הפוך לדף הבית אימייל אדום
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים ספורט משפט כלכלה בריאות המגזין
רשימות  |  ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  משובים  |  נדל"ן  |  תגיות  |  פורומים  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
מאמרים
ראשי  /   אקדמיה/חינוך   צבא וביטחון   מדיני/פוליטי     |  שתף:    |    |  דוא''ל:    |  הדפסה:    |    הגדל גופן    הקטן גופן
בלוגים / הבלוג שלי
טלפון:  02-9961878
פקס:  02-99633001
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
"רוצים מכוניות סקסיות, אבל שיהיו חסכוניות"
04/10/2012   |   דניאל שמיל
 
 
 
מנזר השתקנים והצבועים
04/10/2012   |   אריה אבנרי
 
 
 
שוקן פינת קרליבך
04/10/2012   |   איתמר לוין
 
 
 
לזעזע את המערכת הפוליטית האנכרוניסטית מבפנים
04/10/2012   |   צבי גיל
 
 
 
פרשת וזאת הברכה - שמחת תורה
04/10/2012   |   ציפי לידר
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
שערוריית ה”נאכבה"

חורבן, כמו גאולה, מגיע - לא עלינו - קמעה, קמעה. מה שעשתה יולי תמיר, לאחר שכבר הצליחה להכניס לספרי הלימוד את הקו הירוק, כלומר למחוק את זכותו של עם ישראל על לב ארץ ישראל, הוא צעד לעבר חורבן

▪  ▪  ▪
החלטת שרת החינוך יולי תמיר ללמד את התלמידים הערביים בבתי הספר הממלכתיים של מדינת ישראל, כי חג עצמאותה של המדינה הוא בעצם יום זיכרון ויום אבל על אובדן הארץ לערבים, על החרבת מאות מכפריהם ועל גירוש חלק גדול מהם מן הארץ, משמעותה היא שמדינת ישראל אומרת לילדיה הערבים: עצם הקמתי, וממילא גם כל קיומי מאז ועד היום - הם אסון וחטא ועוול גדול.

כדי להגיע למיצוי מידת השפלות שבאימוץ עלילת ה"נאכבה" ע"י שרה בישראל, ובאמצעותה ע"י מערכת החינוך הישראלית, הבה ונביא דוגמה דמיונית.

האם בגרמניה של היום ניתן לשכתב את ספרי הלימוד, כדי ללמד את תולדות מלחמת העולם השנייה מנקודת המבט הנאצית!? התשובה היא שזה בלתי אפשרי, מפני "שגרמניה החדשה", זו שקמה מתוך החורבן של אימפריית הרשע הנציונל-סוציאליסטית, אסרה את הגירסה הנאצית בחקיקה "להגנת החוקה", קרי להגנת אופיה של גרמניה כמדינה שיש בה חירויות דמוקרטיות וזכויות אדם, מדינה אנטי-נאצית. בית ספר גרמני אינו רשאי, על-פי חוק, לתאר את מפלת הנאצים - כ"נאכבה גרמנית".

מי יתן ומן השמים יצילו את מדינתנו מידיה של שרת החינוך שלה, ולא ייווצרו התנאים שיגרמו למחיקת המדינה היהודית והציונית, כדי שבמדינה שתקום במקומה, כלומר בבית הרביעי, יחוקקו - כמו בגרמניה - חקיקה להגנת יהדותה וציונותה של המדינה, להגנת המדינה מפני היולי תמירים.

תמיר טוענת להגנתה, שהילדים צריכים ללמוד בבית הספר את מה שהמבוגרים מאמינים בו ומדברים עליו, ועולם המבוגרים הערבי רואה את התקומה והעצמאות של ישראל - כאסון. אם כן, למה לא להמשיך בקו הזה ולומר, שהואיל והספר "מיין קמפף" של היטלר פופולרי מאין כמותו בין הערבים, יוכנסו פרקים נבחרים ממנו לספרי הלימוד של תלמידים ערביים בישראל?

היכן עצר ההגיון המעוות של יולי תמיר, המכתיב לנו לאמץ לעצמנו, בזמן מלחמה, את גירסת האויב? הוא נעצר בנאכבה שלנו - בנאכבה היהודית שהתחוללה לפני שנתיים בעזה ובשומרון, שהרי אם נאכבה היא חורבן וגירוש, מה שם צריך לתת להחרבת 25 יישובים ולגירושם והגלייתם של כעשרת אלפי נפשות? זו אינה נאכבה?

התקשורת הישראלית העויינת מתעקשת בקנאות לקרוא לגירוש -"פינוי", ולעקירה - "הינתקות", וחס וחלילה שאיש לא יעז לדבר ולכתוב במונחים של חורבן ואסון לאומי. הצנזור האנטי-לאומי בתקשורת הישראלית מקפיד לתאר את סיבלם של המגורשים אך ורק כבעיה סוציאלית וכעוול אישי. כאן, אין שליטה לשיטתה של יולי תמיר, שהואיל והורי הילדים, ועמם לפחות מחצית מן העם, רואים במה שקרה בחודש אב לפני שנתיים קטסטרופה לאומית - ראוי שכך גם ילמדו את האירוע בבתי הספר, וכך יכנו אותו, לפחות בחלק מן הפרסומים וההתבטאויות הרשמיים.

ולכן, נאכבה ליהודים - יוק! בכלל, משחק הנאכבות מעניין ומרתק. הנאכבה הערבית נולדה, כמו כל היישות הפלשתינית ומוסדותיה, כמו עצם נסיונם להגדיר את עצמם כעם ולהמציא לעצמם היסטוריה - מתוך חיקוי מעשי היהודים: פלשתין היא הנגטיב, התשליל, של ארץ ישראל. וכמו שלמדו מאיתנו את "גאולת האדמות", למשל , הם נתקנאו - כואב לכתוב זאת - גם בשואה שלנו: לנו יש שואה? גם הם רוצים! וכך נולדה ה"נאכבה".

אלא שעכשיו, כאשר הציונות, הלאומיות היהודית והמדינה כמדינה יהודית נתונים בירידה - התהפכו היוצרות, ואנחנו ממציאים ומייצרים נגד עצמנו, כאן במולדת, נאכבות כחול-לבן. אחת ברצועה, שנייה בשומרון ואולמרט ורמון מבטיחים לנו נאכבה נוספת בממדים של פי עשר או פי עשרים.

כדי לרדת לעומק הכאב של נאכבה יהודית בארץ ישראל, הנה סיפור שאני ערב לאמיתותו. לעיירה ביהודה ושומרון הגיע בשנות ה-70 של המאה הקודמת בחור צעיר, גוי גרמני שהתגייר. הבחור למד בישיבה, הצטיין בתלמוד, והינו עד היום יהודי ירא שמים. הוא נישא לבחורה יהודיה ואת הנישואין ערך לא אחר מאשר הרב הראשי הספרדי. אביו, רחמנא ליצלן, היה בימי היטלר שופט, שופט נאצי. עד כדי כך אין בהלכה שלנו שמץ של גזענות, אין חטא אבות על בנים. האבא הזה הזמין את הזוג הצעיר - האישה חובשת מטפחת - לבקר אצלו, ולצורך זה קיבל את דרישתם להכשיר את כל המטבח שלו. אם תרצו, גם זה סוג של נקמה יהודית.

מה שייך הסיפור הזה לענייננו? לזוג הזה יש בת שנישאה וגרה באותה העיירה וגם תינוקת כבר יש, והסבתא - אשתו של אותו שופט - היתה בעת הגירוש בביקור בארץ. כשראתה את כל מה שאירע, תפסה את ראשה בידיה ושאלה-זעקה: לא די לכם במה שעשו לכם, עכשיו אתם גם עושים את זה לעצמכם?! אך דווקא ישראל הרשמית והתקשורתית, זו של יולי תמיר, אינה מתרגשת. בסך-הכל היתה זאת "העברה".

חורבן אינו מתחולל רק ביום האחרון, יום השריפה ונפול המגדלים. החורבן מתחיל קודם - והוא מתרחש בלבבות ובנפשות. אמרו על נבוכדנצאר, שמקדש שרוף שרף. מה שעושה כעת יולי תמיר, אימוץ ראיית העולם של האויב, יש בו מניצני החורבן. ויולי תמיר איננה לבדה. "קול ישראל" שדיווח על הפרשה, הוסיף שאלה משלו: למה שעל הנאכבה ילמדו רק הערבים? למה שגם את היהודים לא ילמדו?! ו"מר טלוויזיה", חיים יבין, שדיווח על כך במהדורת "מבט", הוסיף: "שאלה טובה!" כלומר, לפי חיים יבין וגל ב' ברדיו הממלכתי - גם את ילדי ישראל היהודים חובה ללמד, שמדינת ישראל תקומתה בחטא וקיומה בעוול.

ועדיין אין אנחנו פטורים מלשאול, האם יש אמת בגירסה הארסית של ה"נאכבה",ששרת החינוך מזריקה לעורקנו? האם באמת מה שקרה לערבים בתש"ח הוא שואה? האם הכנסנו מאות אלפים שקוראים לעצמם "פלשתינים" למחנות מוות? הרעלנו בגזים? קברנו או שרפנו חיים? וכל זאת ללא מלחמה, ללא פרובוקציה, סתם ככה מפני שהם ערבים? או, למיצער, האם קרה בתש"ח משהו הדומה למה שעשו הטורקים לארמנים במלחמת העולם הראשונה?

אם תש"ח היתה לערבים שואה, אזי כל העולם מלא שואות. בשלהי מלחמת העולם גורשו 12-15 מיליון גרמנים - מן הסודטים, מפרוסיה המזרחית, משלזיה, מפומרניה. עשרות מיליוני מוסלמים והינדים גירשו אלה את אלה במלחמת האזרחים שקדמה להקמת מדינות הודו ופקיסטן. המלחמה בקפריסין גרמה לגירוש כל היוונים מן החלק שכבשו הטורקים, ולהיפך. כמעט כל מלחמה הסתיימה באסון אזרחי לצד המפסיד, עם פליטות ועם אובדן טריטוריה, ועתים גם עצמאות.

האם בהודו השתגעו ללמד על ה"נאכבה" הפקיסטנית, ולהיפך? והטורקים בצפון קפריסין מחדירים בילדי קומץ היוונים שנותרו את הטרגדייה של גירוש היוונים?

עוד שאלו נא את יולי תמיר, האם הכניסה לספר הלימוד לתלמידים הערבים גם את שרשרת הרציחות, הפוגרומים ומעשי הזוועה הבלתי פוסקים שביצעו ערביי א"י ביהודים, כמעט מדי שנה מאז 1919? האם מסופר שם על רצח יוסף חיים ברנר? האם מסופר על טבח תרפ"ט בחברון, בירושלים, במוצא, בחולדה ובצפת? על הרציחות במאורעות 1936-1939? האם עושה ספר הלימוד צדק עם האמת ההיסטורית ומספר לילדים הערבים שבדיר יסין לא היה טבח, אבל הטבח הנורא של שיירת הדסה בירושלים היה והיה?

האם מסופר בו גם, שמלחמת העצמאות נכפתה על הישוב היהודי והערבים המקומיים הזמינו גם את צבאות ערב לקום עלינו ולהשמידנו? האם ילמדו הילדים הערבים שעזאם פשה, מזכיר הליגה הערבית, הכריז ערב מלחמת העצמאות שהטבח שערכו המונגולים יחוויר לעומת מה שיעשו הערבים ליהודים?

האם יספרו לילדי הערבים, כיצד ערב המלחמה הסתובבו שכנים ערבים בת"א ובמושבים וחילקו ביניהם: בית זה שלי, בחורה זאת שלי, פרה זאת שלי?

והאם מספרת יולי תמיר לילדים האלה גם את מה שעשו הערבים ליישובים היהודיים שהם כבשו? על הנאכבה של העיר העתיקה, בה פוצצו ושרפו את כל בתי הכנסת? על הנאכבה של גוש עציון, בה ירו למוות במאות שבויים שכבר הניחו את נשקם והשליכו רימונים והרגו את הפצועים, ומי שנותר בחיים הובל בשבי והיישובים נשדדו, נשרפו והוחרבו עד היסוד? זו אינה נאכבה, גברת יולי תמיר משלום עכשיו? ועל גורלן של נווה יעקוב ועטרות ובית הערבה והיישובים שכבש הצבא המצרי היא מספרת? שם לא היו חורבן וגירוש?

חורבן, כמו גאולה, מגיע - לא עלינו - קמעה, קמעה. מה שעשתה יולי תמיר, לאחר שכבר הצליחה להכניס לספרי הלימוד את הקו הירוק, כלומר למחוק את זכותו של עם ישראל על לב ארץ ישראל, הוא צעד לעבר חורבן. וכל פעם שבתקשורת מכנים עולה כ"מהגר" ועלייה כ"הגירה" - מקרבים חורבן. וגם החרם התקשורתי על המונח "ארץ ישראל", ובכלל "ארץ", ובוודאי על המילה "מולדת" - הוא מסימני החורבן.

אך החורבן אינו גזירת גורל. החבורה המופקרת השלטת בנו מייצגת רק מיעוט בעם, ורוב יש לה - רק בתקשורת. עם ישראל עדיין יכול להציל את עצמו מידיה.

קרב ההישרדות של המדינה היהודית יתרחש בחבלי המולדת שבהם מתכננים כוחות החורבן את הנאכבה הבאה ליהודים, והוא ייסוב על מפעל ההתנחלות, הקושר את המדינה אל העוגן ההיסטורי, הרוחני והביטחוני שלה - בירושלים, ביהודה, בשומרון ובגולן, כי זאת לדעת: כל זמן שהעוגן הזה מחזיק ואף מעמיק את אחיזתו, המדינה איננה יכולה לטבוע, אך גם ההיפך נכון.

לא המסיבה שלו

הזמנה להכתרתו של פרס בכנסת הגיעה – שומו שמים! - לארקדי גאידמק. מיד פתחו בתקשורת בחקירה - מי הזמין? לא די שהאיש קפץ בראש, זרק עשרות מיליונים מכיסו וחטף מן המדינה את הדאגה לפליטים מן הצפון ולשדרות, עכשיו הוא גם מעז להראות את פרצופו בכנסת, ליד כל המי-ומי?

מיד נתבהל פרס, ודובריו טענו ש"הופתע" לראות את גאידמק. הוא, נעבך, הורשה להזמין רק 120 אורחים ואלו ניתן לו, לא את גאידמק היה מזמין, כ'א אנשים "קרובים ללבו": "תושבי הנגב והגליל", "נציגי עדות", "בני משפחות שכולות", "ארץ ישראל היפה". בטח, בטח, הלא אלה הם מלוויו הקבועים בחוג הסילון ובחוג הנוצץ הגלובאלי. איתם הוא מבלה בדאבוס!

אמנם, גם "אנשי עסקים" היה פרס מזמין, כאלה - "שתרומתם למדינה לא פחות חשובה מתרומתו של גאידמק". אז מה ההבדל ביניהם? מסתבר, ש"הטובים", בניגוד לגאידמק, אין מאחורי תרומותיהם כוונות, אינטרסים וציפיות לטובות הנאה. אצלם - הון לחוד ושלטון לחוד, ובין השניים מחיצה של תום לב וטוהר מידות. היינו מתים לראות את רשימת הידידים האלה של פרס!

זה אינו מאמר על גאידמק, כ'א על היחס הסנוביסטי שלנו, הוותיקים, אל "זרים", כאלו היינו בני אצולה, כאלו האליטות השליטות, "סגל א'", הן הבעלים של הבית הלאומי היהודי, וחברתו של מי ש"זה מקרוב בא" מפחיתה ממעמדן המיוחס. יש לומר לנובורישים, שגאוותם היא עלובה ופרובינציאלית, כי לאמיתו של דבר כולנו בחזקת "זה מקרוב באנו", בעצמנו היינו דחויים ולא-רצויים בארצות מוצאנו.

גאידמק מבקש לקנות לעצמו בכסף רב כרטיס כניסה אלינו? טוב ונעים, שמישהו עוד מבקש להתכבד בכבודה של הכנסת. בקצב ההסתאבות שלנו, עוד נחפש גאידמקים כאלה בנרות!

ובאמת, מה פוסל את גאידמק מלהיות 1 מתוך 1,000 מוזמנים בכנסת? אולי החשש, שמא נלמד ממנו מה זה "הון-שלטון", דבר שטרם נשמע במקומותינו? ושמא יקלקל קצינים (בדימ.) שלנו וממנו ילמדו סחר בנשק? לו הורשע גאידמק בצרפת, שם הוגש נגדו כתב אישום – החשינו. למרות שמורשעים בדין כאריה דרעי, עומרי שרון או שמעון שבס לו הוזמנו לכנסת, ספק רב אם היינו חוקרים, מי הזמין אותם, ולמה. ואחרי עיסקת הטיעון של קצב, גם כתבי אישום כבר אינם מה שהיו, כי איך נדע שהאשמות מסמרות שיער לא הועלו אלא לצרכי מיקוח, לסחיטת עסקה בלבד?

איזה ריח יש לגאידמק שאין לאלפיון העליון שלנו? הוא מפזר כספים כדי לקדם אינטרסים – פוליטיים או כלכליים? ולשם מה משקיעים הטייקונים הנחשבים אצלנו "in" מיליונים בפוליטיקאים "מכובדים", אם לא לאותה המטרה?

גאידמק טוען שלא ביקש, אלא הוזמן לטכס, כנשיא קונגרס הקהילות היהודיות ברוסיה. האגדה מספרת על סעודה שאליה הוזמן קמצא, אך בטעות הגיע בר-קמצא, שנואו של בעל הבית, וזה דרש ממנו לצאת. בר-קמצא התבייש מאד והציע לשלם את הסעודה כולה, אך ללא הועיל : "תפסו בידו, העמידו והוציאו", וחכמים שהשתתפו בסעודה "לא מחו בו". הלך בר-קמצא, העליל לקיסר "מרדו בך היהודים" וחרב בית המקדש. אלא, שגאידמק אינו בר-קמצא: מכוח השבות, הסעודה הזאת היא גם שלו.

הלקח: להבטחת עתיד הבית השלישי חובה להתרחק מן היוהרה, ההתנשאות ושינאת החינם, שהחריבו את הבית השני.

תאריך:  25/07/2007   |   עודכן:  25/07/2007

תגובות  [ 7 ] מוצגות [ 7 תפוס כינוי יחודי    כתוב תגובה   לכל התגובות
 כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
פנחס
25/07/07 14:02
2
ישראלית זועמת
25/07/07 15:39
3
הניה
25/07/07 23:11
4
ירדנה
26/07/07 03:00
5
שאול אבידור
26/07/07 05:43
6
בר מוחא
26/07/07 09:17
7
העצני-להסברה.
26/07/07 09:35



בלוגרים נוספים ברשת 
‫מאיציק לתוכי‬
04/10/2012  |  18:10  |  יוסי גורביץ
רופאים הצמיחו בהצלחה אוזן על זרועה של אישה (וידאו)
04/10/2012  |  17:24  |  גל מור
למי בא פאייה בחמישה צעדים קלילים? אפילו אם אין כלום בבית
04/10/2012  |  17:15  |  דודי כליפא, נעמה פלד
צולמה רוכבת על פרת ים והסגירה את עצמה למשטרה (תמונה)
04/10/2012  |  15:56  |  גל מור
מתקפת השקר
04/10/2012  |  15:23  |  אורי הייטנר   |   nobody@israblog.co.il

עופר וולפסון
צבי גיל
איציק וולף
פורומים
אקדמיה/חינוך
מדיני/פוליטי
צבא וביטחון
ביטוח ופיננסים
כלל פיננסים
כלל פיננסים
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |