעדות שמסר האדם או עומד למסור בהליך שיפוטי, דינו מאסר שלוש שנים. סעיף 249א - הטרדת עד בנסיבות מחמירות - מאסר מ 14-5 שנה (בהתאם לסוג ההטרדה והאיומים), כלומר: לשון החוק ברורה, ניתן להטריד עד בשלב שלפני משפט, בשלב החקירה ובשלב של לפני מתן עדות.
המטרה שמאחורי החקיקה הספציפית, למנוע מגורמים בעלי אינטרס, שיש להם עניין במשפט או בחבריו של הנחקר או הנאשם, להשפיע ולאיים על עדים שישתקו, ישנו עדותם, יחזרו בהם בחקירה או בעדות בבית המשפט.

מאחר וכבר היו דברים מעולם והתופעה חוזרת על עצמה ודי רווחת בתחום החקירות הפליליות ומעשי הפשיעה, ניתנה לסעיפים הרלוונטיים גם פרשנות מרחיבה, כדי לשמור על העדים ובמיוחד על מערכות אכיפת החוק. המקרה הבולט לאחרונה בתחום זה היה, הרעלת עד מדינה בתחומי בית הסוהר יום לפני מסירת עדותו בתיק פשע חמור. יש להניח שאם הצליחו להשתיקו על-ידי הרעלה ניסו כנראה, קודם להשפיע עליו לחזור בו מעדותו, לשנותה או לסרב להעיד, וכשזה לא צלח, הוחלט לחסלו ובכך למנוע את עדותו.

המונח "הטרדה" קיבל פרשנויות שונות ורחבות על-ידי פסיקת בתי המשפט והוא פורש על-ידי בית המשפט העליון, הנשיא מאיר שמגר, הכולל בתוכו פניות טלפוניות, צלצולים בלתי פוסקים בטלפון ובדלת, מעקבים גלויים וסמויים, פניות שירות, פניות על-ידי חברים, מקורבים ופניה למשפחת העד בכוונה להשפיע כדי שיחזור או ישנה עדותו. יתרה מכך, הפסיקה הרחיבה את היריעה עד כדי כך שכללה גם פניה לאדם שעלול או יש ביטחון שיהיה עד תביעה, כדי שפניה אליו תחשב כהטרדת עד.

פסק הדין הידוע בנושא זה, קיבל את הכינוי הפגישה הלילית, בו נפגשו כמה מעורכי הדין המובילים בישראל עם אדם שהיה פוטנציאל לעד תביעה ,ואכן שובץ בכתב האישום כעד, כדי לשוחח איתו על המקרה שעליו העיד או עומד להעיד במשטרה, גם אם עשו זאת ללא כוונת זדון או כוונה פלילית. עצם הפגישה עם עד תביעה פוטנציאלי נחשב כהטרדת עד.

במעשים שפורסמו בתקשורת, על הפעולות שנעשו כלפי המתלוננת (מפרשת רמון), ניתן להבין ולהסיק שנעשו לכאורה פעולות התואמות הטרדת עד. אבל מאחר וה' כבר העידה, סיימה את חלקה ואף נחקרה בחקירה נגדית, ניתן לומר שההגנה הטובה ביותר שעומדת לצידה היא בתחום חוק הגנת הפרטיות הקובע כי פגיעה אסורה בפרטיות: "היא בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו או הטרדה אחרת", פגיעה בפרטיות נחשבת לעבירה פלילית עם נעשתה בזדון בידיעה או בכוונה תחילה. כמו כן, ניתן לתבוע על פגיעה בפרטיות גם בתביעה אזרחית ובמשפט אזרחי אין צורך להוכיח את אלמנט "הזדון" לצרוך קבלת פיצויים.

סעיפי חוק קרובים לנושא ורלוונטיים לצורך פרשנות משפטית הוא סעיף 246א לחוק העונשין, הדחה בעדות שעונשה 7 שנות מאסר.
אבל סעיף 248 נותן לאדם/נאשם שפנה לעד, כדי לשכנעו למסור "גרסת אמת", כלומר: יחזור בו מעדותו, או יתקן אותה כדי לספר את האמת, הגנה מהחוק ומעבירה פלילית בתנאי שמדובר בגילוי האמת. סעיף 248: "תהיה לנאשם הגנה, אם יוכח שעשה את המעשה למען גילוי האמת או מניעת שקר." כלומר: החוק הפלילי הבין שיש לאפשר לאדם להגן על עצמו על שמו ועל חירותו, אם עשה את המעשה למען "גילוי האמת" או מניעת שקר, שיכולים לסבכו ולהרוס את עולמו, מקצועו ומשפחתו. אין שום מניעה לדעתי, להחיל הגנה זו גם על סעיף "הטרדת עד" בתנאי כמובן שהדברים נעשים במסגרת ובגבולות החוק.

מכאן, ששימוש בחוקר פרטי כדי להשיג ראויות חדשות, שיוכיחו את אמיתות הסיפור של הנאשם, הוא לגיטימי, מגובה חוקית ואין בכך עבירה או סתייה מהנורמות המשפטיות המקובלות, ובכפוף לפעולות על-פי דין. רצוי להזכיר, שהשימוש בחוקרים פרטיים הוא הליך חוקי והחוקרים הפרטיים פועלים על-פי חוק החוקרים הפרטיים ושירותי שמירה - התשל"ב-1972 והשימוש בהם נפוץ מאוד בתחומים של סכסוכים עסקיים, סכסוכים משפחתיים במשפטי גירושין והראיות שמושגות על ידם קבילות.

בנושא זה ראוי להדגיש, כי יש מקרים לא מועטים, בהם ראיות חדשות או שינוי גרסה של עדים שכבר העידו, התבררו כלא נכונות, מזויפות שנקנו בכסף, שהושפעו מלחצים ואיומים, או הונעו על-ידי נקמנות, שנאה וקנאה, לכן צריך להיות זהירים וערניים כי גורלות של אנשים מוטלות על הכף וכבר היו זיכויים ושינויי פסקי דין. בכל הנוגע לפרסום על החוקרת הפרטית מחברת ויצמן-יער, בשלב זה לא נראה לי שנעשה עבירה פלילית, אלא אם יובאו עובדות חדשות ונוספות.

להדגיש בשיטת המשפט הנהוגה בארה"ב, השונה מהשיטה האדוורסרית הנהוגה אצלנו, ניתן לסנגוריה לשוחח עם עדי הגנה לפני ואחרי מסירת עדותם במשטרה ובבית משפט כדי להצליב עדויות וגרסאות, ואין בכך עבירה או הטרדה, אם אין בפגישה/שיחה משום איומים או שוחד לשינוי עדות.

לסיכום ניתן לומר: עד שמסר עדות בחקירה משטרתית או בבית משפט - בעיקרון לא צריך לחשוש מהטרדה, רדיפה, או לחצים לשינוי עדותו, תפקידה של המשטרה והפרקליטות לדאוג שהאזרח שמסר עדות, לא יוטרד, שלא לצורך וההגנה עליו ועל זכויותיו חשובה ביותר ליציבות שלטון החוק ופעילות תקינה על מערכת אכיפת החוק.
לכן, עד שמרגיש שהוא מאויים, ושמנסים להשפיע עליו לשנות את עדותו, רשאי וחייב לפנות למשטרה/פרקליטות ולבקש עזרתם, הגנתם ועצתם.

לאחרונה חוקק החוק להגנה על עדים שבא להסדיר את המסגרת להגנה על "עדי-מדינה" שמאוימים אישית ומשפחתם, הסדר שפועל שנים רבות בארה"ב ובמדינות אחרות. החוק עדיין לא הופעל במלואו בשל בעיות תקציב ומימון, אבל מערכת החוק ושמירה על שלטון החוק, תוך מלחמה בלתי מתפשרת בארגוני פשע, אלימות, סחר בסמים ובנשים, לא משאירה ברירה, אלא להשקיע מאמצים וכספים כדי שהחוק יעבוד ויצליח, למען ביסוס שליטה משפטית יציבה.