הבוקר מצאתי בתיבת הדואר שלי בכפר סבא את "ישראל היום". בתוך פחות מעשר דקות עברתי על העיתון ולא נותר לי אלא לקבוע כי, לפי שעה, ההר הוליד עכבר. פרט לעיצוב גרפי נקי ושמרני למדי לא מצאתי בעיתון שום דבר שיגרום לי להרהר על ביטול המנוי שלי להארץ או על הפסקת הקנייה מדי פעם של "ידיעות" או אפילו מעריב.
ראשית כל, לא הייתה בעיתון שום ידיעה חשובה שלא הופיעה בהארץ או ב"ידיעות", (במעריב לא הספקתי לעיין). לא היה גם שום מאמר פרשנות מעניין. מאמרו של דן מרגלית לא חידש דבר וגם בעמוד המאמרים לא הופיע שום דבר חדשני או מאיר עיניים. שאר המדורים דלים ואפורים ואין לעיתון, לפי שעה, מערכת כלכלית. הידיעה על הבורסה הופיעה בקצרה בעמוד 21.
לא היה שום סקופ, שום דבר שיעניין לא אותי ולא אנשים בעלי סוגי התעניינות אחרים.
שוקן ומוזס יכולים לישון בשקט. נמרודי - אם יתעשת וימצא עורך ראוי לשמו - יכול גם הוא להיות רגוע.
אני מניח שיהיו שיגידו שזה עיתון בהרצה ובתקופת ניסוי. עקרונית זה נכון. אבל עיתון או גוף תקשורתי אינו חנות מכולת ואפילו לא מסעדה חדשה. הוא נכנס לשוק תחרותי-אגרסיבי והוא חייב להוכיח כבר בימיו הראשונים כי "יש בו משהו" שונה, טוב יותר ומעניין יותר. בינתיים הוא לא הצליח בכך.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
