חשיפת שחיתויות במקום העבודה

לא מכבר פורסם כי ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה הצעת חוק של חברת הכנסת שלי יחימוביץ' להגנה על עובדים חושפי עבירות שחיתות.

המטרה היא למנוע מצב שבו מעסיקים יתנכלו לעובדים אשר חשפו עבירות במקום עבודתם. מניסיון העבר עולה כי עובדים רבים אשר חשפו שחיתויות במקום עבודתם פוטרו או שהתנכלו להם בצורה כלשהי, למשל על-ידי עצירת קידומם במקום העבודה או פיטורין. במצב זה לא מן הנמנע שעובד תם וישר החושף אי-סדרים במקום שבו הוא עובד יעדיף לשתוק. לפי הצעת החוק ניתן יהיה לגזור על מעסיק אשר התנכל לעובד כזה עונש מאסר של עד שלוש שנים, וכן בית המשפט יהיה רשאי להכפיל את פיצויי הפיטורין לעובד עד פי שניים וחצי.

כיום קיימים מספר חוקים, אשר במסגרתם ניתן למצוא הוראות דומות. כך למשל חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין), התשנ"ז - 1997. החוק חל על כל הגופים הציבוריים במשק וכן על כל ארגון המעסיק למעלה מ 25 עובדים. החוק קובע, כי "לא יפגע מעביד בתנאי עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור".

על אף העובדה כי לבית המשפט ישנה סמכות לבטל צו פיטורין, ברוב המקרים בתי הדין לעבודה אינם כופים את החזרת העובד ולא פוסקים פיצויים למפוטר - חושף השחיתויות, ובד"כ בנימוק שלא הוכח קשר סיבתי בין פיטורי העובד לחשיפת השחיתות.

בנוסף קיים החוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבורי, התשנ"ב-1992, אשר קובע כי "עובד ציבור שהתלונן בפני גוף בודק בתום לב ועל-פי נהלים תקינים, על מעשה שחיתות או על פגיעה אחרת בטוהר המידות שבוצעו במקום עבודתו, ונמצאה תלונתו מוצדקת יצוינו ממצאי הבדיקה בכתב על-ידי הגוף הבודק ועל-ידי מי שעומד בראש הגוף שבו היתה הפגיעה, ותימסר למתלונן תעודה על כך".

הגנה נוספת שיש לעובד החושף מעשה שחיתות במקום עבודתו היא זו הניתנת לו על-פי הוראות חוק מבקר המדינה התשי"ח-1958 [נוסח משולב]. החוק מורה כי עובד שהממונה עליו פגע בו, בתגובה על כך שהעובד הודיע על מעשי שחיתות במקום העבודה, יכול להתלונן על כך לפני מבקר המדינה בתפקידו כנציב תלונות הציבור.

יצוין, כי מדובר בהגנה חלקית על ציבור העובדים, במובן זה שהוראות החוק חלות רק על עובדים העובדים בגופים המבוקרים בידי מבקר המדינה, ובהם משרדי הממשלה, מוסדות של המדינה, הרשויות המקומיות וחברות ממשלתיות. בנוסף, ההגנה ניתנת לעובד שהודיע בתום לב ועל-פי נהלים תקינים על מעשי שחיתות במקום העבודה, ובתגובה על כך עשה הממונה עליו מעשה הפוגע בעובד במישרין, והמעשה הוא בניגוד לחוק, או ללא סמכות חוקית, או בניגוד למנהל תקין, או שיש בו משום נוקשות יתרה או אי-צדק בולט.

בתיקון משנת 1981 לחוק מבקר המדינה, נקבע כי למבקר המדינה סמכות להורות על השבת עובד שפוטר לאחר שחשף מעשה שחיתות, למקום עבודתו ואף לתפקידו הקודם. במקרים שהדבר לא מתאפשר, יש לתת לו פיצויים מיוחדים.

יצוין כי ישראל לא תהיה המדינה הראשונה שתכניס לספר החוקים שלה חוק המגן על עובדים חושפי שחיתויות. באנגליה, למשל נחקק ה-Public Interest Disclosure Act 1998 אשר מספק מטריית הגנה לעובדים אשר חשפו שחיתויות במקום העבודה. החוק מגדיר מהן אותן החשיפות החוסות תחת הגנת החוק, ביניהן, חשיפה כי במקום העבודה בוצעה או עומדת להתבצע עבירה פלילית, חשיפה כי בריאותו של אדם כלשהו בסכנה או עומדת להיות בסכנה, ואפילו חשיפה כי עיוות כלשהו של הצדק הופיע או עומד להופיע.

לחוק האנגלי יש השלכות גם מחוץ לגבולות אנגליה, באופן זה שהוא קובע כי בכל הנוגע לעבירות פליליות אין חשיבות אם מעשה השחיתות הרלוונטי בוצע בתחום אנגליה או במקום אחר.

חושף השחיתויות, או בשמו האנגלי ה-Whistleblowers, מוגן מפני התנכלות המעסיק בכל צורה שהיא, לרבות השעיה, הורדה בתפקיד, השפלה או התעללות כלשהי.

גם בארה"ב חלה התקדמות בעניין זה בדמות חקיקת חוק Sarbanes Oxley Act of 2002, לפיו חברות הנסחרות בארה"ב נדרשות לאמץ נוהל בו כל חברה תספק הגנה ותמנע פגיעה בעובדים, אשר התלוננו על אי-סדרים כספיים. עוד נדרש מחברות אלו ליצור נתיב גישה ישיר של המתלונן לוועדת ביקורת, אשר אמורה לפקח על יישום הנוהל.

יצוין כי חוק זה חל גם על חברות ישראליות אשר נסחרות בבורסה בארה"ב.

לגישתנו, תפיסת המחוקק בארה"ב היא התפיסה הנכונה בעניין זה, ולפיה חושף השחיתויות הוא עובד שעשוי לעזור לחברות הענק ולא לפגוע בהן. הסיבה לכך הינה שלעיתים קרובות, בעיקר בארגונים גדולים, השליטה והבקרה של ההנהלה הגבוהה ביותר היא חלקית בלבד ועלול להתפתח מצב שבו קבוצת מנהלים בדרג ביניים ישתפו פעולה על-מנת להשיג מטרות אישיות, אשר ברי כי אינן עולות בקנה אחד עם מטרת הארגון. עובד החושף שחיתות מסוג זה, יהיה חשוף להתנכלויות מנהלים אלו בדרג הביניים.

על-מנת להשריש תפיסה כזאת גם אצלנו, יש לצעוד בנתיב חקיקתי מתאים, אשר יתרום לשינוי התפיסה הרווחת הן בציבור והן בבתי המשפט כיום, לפיה חושפי השחיתויות נתפסים כ"מלשנים", ואשר מוטב היה שלא יתערבו בעניינים שלא להם. יש כמובן לקוות כי התוצאה ארוכת הטווח של חקיקת החוק הנ"ל, תהא גם שינויה של הנורמה החברתית המקובלת והתאמתה לרוח החוק.