היערכות העובד לפרישה

תוחלת החיים הולכת ועולה וגילאי 85-90 אינם נדירים עוד. בעידן שבו העובד רשאי לבחור את האפיק הפנסיוני שאליו יופרש כספו, החובה עליו לתכנן את הפרישה שלו מתחילה כבר בגיל צעיר ונמשכת לאורך השנים, מאחר שהסמכות שניתנה לעובד בנוגע לתכנון עתידו הפנסיוני, מטילה על העובד אחריות אישית לתכנון הפנסיה שלו.

אמנם נחתם בין ההסתדרות למעסיקים הסכם לפנסיה חובה לכל עובד במשק, אולם יקח עוד זמן רב עד ליישומו בפועל ובמציאות הכלכלית הישראלית, בה ללמעלה ממיליון איש אין פנסיה קבועה ומובטחת, על כל עובד להתחיל להתמצא באפיקים הפנסיוניים השונים ובזכויות המוקנות לו ע"י מעבידיו השונים לאורך השנים, קל וחומר שמנהלי משאבי אנוש, חשבים ורו"ח צריכים להבין ולהתמצא בתחומים הללו.

שוק העבודה היום הינו דינמי ביותר ועובד ממוצע מחליף מקום עבודה אחת לשלש ארבע שנים, אולם הוא אינו יודע את גיל הפרישה הצפוי שלו בפועל. במקומות העבודה הגדולים והמסודרים העובד יודע שההפרשות לפנסיה שלו מופקדות לו באופן שוטף ויש לו תחושה שמישהו דואג לו בעניין, גם לעובד כזה מומלץ לתכנן ולבדוק מחדש את זכויותיו הפנסיוניות אחת לכמה שנים ולהתאימן למצבו המשפחתי: רווק, נשוי, גרוש, גילאי ילדיו, למצבו הבריאותי ולהכנסתו.

יצויין בהקשר הזה כי כיום גיל היציאה לפנסיה עפ"י חוק הינו 64 לנשים ו-67 לגברים, ומתקיימת פעילות בכנסת להוריד גיל זה, כאשר בפועל במקומות עבודה רבים יש הסדרים כאלה ואחרים של פיטורים או פרישה מוקדמת בגילאים שונים של 50+.

במקומות העבודה הקטנים ואצל העצמאים ובעלי חברות פרטיות האחריות המלאה בנושא הפנסיוני הינה של העובד ועליו לתכנן לאורך השנים בשיטתיות את פרישתו העתידית, תוך לקיחה בחשבון של פרמטרים שונים שהם ברי שינוי כמו: שינויים בשכר, שינויים שונים בהפקדות הפנסיוניות בהתאם למעביד, גרירת זכויות והפסקת עבודה בגיל נמוך מהמתוכנן.

בעולם הפנסיוני החדש כל עובד חייב לתכנן את הפרישה שלו כבר מגיל צעיר ולעקוב אחר הפקדותיו בפועל והצטברות הפנסיונית שלו אצל כל מעביד ובמעבר בין מעבידים ולשים לב להיבטי המס כמו גם להיבטי החסכון והיבטי הביטוח השונים ודמי הניהול וזאת בכל שלב ושלב, גם בעת פתיחת התוכנית, שלבי ההפקדה ושלב הפרישה עצמו. מאחר שידיעותיו של העובד מועטות בנושא, עליו לגלות עניין ולפעול ולהעזר לשם כך באנשי מקצוע שמחויבותם הינה לעובד עצמו.